Yehuda Amar

בן יפה ושלמה, נולד ביום י' בתשרי תשי"ח (5.10.1957) בירושלים. בשל קשי הכלכלה בבית ובמשפחה מרובת-הנפשות, למד יהודה בפנימיות שונות וסיים את חוק לימודיו בפנימייה בהוד השרון. למרות קשיי החיים, היה יהודה אופטימי בטבעו, אהב את החיים והרבה לבלות. ב"בית הנוער העברי" בירושלים, הוא שיחק כדורסל ונטל חלק בפעילויות רבות. יהודה היה אוהב טבע וארץ, והרבה לטייל ברחבי ישראל. הוא הכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה. לפני גיוסו הצטרף יהודה לגרעין נח"ל, עזבו, וביקש להתגייס גיוס רגיל. הוא גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1976, והוצב בחיל-כללי. לאחר הטירונות עבר יהודה קורס של עובדי שקם, והחל להתקדם בתפקידו. מפקדיו העריכו אותו מאוד וקידמוהו בתפקיד ובדרגה. חוות הדעת, שזכה בהן, היו טובות ביותר. מפקדיו לא חסכו דברי שבח לאופן, שבו מילא את תפקידו. בהגיע זמנו להשתחרר משירות החובה, נענה יהודה להפצרות מפקדיו והמשיך כשנתיים בשירות הקבע. דרגתו האחרונה הייתה רב-סמל. בסוף נובמבר 1980 שוחרר יהודה מצה"ל, והחל לעבוד כאיש אחזקה בקריית וולפסון. כל אחיו ואחיותיו נישאו ועזבו את בית ההורים, ויהודה נשאר בבית. את רוב כספו, שהשתכר בעמל רב, חסך כי לדבריו, "אני רוצה לבנות לי עתיד ולא לבזבז את הכסף, אינני רוצה לבקש הלוואות או לשקר כדי שיעזרו לי". חבריו הרבים כינוהו "הנפש הטובה", מכיוון שמעולם לא רב עם איש. הוא היה ידוע ביניהם כ"עושה הסולחות". עם חבריו הוא יצא לטיולים ולפיקניקים במקומות שונים, ותמיד דאג שדבר לא יחסר. לא פעם ויתר על מנתו, כדי שחבר שביקש עוד - יקבל את מבוקשו. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), כאשר מילא את תפקיד מפקד המחנה של יחידת הסיוע בצור, בהיותו בשירות מילואים פעיל, נפל רב-סמל יהודה בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי, שעל הר הרצל בירושלים. יהודה השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. ספר תורה לזכרו נתרם על-ידי הוריו ואחיו לבית-הכנסת בירושלים.