Shalom-Shai Itzhak

בן רחל וחנניה. שי נולד ביום כ"ה באדר א' תשמ"א (1.3.1981) בבית-החולים "אסף הרופא" בצריפין. את ראשית ימיו עשה בלוד ולאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בכרמיאל. בשנת 1989 חזרה המשפחה לשפלה וקבעה את ביתה בבאר יעקב, שם התחנך שי בבית-הספר הממלכתי-דתי "רשב"י". שייקה, כך כונה בפי אוהביו, היה ילד של משפחה. קשור מאוד היה לשני אחיו - תומר ואליס, שעמם אהב לשחק ולטייל. את מרבית שנות ילדותו עשה אצל סבו וסבתו במושב אחיסמך. בשנת 1995 עבר לפנימייה הדתית "מקוה ישראל" בחולון, והיה אהוד בקרב תלמידי הפנימייה. במהלך אותה שנה עברה משפחתו להתגורר ביישוב עופרים ושי המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון התורני "טכנולוגי נחלים". שי היה אדם חברותי, ובכל מקום שאליו הגיע רכש חברים אשר ידעו להעריך את טוב לבו ואת יכולתו המופלאה לתמוך ולסייע. הוא אהב מאוד לשחק כדורגל, לבלות ולשמוע מוזיקה, והרבה לבלות בחוג המשפחה. בכל עת שנדרשה עזרתו נרתם לסייע, ותמיד הפיץ סביבו אהבה וחום. בחודש אוגוסט 2000 התגייס שי לצה"ל ושובץ בחיל החימוש. עם סיום הטירונות נשלח לקורס של חיל החימוש בצריפין וסיימו בהצלחה רבה. לאחר הקורס נשלח לבסיס התובלה של החיל בבית נבאללה, ושם שירת עד יומו האחרון. לדברי מפקדיו, שי היה חייל מצטיין, ממושמע, אהוד על חבריו וביצע את תפקידו במסירות. ביום כ' בסיוון תשס"ב (31.5.2002) נפל שי בעת שירותו בתאונת דרכים שאירעה בצומת רנתיס, לא הרחק מביתו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בחדיד. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. על מצבתו ביקשה אמו לחקוק את המילים: "בכורי בכורי שלעד לא יחזור, את החלל הזה לעולם לא נסגור". מותו של שי פער חלל עצום בלבם של בני משפחתו. אביו, חנניה, שלא עמד בצער הכבד חלה, ובמלאות שנה לנפילתו של שי, הלך גם הוא לעולמו.