Eliezer Shtilman

אליעזר (לוזי), בן צפורה ואהרן, נולד ביום ו' בתשרי תש"ז (1.10.1946) ביסוד-המעלה והוא דור רביעי למשפחות שטילמן וברש, ממייסדי המושבה הגלילית. משהסתיימו קרבות מלחמת השחרור הצטרפה המשפחה לגרעין התיישבותי חדש, הוא מושב בני-עטרות. במושב זה גדל לוזי, צמח באווירה חופשית ועשירת חוויות, ועובדה זו השאירה חותמה על אישיותו ועיצבה אותה. במושב סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, היה חניך תנועת "הנוער העובד והלומד" וחבר פעיל במועדון המקומי. לוזי לא החמיץ אף פעולה אחת במועדון. הוא היה המארגן והפועל במסעות ובטיולים, ולעתים אף היה גם היוזם של מעשי הקונדס למיניהם. הטיולים בארץ היו אהבת נפשו. קשור היה בכל נימיו לאדמה הזאת ולכן טבעי היה שימשיך בלימודי החקלאות. משסיים את הלימודים בבית-הספר היסודי החל ללמוד בבית-הספר "מקוה ישראל". בגלל סיבות שונות בחר בדרך אחרת והחליט לעבור ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" בפתח-תקוה. תקופת בית-הספר התיכון הייתה מן העשירות והמעניינות בחייו, שכן פלאי הטכניקה החלו לכבוש את לבו. על לוזי מספרים חבריו, שהיה ישר ואמיתי, הטוב שבטובים. תמיד עזר ויעץ לחבריו, ואין הם יכולים לשכוח אותם טיולים עליזים, כשלוזי היה ממונה על כל המשחקים המשעשעים. מתחת לחיוכו השובב הסתתר בחור רציני, שטרח רבות כדי להגיע בעמל כפיו להישגים שחתר אליהם. אליעזר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1964 ובמהלך שירותו עבר קורס משנים טכניים תחמושת וקורס מחסן ט"כ תחמושת. במלחמת ששת הימים הצטרפה יחידתו ליחידת שריון, שהשתתפה בכיבוש צפון ירושלים, רמאללה ורמת הגולן. לקראת שחרורו זכה למכתב הערכה מאת מפקדיו, שבו נרשמו המלים הבאות: "לוזי השקיע עבודה מסורה ביחידה במשך שנות שירותו בה. כל משימה שהוטלה עליו בוצעה ביסודיות, והוא הצטיין בכל הכרוך בפיקוח על העבודה ועל הכפופים לו". במחצית אוגוסט 1967 סיים לוזי את שירות החובה ומשיצא לחיים האזרחיים החל לעבוד כמפעיל ציוד מכני הנדסי כבד, בפריצת כבישים חדשים ובהכשרת קרקע בהרי הגליל. אהבתו ומסירותו לעבודה היו למופת ועל זאת מעידים כל אלה אשר הכירוהו בתקופה הזאת. לאחר זמן מה עבר לעבוד בהובלה כבדה ב"תעבורה". לוזי נהנה מאוד מעבודתו זו, והיו לו שאיפות גדולות לעתיד, אך לא זכה להגשימן. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידה כמפעיל צמ"ה בחזית הדרום. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) כאשר יחידתו פרצה את הדרך לדוברות שקודמו לצליחת תעלת סואץ, התנדב לוזי לצאת בדחפור בראש השיירה ולפלס את הדרך לדוברות. במהלך הפעולה פגע בו טיל והוא נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לוזי היה מטובי החיילים והמפעילים בפלוגה. בפריצה למעוז "בודפשט" וצליחת התעלה על-ידי כוחותינו פעל באומץ-לב בלתי רגיל תחת הפגזות קשות". לאחר שתמו הקרבות, נטלו חבריו הלוחמים את להב כף-הפילוס מהדחפור שלו שנפגע, והציבו אותה כאנדרטה לזכרו, ליד תעלת סואץ. לאחר הסכם הפרדת הכוחות נטל חיל ההנדסה את האנדרטה והעביר אותה למשפחת שטילמן בבני עטרות. המשפחה הציבה את האנדרטה בכניסה למושב, לזכר גבורתו והקרבתו של לוזי ז"ל.