Nimrod Drori

בן בצלאל ודינה. נולד ביום ו' באלול תש"ח (10.9.1948) בחולתה. לידתו חלה בעיצומה של מלחמת הקוממיות; אמו התגברה על זוועות השואה בשעתן ואביו היה ממיישבי ספר, מציל מעפילים ולוחם פל-ים. במלחמת הקוממיות פונתה אמו מן החזית שהתקרבה והלכה. כאשר הגיע לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי "מגד" ברעננה ולאחר שסיים את לימודיו בו למד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. השתייך ל"המחנות העולים" והיה פעיל בגדנ"ע. הוא היה בחור שקט שלא הירבה בדיבורים. על השאלה "מה שלומך?" מה חדש?" היה עונה תמיד במלה אחת: "בסדר", כי לגביו היה הכל פשוט - ובסדר. שקט היה כאמור, אבל לא אדיש. מתחת למעטה השקט היתה בו חדוות חיים של נעורים. השקט שבו שיקף סגולה נדירה שלו לקבל את מציאות החיים על כל גווניה, המעציבים והמשמחים המרים והמתוקים, מתוך שלוות נפש וברגשות שקולים. לא שקט של שאננות היה זה אלא שקט שאפיין איש ביצוע, איש שדרך הביטוי שלו היה במעשים ולא בדיבורים, ובאין בו רגשות סוערים שיפריעו לו היתה מחשבתו צלולה ופתוחה לתגובה מהירה ולהחלטה נחושה. חוש הומור היה בו שהתגלה בהברקות רגעיות ובבדיחות שפלט אגב אורחא. אבל חוש זה היה מאופק. חיוך קל היה מתגנב לעתים לשפתיו ומשנה את קלסתר פניו לרגע קט. בחור טוב לב היה, מצניע לכת ועניו. לצה"ל גויס ביולי 1966. הוא היה חדור הכרה לאומית וחש בצורך לשרת בצבא ועל הצד הטוב ביותר - וזה הניעו להתנדב. תחילה חשב על קורס טיס ולאחר מכן החליט לצאת לצוללות. הוא התנדב איפוא לחיל הים. היה דור שני במשפחה ששירת בחיל הים: כאביו כן נמרוד התנדב לשרת בו. את חובתו ידע: להשמיד יעד ולקטול צבאות אויב. אבל הוא לא שש לקראת מלחמה; הוא לא רצה להזיק לאיש. בכל זאת השתתף בפעולה נועזת ומסוכנת ביותר. צוללן מצויין היה וזכה פעם לקבל ציון טוב על הצטיינותו בקורס הצוללנים, אך על כך לא סיפר לאיש, כדרכו, כי דבר היותו ראשון היה בעיניו כדבר טבעי ומובן מאליו. הוא שירת בצוללת "תנין", אשר עשתה פעולה בנמל אלכסנדריה. אולם כאשר חזר מהמלחמה ונשאל: "היכן היית? מה עשית? ענה "הייתי בחוץ לארץ ועשיתי מה שצריך היה לעשות". הוא ניחן בכל התכונות הטובות של צוללן: שקט נפשי, התאפקות, כושר לחיות בצוותא ובצפיפות, בלי להזיק או להפריע לזולת - ויותר מכל, רגיעת אין סוף וצלילות מחשבה להאזין ולבחון. נמרוד חיפש את הבלתי שגרתי, את הנועז ואת האתגר במלחמה. הוא יצא לאנגליה ושירת בצוללת "דקר" אך כשהצוללת היתה בנתיב הים שבין גיברלטר לישראל, בדרכה לנמל הבית, נותק הקשר עמה ושוב לא נתחדש; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה שתאריך פטירתו של נמרוד, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, היה כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). מאחר שנמרוד נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. במארס 1970 היה ברעננה טקס של פתיחת חדר עיון ותרבות על שמו של נמרוד בבית המרכזי של הנוער שם, כדי להנציח את שמו. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הובאה תמונתו להנצחת שמו. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.