Eitan Shavit Shoshitzki

איתן (זולי), בן ורה וארפד, נולד ביום כ"ו באלול תש"ח (30.9.1948), בבודפשט שבהונגריה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא למד בבית-הספר היסודי "ויצמן" בחולון, שם השתקעה משפחתו, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בחולון, במגמה למכונאות רכב. איתן היה תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות הריאליים - מתמטיקה ופיזיקה, וניחן בכישורים טכניים ובמיומנות רבה במקצועו - מכונאי רכב. איתן, שכונה בפי הקרובים לו בשם "זולי", הצטיין בתכונות שנראו, לכאורה, שונות זו מזו. הוא היה תמים וצנוע, וענוותנותו הגיעה לעתים עד כדי ביישנות, אך יחד עם זאת ידע לקבוע מה הוא רוצה, לעמוד על שלו ולהתעקש על העקרונות וההשקפות שלו. הוא היה בעל כושר שיפוט, חוש צדק ושיקול דעת רציני ובוגר. תמיד הקפיד על שמירת זכויותיו ולא נמנע מלהגן עליהן, גם אם הדבר גרר עימות עם מבוגרים ממנו, ובהם גם מפקדיו בצבא. מוויכוחים יצא לא פעם כשידו על העליונה, לאחר שהצליח לשכנע בצדקת דיעותיו. לעתים נטה להסתגרות, התרחק מחבריו ונמנע מלשתף את זולתו ברגשותיו. אולם היו לו חברים קרובים, שלהם היה ידיד אמת ורע נאמן. עם חברים אלו חילק את כל שהיה לו, יצא עמם לבילוי משותף, לחזות בתחרות כדורגל, לצפות בסרט קולנוע, או ליהנות מארוחה במסעדה. הוא ידע להאזין בסבלנות ובאורך רוח לחבריו, להבין את הבעיות שהטרידו אותם וניסה לעשות כמיטב יכולתו כדי לסייע בפתרונן. גישתו לבעיות הייתה רצינית ושקולה, והעידה על דרך מחשבה יסודית. איתן היה ספורטאי והצטיין בעיקר בענפי הכדורגל והכדורסל. הוא היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורגל של "הפועל" חולון וליווה אותה בכל משחקיה. כמו כן נמנה עם הספורטאים הפעילים במועדון "לזרוס" והיה חבר בסגל קבוצת הכדורסל של המועדון. איתן גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1966 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות הוצב כמכונאי רכב ביחידה של חיל הצנחנים. ביחידה זו סיים בהצלחה קורס צניחה והוענקו לו "כנפי צנחן". הוא נמנה עם יחידת הסיור של הצנחנים והשתתף עמה בקרבות לכיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים. באפריל 1968 נשלח לצרפת, כדי ללמוד את מבנהו ודרך הפעלתו של כלי רכב חדש, שהוכנס לשימוש בצה"ל. במחצית אוקטובר 1969 סיים את שירותו הסדיר בצה"ל והתנדב לשרת בצבא הקבע. הוא סיים קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל ואחרי כן סיים בהצלחה קורס קציני חימוש בבית-הספר לחימוש. תקופה מסוימת שימש כמדריך בבית-הספר לחימוש ואחר-כך נשלח לשרת כקצין חימוש בגדוד טנקים בסיני. בתפקיד זה הועלה לדרגת סגן. לדעת הכול היה איש מקצוע מעולה ומפקד מצטיין, ששימש דוגמא אישית לפקודיו ולחבריו ליחידה. הוא התנדב לשרת בצבא הקבע מתוך אמונה והכרה בחשיבות השירות בצה"ל ומתוך ידיעה ברורה, כי בכך הוא מגשים אחד מרעיונות הציונות. על תפישתו המיוחדת את תפקיד הקצין כתב בעלון, שהוציאו לאור חבריו לקורס קציני-חימוש: "השאלה היא, בכל זאת, מה מבדיל בין חייל לקצין ואין ספק שיש הבדל ביניהם. לדעתי אפשר לכלול את ההבדל במלה אחת - אחריות. זוהי מלה פשוטה, אך היא כוללת בתוכה משמעויות רבות. בהבדל זה של אחריות פעורה תהום עמוקה, בין החייל לקצין. החייל העושה את הפעולות השונות הוא מבצע, ולעומתו הקצין הוא גם מבצע וגם האחראי על ביצוע של פעולות. אחריות זו היא נטל כבד, שאותו חייב הקצין לשאת ושממנה משוחרר החייל ואפילו הוא הטוב ביותר". לפי העקרונות הללו מילא איתן את תפקידו כקצין, מתוך שילוב של יכולתו המקצועית הגבוהה עם קור רוח, התמדה ודבקות במשימה. פקודיו קיבלו את מנהיגותו כמובנת מאליה והוא לא נאלץ לנקוט אמצעים כדי להשיג ביצוע מושלם של פקודות. מעולם לא הטיל על חייליו משימה שהוא עצמו לא ביצע. הוא לא הקפיד על גינוני המשמעת אך הצליח להביא את החוליה הטכנית שבפיקודו לרמה גבוהה, בזכות מנהיגותו הטבעית ודבקותו במטרה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים יצאה יחידתו לסיני והשתתפה בקרבות הבלימה. איתן וחבריו לחוליה הטכנית עסקו בחילוץ טנקים פגועים, בתיקונם ובהחזרתם לכשירות. ביום כ"א בתשרי תשל"ד 16.10.1973 נפצע איתן, אך למרות זאת המשיך במילוי תפקידו ושב אל שדה המערכה, כדי לסייע בחילוץ הנפגעים. תוך כדי תנועה נפגע הנגמ"ש שלו והוא נפל. איתן הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור. בנוסח הציון לשבח נאמר: "תחת אש כבדה, על אף היותו פצוע בעצמו, עבר סרן איתן שביט ז"ל בין הטנקים וארגן את חילוץ הנפגעים. לאחר פינוי הפצועים המשיך בתנועה על ציר "עכביש" על-מנת לחלץ נפגעים נוספים. תוך כדי תנועה נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה וסרן איתן שביט ז"ל נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן איתן שביט ז"ל אחוות לוחמים ואומץ לב". הוריו תרמו להקמת קרן מלגות לזכרו ולזכר חבריו לספסל הלימודים בבית-הספר "אורט". קרן זו תעניק מלגות לתלמידים שיצטיינו בלימודים.