Adar Ben Simon

Lt. Adar Ben Simon, 20, a commander in the Home Front Command, from Neve Ziv, was killed battling a Hamas invasion of the IDF Zikim base on October 7.

She was buried October 9 in the military cemetery in Nahariya. She is survived by her parents, Zehava and Erez, and siblings Raz, Shahaf and Aviv — her twin.

Ben Simon was one of the senior commanders on duty at the Zikim training base when it was attacked by Hamas who went out to the front lines to fight the invasion and told all the young trainees on base to seek shelter, saving their lives. Six of the commanders, including Ben Simon, were killed in the battle, and all but one trainee emerged alive.

Adar’s twin, Aviv, told Channel 12 news that initially on that Saturday morning “we were calm because she was in an IDF base. We didn’t know they would get to her as well.”

“She wrote to us that she heard gunshots,” Aviv recounted. “Adar and the commanders made a decision to go out and fight, and sent all the trainees to the shelter. They didn’t get any such order from above, but they ordered the trainees to go to a protected place and went out to fight. She sacrificed her life like a hero and was a role model.”

Aviv told Channel 14 that his twin sister was “my best friend, we grew up together, we did everything together, she was my second half. She helped me with everything, nothing could separate us… She was the light of our family.”

Her older brother, Raz, posted a video on Instagram describing her as “the backbone and the light of our family, your smile always radiated and lit up any darkness. We were four siblings whom others were always jealous of. We are a united, special and strong family, with perfect parents who raised children gloriously. We went through so much together, and we made sure to rack up magical and unforgettable experiences. You loved life so much, and you always had principles and a sea of values.”

Her sister, Shahaf, wrote on Instagram a tribute to “Adar, my only sister, my warrior sister, commander of the platoon, our officer.”

“I’m so proud of you, my whole body is burning with pain and with a sense of pride that you defended [others] with your body and saved so many lives,” she wrote. “Adar, my little and only sister, I admired you and learned so much from you, like you were an older sister… you were never afraid of anything, everything was nonsense to you, ‘put everything in proportion,’ you would always tell me.”

Shahaf wrote that Adar was “a true fighter, everyone admired and admires you, now even more. You were always the leader of everyone, the silly one who made everyone laugh, the first to help with anything that was needed. You always thought of everyone else before you thought of yourself… A hero of Israel, a hero of the family and my own personal hero.”

