Mordehai Avitzur

בן אסתר וחיים, נולד ביום כ"ג בתשרי תרפ"ו (11.10.1925) בקהיר. את פעילותו הציונית החל מרדכי בשנת 1943. עד שנת 1945 הוא היה פעיל בתנועת "העברי הצעיר" (השומר הצעיר) וכיהן בה גם כחבר ההנהגה הראשית. מ1945- ועד להכרזת המדינה היה בין המייסדים והפעילים של תנועת "בני-עקיבא" בקהיר, שפעלה כל הזמן בתנאי מחתרת מובהקים. ב"בני עקיבא" כיהן כמזכיר כללי וחבר ההנהלה. באותה תקופה נבחר גם כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית, פעל בארגון עלייה ב ומילא תפקידים ביטחוניים שונים. עם ההכרזה על הקמת המדינה, נעצר בשל פעילותו הציונית והוחזק במאסר במשך כשנה וחצי. ימים ספורים לפני שחרורו התחתן עם שמחה לבית שם-טוב וכששוחרר גורש לצרפת ובה ריכז, יחד עם רעייתו, הכשרה ליד מרסיי. הוא היה הממונה על קבלת הילדים והנוער שהגיעו ממצרים ומצפון אפריקה וארגן את עלייתם לארץ. ב-1950 עלה מרדכי לארץ בראש גרעין חלוצי שארגן ואיתו היה בקיבוצים שדה-אליהו, יבנה, בתקופת הנח"ל בטירת צבי, ואחר-כך בקיבוץ כפר דרום עד 1960, שבו שימש גם כמזכיר פנים. ב-1960 הוא עבר לחיפה וניהל מוסד לעבריינים צעירים ערבים בעכו. מ1962- כיהן מרדכי כיועץ לענייני ערבים במשרד הסעד, בשנים 1967-1965 כיהן כסגן המנהל הכללי למינהל. כשסיים את תפקידו בצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים, הוטל עליו לארגן מחדש ולנהל את כל ענייני הרווחה ביהודה ובשומרון בתפקיד קמ"ט. בשנת 1969, הודות למילגה שהעניקה לו ממשלת צרפת, למד מרדכי לתואר שלישי בסורבון בהדרכתו של הפרופסור ריימון ארון. בסיום לימודיו בסוף 1971, הוא הגיש עבודה על הנושא: "ערביי ארץ-ישראל: בעיות אינטגרציה" וזכה בתואר ד"ר לסוציולוגיה. מ1972- עד 1981 כיהן מרדכי כסמנכ"ל וכמנהל האגף לתפקידים מיוחדים במשרד העבודה והרווחה. מ1973- הוא כיהן גם כמרצה באוניברסיטה בר-אילן במחלקה לסוציולוגיה ובמחלקה ללימודי ארץ ישראל, ובמהלך כהונתו פרסם מחקרים בנושאי חברה וערביי ארץ ישראל. לקראת הבחירות לכנסת העשירית פרש מרדכי מתפקידו במשרד הרווחה והתמנה למועמד המפד"ל לכנסת. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקרא לתרום מניסיונו הרב להקמת שירותי רווחה בלבנון, ואכן בתוך זמן קצר הוא הצליח להביא לחידוש מערכת שירותי הסעד, שהיו משותקים מאז שפרצה המלחמה האזרחית בלבנון. לצורך תפקיד זה גויס ד"ר מרדכי אביצור לשירות מילואים פעיל. ביום י' באלול תשמ"ב (29.8.1982) היה מרדכי אביצור בתוקף תפקידו בדיונים בקריה. בדרכו משם לירושלים הוא נהרג בתאונת דרכים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הוא השאיר אחריו אשה, בת ושני בנים, אם, אחים, אחות ונכדים.