Ehud Goldvaser

בן מיקי ושלמה. אהוד (אודי) נולד בנהריה ביום י' באב תשל"ה (18.7.1975). בן בכור להוריו, אח בכור של יאיר וגדי. ב2.12.1993 התגייס אהוד לצה"ל. הוא שירת בחיל רגלים והשתחרר אחרי שלוש שנים בדרגת רב-סמל. אחרי שחרורו שב לנהריה. אהוד נשא לאישה את קרנית. בחודש יוני 2006 גויס אהוד למילואים. ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006), היום האחרון לשירות המילואים, הוא יצא עם חברו רב-סמל אלדד רגב לסיורם האחרון. הסיור כלל שני כלי רכב מסוג "האמר" אשר נעו על ציר מקביל לגדר המערכת בגבול לבנון ממערב למזרח, בין זרעית לשתולה, בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. אהוד ישב במושב הקדמי, מימין לנהג. אלדד ישב במושב האחורי, מאחוריו. בשעה 09:05 פתחו מחבלי החיזבאללה בהרעשה ארטילרית כבדה לאורך גבול הצפון. מטחי האש כללו ירי מרגמות, ירי מנשק קל וירי קטיושות. בדיעבד התברר שהייתה זו פעולת הסחה שנועדה להסוות את חטיפת החיילים המתוכננת. באותה עת נסעו רכבי ה"האמר" של הסיור במעבר בתוך ואדי, כשלפתע הותקף הסיור על ידי חוליה אחת או שתיים של כוח חיזבאללה. רכב ה"האמר" הראשון, שבו נסעו אהוד ואלדד, נפגע ראשון מטילי אר-פי-ג'י. ה"האמר" השני, שהיה במרחק כחמישים מטר מאחוריו, הספיק לדווח בקשר על הפגיעה לפני שספג פגיעה ישירה של שני טילי נ"ט, פגיעה שגרמה להרג שלושת החיילים שישבו ברכב - רב-סמל ראשון וסים סלאח נזאל, רב-סמל אייל (טוביה) בנין ורב-סמל שני תורג'מן. לאחר פגיעת הטילים פתחו המחבלים בירי מנשק קל לכיוון החיילים וכלי הרכב הפגועים. נהג ה"האמר" הראשון הספיק לעצור את הרכב ולהיחלץ. בשעת הירי פרצה חוליית חיזבאללה נוספת את גדר המערכת, חדרה לשטח ישראל וחטפה את אהוד ואלדד לשטח לבנון. חוליה נוספת, חמושה בנשק קל ובמכונות ירייה, גיבתה את החוטפים. לא היה ידוע אם אהוד ואלדד הצליחו להיחלץ מהרכב בכוחות עצמם לפני שנחטפו, ומה היה מצבם הבריאותי בזמן החטיפה. במקום נמצאו עקבות, כתמי דם ופירצה בגדר. מיד לאחר התקרית נעשה ניסיון ראשוני לאתר את אהוד ואלדד. צוות מגדוד 82 של השריון עשה מאמצים אדירים להגיע אליהם על אף ההפצצה הכבדה, ונכנס עם "נגמחון" לתוך שטח לבנון בניסיון לעצור את רכב המילוט של המחבלים. במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען גחון שנאמד במאות קילוגרמים של חומר נפץ. מעוצמת הפיצוץ נהרס הטנק כליל וארבעת אנשי צוותו – סמל ראשון יניב בר-און, סמל ראשון שלומי ירמיהו, סמל ראשון גדי מויסייב וסמל ראשון אלכסיי קושנירסקי - נהרגו. סמל נמרוד כהן נהרג זמן קצר אחר כך, כאשר הגיע עם כוח החילוץ אל הטנק הפגוע. בעקבות שרשרת אירועים זו החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמת לבנון השנייה, שנמשכה מעט למעלה מחודש. גורלם של אהוד ואלדד לא נודע במשך זמן רב. רק בבוקר יום רביעי, י"ג בתמוז תשס"ח (16.7.2008), לאחר שבע מאות שלושים וחמישה ימים של כאב וחיים בין תקווה לייאוש, הוחזרו גופותיהם של אהוד ואלדד לישראל במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ישראל לחיזבאללה. הבדיקות הרפואיות שנעשו הצביעו על כך כי ככל הנראה נהרגו השניים בעת החטיפה. אהוד נפל בקרב בגבול הצפון ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006), במלחמת לבנון השנייה. בן שלושים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה שנתיים אחרי נפילתו, כשהושבה גופתו מלבנון. הותיר אישה, הורים ושני אחים. אחרי נפילתו הועלה אהוד לדרגת רב-סמל ראשון. על מצבתו של אהוד כתבו בני המשפחה: "אודי נחטף מאדמת מולדתו בידי ארגון טרור. הוחזר מהשבי הביתה י"ד בתמוז תשס"ח 17.7.2008". בפארק אדמית בצפון, המשקיף אל לבנון, נסללה דרך בנוף והוקם מצפור לזכר הנופלים באותו קרב, בהם אהוד גולדווסר.