בת זהבה וארז. נולדה ביום י' באדר ב' תשס"ג (13.3.2003) ביישוב הקהילתי נווה זיו שבגליל המערבי. אחות תאומה לאביב; אחות צעירה לרז ולשחף. אדר, פרח לב הזהב של משפחת בן-סימון, הילדה הכי יפה בגן ובבית הספר, נולדה כדי להאיר את העולם ולפזר בו את קסמה. ילדה אנרגטית ופעלתנית שאהבה לרוץ ולשחק, רקדנית בלט מוכשרת שרקדה שנים רבות בבית הספר למחול בקיבוץ געתון. התחנכה בבית הספר היסודי "מעלה הגליל" שבמושב מעונה וב"בית חינוך גליל מערבי" שבמועצה האזורית מעלה יוסף; תלמידה מצטיינת, דומיננטית, כריזמטית, פעילה ומעורבת, אהובה מאוד על כולם והדבק בחבורה. לכל אורך חייה הפגינה יצירתיות, חוכמה ומנהיגות בצד נועם הליכות ודרך ארץ, היוותה דמות להערצה והסבה גאווה עצומה למשפחתה. נתינה, עזרה ואהבת הזולת היו ערכיה המובילים. חברה מסורה ותומכת, מושיטה יד בכל מקום שצריך, נותנת מעצמה לכל הסובבים אותה ותמיד חושבת על האחרים לפני שחושבת על עצמה. אך היו באדר גם צדדים קלילים – של צחוק, השתוללות ורוח שטות; "היא לקחה הכול בפרופורציות," סיפרו אוהביה, "חיה את החיים מהיום למחר, נהנתה מכל רגע ותמיד תמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה." אדר אהבה את המדינה בכל רמ"ח איבריה. כתלמידה מצטיינת בעלת כישורים חברתיים יוצאי דופן יכלה להתקבל לתפקידים רבים ונחשקים בצבא ואף עברה בהצלחה מבחנים לתפקיד יוקרתי באגף המודיעין, אך כמי שמגיל צעיר שאפה להתגייס לתפקיד לוחמה, החליטה ללכת ליום חשיפה של לוחמות. בסיום המפגש, הודיעה לאימה: "'אימא, אני הולכת להיות לוחמת! אני רוצה להיות בשטח, לעבוד עם אנשים, להיות מפקדת!" כעבור שבוע, זומנה למבחנים ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף ומשנודע לה שהתקבלה, הייתה מאושרת עד הגג. עם גיוסה לצה"ל, ב-4 באוגוסט 2021, הוצבה בפיקוד העורף והחלה את מסלול הכשרת הלוחם ביחידת החילוץ וההצלה. כהרגלה, הצטיינה כבר מתחילת הדרך, ונשלחה לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). החברים לשירות סיפרו על אדר החייכנית, טובת הלב, שהשרתה עליהם שלווה וביטחון, תמכה בהם ברגעים קשים ולא חדלה להזכיר את הסיסמה: "הקושי רגעי; הגאווה נצחית". לנוכח יכולותיה המרשימות, מייד עם סיום קורס המ"כים שובצה לפקד על מחזור של קורס מפקדים וזכתה בתואר "מפקדת מצטיינת". משם, הייתה הדרך לקצונה קצרה. כתבה רוני, שהכירה אותה בטירונות ועברה איתה כברת דרך: "חווינו יחד את כל הרגעים הטובים והפחות. היית האדם הכי שמח והכי עוצמתי בפלוגה, כולם נפלו לרגלייך והלכו אחרייך בעיניים עצומות. הובלת פלוגה שלמה, מחזור שלם, רק בקסם המיוחד ובחיוך שלך." על מידת השפעתה כמפקדת סיפרה שרית, שאדר פיקדה על בתה בקורס המ"כים: "אדר הייתה מפקדת נערצת ומוערכת. היא רצה עם הבת את המסלול, שרקה לה ועודדה אותה, ובזכות העזרה והעידוד שלה, בתי סיימה את מבחן הכושר האחרון והוסמכה למ"כית. אדר תיזכר לנצח כמפקדת מיוחדת עם חיוך מקסים ולב ענק." גם בקורס הקצינים ובהשלמה החילית בלטה אדר ברוחה החיובית, ביכולת ההשקעה וההתמסרות, ובבגרותה הנפשית. "טעויות, כישלונות והצלחות הם חלק בלתי נפרד מחיי," כתבה במהלך הקורס, "רקדתי בלט במשך שתים-עשרה שנים וזה לימד אותי על קצה המזלג מקצועיות מהי: היכולת ללמוד מטעויות לצורך למידה ושינוי." וכך ניסחה את ה"אני מאמין" שלה: "אני מאמינה בחשיבות הדוגמה האישית. כמפקדת, לא אתן לעצמי ליפול ברשת של אכזבה ותסכול; אדע לגבש לי אסטרטגיה טובה כדי לבצע משימות בצורה המיטבית. אדרוש מעצמי כל מה שאדרוש מהחיילים שלי, כי הכוח שלנו הוא הביחד שלנו. כדי להשיג מוטיבציה גבוהה בקרב פקודיי חשוב שאכיר אותם היטב – רגשית ומקצועית. חשוב לי לבצע איתם את המשימות בגישה אופטימית עם מוטיבציה גבוהה, נחישות ורצון לעמוד באתגרים תוך שמירה על חוקים, כללים