מאיר-מאירי אגמי עג'מי

בן מנחם ושמחה. נולד ביום כ"ז במר-חשון תשי"ח (21.11.1957) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי 'דורשי ציון', ובבית- הספר התיכון 'נתיב מאיר' - שניהם בירושלים. כן השתלם במקצוע טכנאות מקררים בבית-הספר המקצועי 'אונים' שבכפר-סבא, ובמקצוע זה עבד עד למועד גיוסו לצבא. מאיר היה תלמיד מצטיין וחרוץ. הוא אהב ללמוד וגם את שעותיו הפנויות הקדיש ללימודים. מאיר שאף לפרוץ את המסגרת דלת- האמצעים שבה גדל והאמין שכישרונותיו הטבעיים יעזרו לו לסלול לעצמו נתיב בחיים. הוא השקיע מאמצים רבים בפיתוח עצמי. מעולם לא היתה לו יד מכוונת שתנחה אותו בדרכו הבודדה, שהיתה שונה כל-כך מתפיסת-העולם של שאר תושבי השכונה. למאיר היה קול ערב, וכבן למשפחה דתית נהג לשיר זמירות-חזנות, אבל גם כישרון זה נשאר בוסר מאין לו מדריך ומכוון. מאיר לא נהג להתיידד עם חבריו, בני-גילו. היה ביישן וגאוותן, ושתי תכונות אלו הרחיקו אותו מחיי-חברה סואנים. הוא העדיף להתבודד בחדרו עם הספרים. בראשית נובמבר 1975 גויס מאיר לצה"ל והוצב לחיל-השריון. בבית-הספר לשריון עבר קורס טען-קשר וקורס נהג-טנק. מפקדיו העריכו אותו כחייל שקט ומופנם שעושה את עבודתו ביעילות ובמסירות. ביום ד' באלול תשל"ז (18.8.1977) נפל מאיר בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. בן 20 היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "עלי לציין שבכל משך שירותו ביחידתי הצטיין מאיר במשמעת פנימית ובמוסר-עבודה גבוה, מילא את כל התפקידים שהוטלו עליו לשביעות-רצונם המלאה של מפקדיו וידע ליצור קשרים חיוביים עם חבריו. היה בחור שקט וחביב". לזכרו תרמה המשפחה ספרי-קודש ופרוכת לבית-כנסת 'שמואל הנביא' שבירושלים.