משה אמסלם

בן חנה ומרדכי, נולד ביום י"ז בחשוון תשכ"ד (3.11.1963) בירושלים. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "בית-יעקב". אחר-כך החליט משה לשלב לימודי תיכון רגילים בלימודי מקצוע, עבר ל"בת שלמה" ברחובות ולמד שם מכניקה עדינה. ארבע שנים עשה ברחובות עד לגמר לימודיו. מטבעו היה משה נער עליז וטוב לב. תמיד הוא היה שמח בחלקו, מעולם לא התלונן על קשיים וקיבל את עול היום-יום בחיוך ובהשלמה. הוא היה אופטימי בדרך חשיבתו, ותמיד ראה את החיוב בכל מצב. כמו כן, היה משה צנוע בדרישותיו, הסתפק במועט ולא ראה עצמו מקופח, כרבים מחבריו. כבן הוא היה מסור מאוד למשפחתו, אהב לעזור בבית והרבה לשהות במחיצת בני משפחתו. מתמיד היה משה חבר טוב לחבריו, הצטיין בנכונותו לעזור לזולת והיה אהוב ומקובל על כל מיודעיו. משה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1982, והוצב בחיל-הרגלים. כשסיים את הטירונות הוא נשלח לשרת ביחידה. משה היה חייל טוב, ממושמע ואחראי. מפקדיו העריכו אותו בשל נכונותו לתרום למערכת ממיטב מרצו, ובשל שאיפתו להתקדם ולהיות מפקד. משה קשר קשרי רעות אמיצים עם חבריו ליחידה. תמיד היה ראשון לסייע בפעילות השוטפת בתחזוקה ובתורנויות. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא נשלח עם יחידתו ללבנון והשתתף בלחימה על ביטחון גבול הצפון. ביום כ"ד בכסלו תשמ"ג (10.12.1982) נפל משה בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בהר הרצל שבירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "משה נפל ליד הכפר ג'יב ג'נין בגזרה המזרחית בלבנון. הוא היה חייל חברותי, פתוח וחייכן. חבריו ואני הכרנו אותו כחייל, שהיה יושב שעות עם חבריו ומספר להם סיפורים ובדיחות. משה היה נחוש בדעתו להתקדם בפלוגה ולצאת לקורס מ"כים". משפחתו הנציחה את שמו בבית-הכנסת "אורח" בשכונת קטמון שבירושלים.