ומשמעת ברורה. מאמינה שאצליח לשמור על מקצועיות ולחתור יחד עם חייליי לניצחון, ותמיד להוביל קדימה." אדר ייחלה וציפתה לרגע שבו תכשיר דור חדש של לוחמים ותנחיל להם את הערכים שכה האמינה בהם: אהבת הארץ, דרך ארץ, מוסר, אמונה עצמית, אמינות, כבוד הדדי, שיתוף פעולה, חמלה ואכפתיות ו-"להעריך את היש בכל יום מחדש." באוגוסט 2023, כשהיא ענודה בדרגות סגן-משנה, קיבלה לפיקודה מחלקת טירונים מפלוגת "תבור" בבא"ח זיקים – בסיס האימונים החטיבתי של פיקוד העורף שבעוטף עזה. עם כניסתה לתפקיד, התבקשה לבחור בעל חיים שלאורו תצעד המחלקה. היא בחרה בעוף החול – הפניקס – חיה מיתולוגית עוצמתית, המתאפיינת ביכולת לקום לתחייה מעפרה ולהתאושש. ״אנחנו הולכים לעבור הרבה דברים ביחד," אמרה לחייליה בשיחת הפתיחה, "נחווה רגעים קשים, משמחים, מצחיקים ואולי גם קצת כואבים. אבל ביחד אפשר לעבור הכול!״ אדר התגאתה בכומתה הכתומה, אהבה כל רגע בצבא, וחשה כי היא מממשת את שליחותה. בכל פעם שחזרה הביתה, לחופשת סוף שבוע קצרה, עמדה במרכז תשומת הלב. "חיכינו שתחזרי כדי שנוכל לחבק ולנשק ולהריח אותך," כתב אחיה רז, "ידעת שאת מחזיקה אותנו. מתוך הרגל הגשת את הלחי שלך ו'קדימה, סיימו עם זה ותירגעו.'" בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מייד עם תחילת ירי הרקטות פקד מפקד הפלוגה של בא"ח זיקים על אנשי הסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה. הטירונים נשלחו לתפוס מחסה במיגוניות. זמן קצר לאחר מכן, הגיעה למחנה חוליית מחבלים, מצוידים באמצעי לחימה רבים, והחלו לירות רימוני רסס ורקטות "אר-פי-ג'י" לעבר הבסיס. אדר ושלושה מפקדים רצו לעמדת הש"ג כדי להסתער על המחבלים ולהגן על הטירונים. בהודעות האחרונות ששלחה לאחותה בוואטסאפ כתבה: "יורים עלינו. תשעה מחבלים מולי. מ"כים שלי נפצעו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל." במשך כחמישים דקות ניהלו אדר וחבריה קרב יריות הרואי מול מחבלי חמאס, הצליחו להודפם ולמנוע את השתלטותם על הבסיס. בקרב זה נפלה. עוד שישה לוחמים ולוחמות נפלו בקרב על המחנה. בזכות גבורתם ניצלו חייהם של מאה ועשרים בני אדם ששהו בבסיס – טירונים, אנשי סגל ואורחים, וכן אזרחים שנמלטו לבסיס מהמחבלים בחוף זיקים. סגן-משנה אדר בן-סימון נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנהריה. הותירה אחריה הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סגן. ספד לה אביב, אחיה התאום: "אדר שלי, חצי שלי, תאומה שלי, האור של חיי. רק אתמול חזרנו מבית הספר והכנת לנו ארוחת צהריים. היית בן אדם מדהים. כל מה שרצית השגת, אף אחד לא היה יכול לעצור אותך. רק את הבנת אותי במבט. אני כל כך גאה בך וגאה שאת אחותי. נתת לי כל כך הרבה ערכים, ביגרת אותי ולימדת אותי והיית לצידי. אני רוצה להגיד לך תודה. אני אוהב אותך נסיכה שלי." הספדה של שחף, אחותה: "אדר, אחותי היחידה, אחותי הלוחמת, מפקדת המחלקה, הקצינה שלנו. כל הגוף שלי שורף מכאב ומתחושת גאווה שהגנת בגופך והצלת כל כך הרבה חיי אדם. הערצתי אותך ולמדתי ממך כאילו את אחותי הגדולה. היית פייטרית אמיתית, כולם העריצו ומעריצים אותך. גיבורת ישראל, גיבורת המשפחה, והגיבורה הפרטית שלי. לעד תהיי איתי בכל תא ותא בגוף שלי." ספד לה רז, אחיה הבכור: "אחותי הקטנה, הקטנטנה, הנסיכה שלנו, הזהב של הבית והגאווה הטהורה שלנו. זכיתי להיות אחיך הגדול. היינו ארבעת האחים שכולם קינאו בהם, המשפחה המאוחדת, המיוחדת והחזקה בעולם. הורים מושלמים שגידלו ילדים לתפארת. עברנו כל כך הרבה ביחד ודאגנו לצבור חוויות קסומות ובלתי נשכחות. אהבת כל כך את החיים והיו לך תמיד עקרונות וים של ערכים. היית חדורת מטרה להצליח במשימה, גם שידעת שתיהרגי בסופה. היית ותמיד תהיי הכתר והכוח של המשפחה. אני אוהב אותך אהבת אמת, אחותי." ספד לה שניר, בן זוגה: ״אדר שלי, אהבת נעוריי. תמיד אמרתי לך שהשמיים בשבילך הם הגבול, ואת הוכחת את זה פעם אחר פעם. מותך הוא מות גיבורים. כמו פרפר לאש היית, לא מפחדת מכלום. תודה רבה על הזכות לחיות לצידך. תודה על אהבה אין-סופית, על כבוד הדדי, תודה על כל נשיקה וכל חיבוק. הלב שלי הלך – יחד איתך.