Moshe Samoha

בן מרים ושלמה, נולד ביום י' באדר תש"ט (11.3.1949) בירושלים. בגיל רך לקה משה בשיתוק ילדים, וניצל בנס ממחלתו. את מסלול לימודיו הוא התחיל בבית-הספר היסודי "מעלה". המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי "אורט" במגמה מכנית והשלים כיתה י'. משה היה חבר בתנועת "הצופים". הוא אהב לנגן על כלים שונים, והצטרף כמתופף לתזמורת הנוער של עיריית ירושלים. משה למד גילוף בעץ, ועשה עבודות יפות בעץ. מטבעו הוא היה טוב-לב, אהב לעזור לזולת. משה היה פעיל במשמר האזרחי, שבשכונת מגוריו רמות בירושלים. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל, הוא נפסל לשירות. משה התחיל לעבוד כקצב באטליז של אביו ולאחר זמן התקבל לעבודה במפעל בשר. הוא התקדם יפה בעבודתו, ונתמנה מנהל מחלקה במפעל. משה לא השלים עם פסילתו לשירות בצה"ל. לאחר נישואיו ולאחר שנולד בנו, הוא פנה ללשכת הגיוס וביקש להיבדק מחדש בדיקה רפואית. ואכן, הוא נמצא כשיר לשירות, ונקבע לו פרופיל 97. בשנת 1973 חויל משה, במסגרת שירות מילואים. הוא עבר קורס חובשים קרביים, עלה לדרגת רב"ט וסופח ליחידת מיעוטים. ביחידה זו הוא שירת כעשר שנים במילואים, הוא יצא עם היחידה לתפקידי אבטחה ושמירה לאורך הגבולות וברחבי המדינה, עזר לחבריו ביחידה וטיפל בהם בעת הצורך. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקרא משה פעמים מספר לשירות מילואים. חודשים רצופים הוא מילא את חובתו בקווי החזית. לפי בקשתו, הוא הועבר ליחידת משמר הגבול, ששירתה בלבנון. ביום כ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983) החדירה חוליית מחבלים מכונית תופת לבניין הממשל הצבאי בצור, ופוצצה אותו. בין הנפגעים היה משה. בן 34 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים. משה השאיר אחריו רעיה - רחל, בן - שאול, בת - פנינה, הורים, שלוש אחיות ואח. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו למשפחתו: "משה ז"ל היה חייל מצוין וחבר למופת. כל מי שהכירו אהבו". מפקד יחידתו כתב עליו: "משה שירת ביחידתנו. במשך תקופת שירותו התגלה כחבר ורע נאמן, והיה אהוב על חבריו. הוא הצטיין בשירותו ביחידה, ושימש דוגמה ומופת בנכונותו לסייע לחבריו. הוא מילא בנאמנות את כל המשימות שהוטלו עליו".