Roei Peri

Sgt. Roei Peri, 19, a Golani Brigade soldier from Shoham, was killed on October 7 while battling the Hamas invasion of southern Israel.

Roei was stationed at the Paga IDF outpost near the Gaza border when the attack began. He and the others on base ran to the bomb shelter and soon realized that the base was being invaded by Hamas gunmen. Roei and a group of others decided to head to the gate of the outpost to fend off the attack, according to an IDF eulogy.

Amid the fierce battles, their commander, Cpt. Dekel Suissa, decided to send most of them back to the bomb shelter, but Roei volunteered to stay on. He and Dekel were both slain while battling the Hamas gunmen at the entrance to the base. Ultimately, 14 soldiers out of the 25 from Golani’s 13th battalion stationed at the outpost that day were killed in the attack, including Staff Sgt. Shalev Baranes, Staff Sgt. Itay Glisko and Staff Sgt. Itamar Ben Yehuda.

Roei was buried near Shoham on October 11. He is survived by his parents, Ronit and Ofer, his older brother Ido and his twin Itay.

Born and raised in Shoham, his loved ones described him as being serious and responsible but able to meet any challenge with an optimistic outlook. As a kid he was involved in a wide variety of sports, including tennis, karate, soccer and swimming. He was also very musical, played the drums, saxophone and flute and loved to sing and dance.

Throughout high school, he took part in a physical training program aimed at preparing himself for a combat role in the IDF. He enlisted in December 2022 and was stationed at the Paga outpost just a few months before he was killed.

Roei’s girlfriend of two years, Noyel, wrote on Instagram two months after he was killed: “I still don’t understand what happened and I’m far from internalizing that you won’t ever come back.”

“I make my bed and imagine you jumping on it a second later, I make food you loved and send you a picture, maybe you’ll come visit,” she added. “I try to imagine if you were wounded how I would sleep in the hospital bed with you and stay with you forever.”

“Why? Why you? Why did you volunteer? Why did you leave me here alone?” Noyel asked. “And then I remember your personality. You didn’t think of yourself. You wanted to save the situation. You are my hero and you will be for my entire life.”

His mother, Ronit, wrote on Instagram that while many people say time heals all wounds, “time is not healing, the opposite, every day your absence is even harder.”

“Every weekend time stands still and my heart explodes with pain and longing,” she continued. “I’m waiting for you to call in order to pick you up and bring you home, I’m waiting to wash your uniform, your clothes, workout clothes, your bag. I’m waiting to iron for you, to make those cookies you and your friends like to bring to base on Sunday.”

“I miss the unique moments you had with Ido and Itay that were just yours. I miss you coming with me spontaneously to so many places, sitting with coffee and dessert or breakfast and then going to buy all sorts of stuff you needed for the army,” Ronit continued. “Roeikush — I remember that I have Dad and Itay and Ido and that life goes on, and I remember that I need to be strong and — believe me — I’m strong, but it’s so hard, and my heart hurts so much.”