״ בני משפחתה כתבו לזכרה: "אדר, כמו עוף החול, הייתה עוצמתית, מובילה, ייחודית. מעולם לא ייחסה חשיבות לקושי או לאתגר הניצב לפניה – היא התרכזה בהתמודדות עימו ובצמיחה ממנו בחוזקה ובעוצמה. בשירותה במדבר היוותה את עמוד האש שלפני המחנה, הפגינה מנהיגות ומסירות בעת שהסתערה מול האש והגנה בגופה על חייליה. וכך אנו צריכים לחיות היום, לנסות לקום מהקושי ולהתגאות בה תמיד." במלאות שלושים לנפילתה ספדה לה אימה: "את מושא להערצה, לדוגמה, לתפארת ולגאווה לנו ולכל עם ישראל. גיבורה שלנו, הקשבת ללב שלם והפכת לגיבורת ישראל. אך מי צריך גיבורה במרומים? בעיני רוחנו היינו מייחלים את השביל לחופתך בעלים ובפרחים. ואולי כעוף החול – מושא הערצתך – תמשיכי מעופך ותמשיכי לזהור. פניקס עוצמתית שכמוך העין לא ראתה עוד. אהובה יפהפייה עם כנפי אש ותעוזה. כך אהבתנו תלך ותגבר לעדי עד." לזכרה, כתב ערן ברזנר את הרשימה "אומץ": "אומץ הוא הידיעה שלקרב הזה את יוצאת, כמעט חסרת סיכוי. אומץ הוא להכניס מחסנית, לחבוש קסדה ולדעת שבלעדייך, עשרות אנשים אם לא יותר נידונו למוות. אומץ הוא לדעת, שאת משאירה אחרייך אנשים שאוהבים אותך, אבל שאין ברירה אחרת. אומץ הוא החיוך האחרון, המילה האחרונה והתפילה האחרונה. אומץ הוא למות בשביל המדינה שאת אוהבת והחיילים עליהם נשבעת להגן. בזכות אנשים כמוך, אדר, ועשרות גיבורים אחרים, יש לנו תקווה, יש לנו אמון." אדר מונצחת בהשראת צוואתה הרוחנית – "לחיות את החיים, ליהנות מכל רגע, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהגשים את כל החלומות." סיפורה סוקר בהרחבה באמצעי התקשורת, וזכה לחשיפה גם ברחבי העולם. כחודש לאחר נפילתה, נערך מסע הכומתה של הטירונים שפיקדה עליהם ושניצלו בזכותה. מסיימי הקורס הלכו עם דגל שנשא את שמה ותמונתה, ובני משפחתה הצטרפו לקילומטר האחרון של המסע. בגן המצפור בנווה זיו הוקם גל-עד לזכרה, שנחקקו בו המילים: "לעד נצדיע לך, מלאכית יפה וטהורה. לעד נתגעגע לאצילות, טוהר וחמלת ליבך. לנצח תיזכר גבורתך בתושייה שהצילה חיים. תיזכר גדולת הנפש וההקרבה. אדרי, עד קץ הימים תהיי הילדה שלנו, עם עיני הדבש השובבות והכומתה הכתומה. אהבתנו אלייך נצחית. תהא נשמתך כעוף החול". הזמרת ריטה שרה לזכרה את השיר "קחי לך" (מילים: ריטה ומשי קליינשטיין; לחן: אלנתן שלום) – השיר שאימה של אדר הקדישה לה במסיבת הגיוס ושלמילותיו הובאה למנוחות. ליאור קימל צייר את דמותה בצבעי שמן על בד קנבס וכתב: "אדר, עולם ומלואו, אדם עם חוסן בלתי רגיל, ילדה כל כך יפה וחזקה, שילוב עוצר נשימה בין ילדת מדים של צבא לילדת שמלת קיץ ושיער פזור. מספיק לראות אותה פעם אחת והצמרמורת מעצם נוכחותה כבר תפרוץ מאליה כאילו הרגע פגשת מלאך." ב-30 במארס 2024 נערך מרוץ חצי מרתון לזכרה בחוף תל ברוך בתל אביב. חברת "שאטו יחיעם" הפיקה את סדרת " ADAR" הכוללת יין רוזה גראנש נואר – היין האהוב על אדר, ויונייה – יין לבן. משפחתה של אדר עוסקת בהנצחה פעילה. אחותה שחף מעבירה את מסריה במסגרת ההרצאה "לחיות את החיים" המועברת בבסיסי צה"ל, בארגונים ובמוסדות ציבור. חולצות עם הדפס דמותה מבטאות את חייה הנועזים, השמחים, הצבעוניים והמאושרים, ובני המשפחה מאירים את דמותה באירועים, בתוכניות, בפודקאסטים ועוד. דף לזכרה נפתח ברשת החברתית "אינסטגרם". דפי הנצחה ובהם תמונות, סרטונים, סיפורים והספדים נפתחו גם בפלטפורמות "סיפור חיי" ו"REMEMBER", באתר "גיבורות ישראל" ובאתר האינטרנט של "בית חינוך גליל מערבי".