Shlomo Meni

שלמה, בן שושנה ודוד, נולד ביום כ"ט בתשרי תשי"ג (18.10.1952) בחולון. הוא למד שם בבית-הספר היסודי על-שם גורדון ובבית-הספר התיכון "דרום". שלמה אהב לקרוא ולשוחח על ספרות ועל ספרים בנושאי המזרח התיכון וההיסטוריה. אך יותר מכל אהב לעיין בפרקי התנ"ך, ובמיוחד בספר ירמיהו. חברו מספר עליו: "הוא היה איש הטבע, איש המרחבים הגדולים. הוא שנא את המסגרת הנוקשה, והכל נגד בו את המשמעת. שני חלומות היו לו: הוא רצה להגיע לפטרה והיו לו בידו תכניות מפורטות לביצוע. וחלומו השני היה - עדרי בקר וסוסים, רחוק ממקום יישוב ועיר, לחיות בעולם אחר, מלא חידושים, ערבות נרחבות, פרות ורועים. הוא היה חולה-נדודים. היה קשה לו לשהות זמן רב במקום אחד, ותמיד היה נע ונד. הוא טייל בארץ ובמרחביה ללא הרף. היה לו שיגעון של מפות והיה בידו אוסף עצום של מפות". ועוד כתב עליו חברו: "שלמה ידע להקשיב היטב, ובלבו הרחב והפועם הייתה נכונות רבה להבין ולהזדהות, ואף ליעץ בשעת הצורך". הוא היה נמרץ ושובב, בעל חוש הומור מצוין וכפעם בפעם אהב לעשות מעשי קונדס. כל ימיו אהב מאוד את בני משפחתו ורחש להוריו כבוד והערכה. שלמה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש, ולאחר שעשה חיל בתפקידיו נשלח לקורס קצינים. לאחר שהשתלם בקורס קציני חי"ר ובקורס קציני חרמ"ש, הוצב בתפקיד פיקודי ביחידה. הוא היה קצין מצוין וחבר למופת, אחראי ומסור לתפקידו, ודואג לחייליו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לטלפן הביתה ולכתוב מכתבים, כדי למנוע דאגה מבני המשפחה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית ברמת הגולן, ועליו הוטל להישאר במחנה עורפי. על אף זאת ארז את חפציו ונסע להצטרף אל חבריו הלוחמים, באחד הנגמ"שים, שהעמיסו בו ציוד להעברתו אל הקו הקדמי, התחבא שלמה וכך הגיע אל חיילי הסיירת. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפל שלמה בקרב חילוץ של חיילי חטיבת "גולני" ליד בוקעתה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון, תוך הקרבה וחירוף-נפש בקרב". יחידתו הוציאה לאור חוברת בשם "נערים בסיירת", לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ושלמה בתוכם.