בנם של רונית ועופר. נולד ביום י"ג בתשרי תשס"ה (28.9.2004) ביישוב שֹהם. אח לעידו ואיתי. רועי גדל והתחנך בשֹהם. בן אהוב על הוריו ואח מסור לאֶחיו. עידו, הבכור, שימש לו דוגמה אישית, ובינו לבין איתי, אחיו התאום, שררה חברות קרובה והבנה שלא נזקקה למילים. היה ילד יפה תואר, חייכן ונעים הליכות, שכולם רצו להיות בקרבתו. מצד אחד, ידע להפוך כל קושי לאתגר, והתמודד בהומור עם כל מטלה. מצד שני, היה אחראי ורציני, כזה שמציב לעצמו מטרות ומשיג אותן, גם אם הדרך אליהן לא פשוטה. דגל באִמרה "לחייך אל הקושי", ולאורה פעל. שמר על אופטימיות, וראה את הצדדים החיוביים בכל מצב. דבק בערכים של כבוד, צניעות, אהבה ונתינה אינסופית. היה חבר טוב ונאמן, שאפשר לסמוך עליו שיסייע בעת צרה. חבריו סיפרו שתמיד תמך בהם ושיפר את מצב רוחם. בכל מקום שבו שהה, הפך את האווירה לנעימה יותר, בזכות אישיותו הקורנת והקלילות שבו. מילדות עסק בספורט והשתתף בחוגי טניס, קראטה, כדורגל ושחייה. בתיכון אף שימש זמן מה כמאמן טניס. רועי היה מוזיקלי מאוד וניגן בתופים, חליל וסקסופון. אהב לשיר, לרקוד ולסלסל בקולו. רועי אהב לאכול במסעדות טובות וגם נהג לבשל בעצמו. תמיד השקיע בבישול ונהנה לפנק אחרים במנות שהכין. אהב בשר וידע לבחור את הנתח המושלם כדי להכין את "הביס המושלם", כדבריו. כמו בכל מעשיו, גם בבישול שאף לתוצאה הטובה ביותר. למד בתיכון שהם, במגמת מדעי הסביבה וחינוך גופני. במהלך לימודיו השתתף בתוכנית כושר גופני כהכנה לשירות קרבי, והתמיד בכך שלוש שנים. בתיכון הכיר את נויאל והתאהב בה. זו הייתה אהבה ראשונה, טהורה, עם מחשבות על עתיד משותף. משפחתו קיבלה בחום את בת זוגו, ואימו הייתה לה כאימא שנייה. "עם רועי היו לי תוכניות לעתיד", סיפרה נויאל. "כבר חשבנו על שמות לילדים ואיפה נגור, ואיזה שיר כניסה יהיה בחתונה". רועי התגייס לצה"ל ביום 12.12.2022. שירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת "גולני", בפלוגה ג', "טורפי הלילה", במחלקה הפיקודית. במהלך שירותו השתתף בקורס קלעים ובקורס חבלה, והיה מיועד לצאת לקורס מ"כים. היה לוחם מסור, "לוחם בנשמה", שאהב את הצבא ואת המדינה שאותה שירת. גם בצבא תמיד "חייך אל הקושי", כפי שנהג לומר, וככל שהיה קשה ומאתגר יותר, החיוך שלו היה רחב יותר. אחרי כמה חודשי אימון הוצבה יחידתו במוצב פגה (מגן בארי), שנמצא מדרום לקיבוץ נחל עוז, כשלוש-מאות מטרים מהגבול עם רצועת עזה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו בוקר נשמעו אזעקות וירי רקטות בסביבות מוצב פגה, שבו שהו עשרים וחמישה חיילים, ובהם רועי שבדיוק סיים סיור, והם נכנסו למרחב המוגן שבחדר האוכל. לאחר רבע שעה התקבלו התרעות על חדירת מחבלים דרך הגבול, וקולות ירי נשמעו במוצב עצמו. בשעה 8:30 החל גל שני של ניסיון פלישה למוצב, ובמהלכו ירו המחבלים טילי כתף וזרקו רימונים. מפקד המחלקה יצא עם שישה לוחמים, ורועי ביניהם, כדי להילחם במחבלים. הלוחמים הוצבו בעמדות השמירה ונטרלו מחבלים תחת אש כבדה. הם ניהלו קרב גבורה מול המחבלים וחיסלו עשרות מהם. בשלב מסוים החליט המפקד שכולם יחזרו למרחב המוגן. הוא ביקש שאחד הלוחמים יישאר איתו בשער הראשי כדי לחפות על האחרים בזמן שהם מתקדמים. רועי הגיב ראשון לבקשה, ובלי מילים נעמד לידו. החברים עברו בבטחה, ורועי נשאר להילחם עם מפקדו. רועי לחם בעוז ובגבורה, חיסל מחבלים רבים, סייע בהדיפת המתקפה והציל את חיי חבריו, עד שנהרג. מלבד רועי נפלו על הגנת המוצב שלושה-עשר לוחמים. רב-טוראי רועי פרי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב חדיד. הותיר אחרי הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. ספדה לו אימו: "שלושה חדשים בדיוק שאתה כבר במקום אחר. שם למעלה גבוה מסתכל עלינו עם החיוך שלך והיופי שלך, בטוח צוחק על כולנו ולא מבין למה אנחנו ככה. אני בטוחה שבעיניך עשית את הדבר שהיית אמור לעשות, ואין כאן שאלה בכלל. אני מרגישה אותך בכל יום ובכל דקה, וככל שהזמן עובר, יותר ויותר קשה לי, ועדיין אני לא יכולה לתאר עולם בלעדיך. יש רגעים שאני פשוט צועקת את השם שלך, צעקה שהיא לאו דווקא נשמעת בקול אלא בשקט, בפנים, בלב שהתנפץ לרסיסים ולא ישוב להיות שלם לעולם. כי אין כמו כאב של אימא שמאבדת ילד. ילד כל כך צעיר, שחגג תשע-עשרה בדיוק לפני שלושה חדשים. רועי שלי, אני רק אגיד שאני גאה בך כל כך על מה שאתה. על הערכים שעליהם גדלת, שלפיהם נהגת ופעלת, על הדרך שבה בחרת ועל היותך פשוט אתה! ילד לתפארת, ילד מדהים, אהוב ומושלם. הילד הכי יפה בעולם, עם החיוך הכי יפה בעולם. אוהבת ומתגעגעת אליך". ספד לו אחיו איתי: ״רועי, אח שלי התאום, החבר הכי טוב שלי. הכאב שאני מרגיש זה כאב שאי אפשר לתאר. כל רגע שהיה לי איתך הוא מתנה. הייתה בינינו הבנה. במבט הכי קטן היינו מבינים אחד את השני. אתה הבן אדם הכי שמח שאני מכיר. כל הזמן מחייך, כל הזמן מצחיק. אני ואתה אולי תאומים, אבל הפכים גמורים. אתה השטותניק והמשוחרר יותר, ואני הרציני יותר, זה שמוודא שאתה לא עושה יותר מדי שטויות. עם כל הניגודים, השלמנו אחד את השני. תמיד שאלו אותי איך זה כשיש לך אח תאום, ובגלל שבשבילי זה נורמלי, הייתי מחזיר בשאלה: איך זה כשאין אח תאום? מעכשיו והלאה אני אדע את התשובה. עם לכתך הלך גם חלק גדול ממני, החלק שאותו מילאת. רועי, אח יקר ואהוב שלי, לתמיד תישאר אחי התאום. נפלת בהגנה על המדינה שכל כך אהבת, ואני גאה ומעריץ אותך על זה. אתה תלווה אותי בלב לעולמי עולמים עד יום מותי". האח עידו ספד: "רועי האח הקטן שלי, אתה הגיבור שלי. מי יכול להבין שאתה לא איתנו יותר? החיוך הכובש שלך, השמחה שלך, האהבה שלך, אני מתגעגע אליך... רק לפני שבועיים חגגנו לך ולאיתי יום הולדת במסעדת בשרים. הכנת לי את הביס המושלם, ואיך נהניתי ממנו, רק בגלל שזה עבר בידי הזהב שלך... אתה אח למופת ולוחם מטורף עם לב זהב, שמפיץ אהבה כל כך גדולה... רועיקו שלי אתה הגיבור שלי, אתה הלב שלי, החיוך שלי, אתה כל כולי. אני אוהב אותך". כתבו בני משפחתו: "רועי, גיבור שלנו, לנצח נזכור את החיוך שלך ואת גבורתך. החיוך והיופי שלך בליבנו לעד. זכינו בך וגאים בגבורתך. יהי זכרך ברוך, גיבור". חברו אביב לוי כתב לזכרו את השיר "אל תלך עכשיו", ושר אותו בטקס במלאת שלושים לנפילתו. אלה מילות השיר:

"מה יהיה עם החיוך שלך,
תן לי עוד חיבוק, ספר לי עוד בדיחה.
לא רוצה להיפרד ממך, בוא תהיה איתי, אני אהיה איתך. // לא, אתה לא יכול ללכת, אל תלך עכשיו,
תן לי עוד חמש דקות לפני שתעזוב לקרב.
אתה זוכר את אימא מחייכת, זה לא קורה עכשיו.
היא תישאר איתך תמיד, גם אם אתה לא שב,
גם אם אתה לא שב. // הלב שלי כואב, הראש שלי לא תופס,
כי בלב אתה שלם, בראש אתה עוד צוחק,
אתה עוד מחייך, אתה אומר שלום,
שלום של באת, שלום של טוב,
לא שלום של אין עוד יום. // לא, אתה לא יכול ללכת, אל תלך עכשיו.
תן לי עוד חמש דקות, לפני שתעזוב לקרב.
אתה זוכר את אבא מחייך וזה לא קורה עכשיו.
הוא יישאר איתך תמיד,
גם אם אתה לא שב,
גם אם אתה לא שב. // לא, אתה לא יכול ללכת, כולם בוכים עכשיו.
אנחנו נישאר איתך תמיד, גם אם אתה לא שב,
גם אם אתה לא שב". בשיר המלווה בסרטון, הכולל תמונות מחייו של רועי, אפשר לצפות ברשת. נויאל, בת זוגו, קעקעה על גופה ורד ופרפר במועד שבו היו אמורים לחגוג שנתיים לחברותם. סיפרה נויאל: ״בכל פעם שרועי חזר הביתה, הוא היה מביא לי זר ורדים. בפעם האחרונה שהוא יצא הביתה, זה היה סופ״ש שבו חגג יום הולדת. גם אז הוא הביא לי ורד, הוורד האחרון שקיבלתי ממנו. קעקעתי ורד ופרפר מעליו כי רועי תמיד איתי, שומר ומשגיח מלמעלה". ליאת, חברה של רועי, נפרדה ממנו בשיר: "איך ממשיכים בלעדיך, איך ממשיכים
משפחה, חברים, אנשים באים והולכים
ומה אם לא היית מתנדב, מה אם לא היית
כנראה שאת זה לא נדע כי כבר עלית. // עוד פרפר, עוד סימן, עוד כוכב מאיר בשמיים
זה מזכיר לי אותך משיחה שהיינו עושים
רק חיוך, רק מבט, רק עוד קצת תתן לי ממך
ותתן לי כוחות להמשיך לחיות לצידך. // איך זה קרה, לא יודעת, איך ממשיכים?
איך החיים התהפכו, איך קמים והולכים?
ומה אם רק רצית לחייך, מה אם רק רצית
להיות גיבור זה מכתוב וכך עלית. // בשמיים מלאך מחייך, בשמיים צוחק
בשמיים רואים (רועי), כוכבים בשמיים רועי
עוד נקום עוד נצחק עוד נשמח
נחיה לצידך
ונמשיך לאהוב ונמשיך בחיינו איתך".