Yaakov Azulai

יעקב, בן פרחה ויוסף, נולד בשנת תש"ח (1948) באואזן שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1955). משפחתו השתקעה בנוה-עובד, פוריה, והוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "פוריה". אחרי כן למד בבית-הספר התיכון החקלאי שבכפר הנוער הדתי כפר-חסידים. יעקב גדל וחונך ברוח המסורת היהודית וכיבד את ערכי הדת היהודית שספג בביתו. הוא היה צעיר טוב-לב, נעים-הליכות ונוח לבריות, שרכש לעצמו ידידים רבים בזכות כנותו, גישתו הישירה והלבבית והאווירה הטובה שהשרה בחברתו. כתלמיד היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר והשתתף בפעילות תרבותית ענפה. הוא היה חניך ומדריך בתנועת הנוער-העובד והלומד והוכשר בקורס מפקדי כיתות במסגרת הגדנ"ע. כמו כן הרבה לעסוק בספורט והצטיין בעיקר בכדורגל ובאתלטיקה-קלה. התכונה שייחדה אותו הייתה אהבת-האדם והנכונות המלאה לעזור לזולת. חברים וידידים באו לשאול בעצתו, שטחו בפניו את בעיותיהם והוא האזין להם באורך-רוח ועשה כמיטב יכולתו כדי לסייע להם. יעקב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968 והתנדב לחיל הצנחנים. מודרך על-ידי אהבת המולדת, שהייתה טבועה בו, ראה זכות גדולה בכך שחבש את הכומתה האדומה והתגאה בהשתייכותו ליחידה נבחרת בצה"ל. לאחר הטירונות, סיים בהצלחה קורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. כמו-כן סיים קורס מפקדי-כיתות וקורס מש"קי חבלה. עם חבריו ליחידה השתתף בקרבות מלחמת ההתשה ובמרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן. הוא היה אהוד על מפקדיו ואהוב על חבריו ליחידה, בזכות נכונותו לסייע לכל חבר ובזכות היותו ראשון המתנדבים לכל משימה קרבית או פעולה מבצעית. בתחילת אוגוסט 1971 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הצנחנים. לאחר השחרור, החליט להקדיש את זמנו לשיקום עבריינים צעירים והחל לעבוד כמדריך במוסד לחינוך ולשיקום עבריינים צעירים - "מכורה". יעקב התגלה כמדריך ששילב כושר מנהיגות, יכולת ארגון ויזמה, בגישה אנושית וחמה לחניכיו הצעירים. הוא השקיע מאמצים רבים כדי לסייע לנערים שהתדרדרו לעולם הפשע, להיחלץ ממנו ולשוב לחברת בני גילם. הוא היה מדריך נמרץ, שופע רעיונות חדשים ומקוריים לפעילות ולשיטות חינוך. הוא התחבב על חבריו לעבודה ועל חניכיו הצעירים, שרחשו לו אמון ובטחו ביכולתו וברצונו הכן, לסייע להם לשוב למוטב. יעקב לא זנח את שאיפתו להרחיב את השכלתו ועל-כן המשיך ללמוד כדי לעמוד בבחינות בגרות. בשנת 1973 החל ללמוד בסמינר למורים שבכפר-חסידים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה הגדוד שלו ברמת הגולן והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. אחרי-כן הועבר הגדוד לסיני והשתתף בקרבות ההבקעה בסיני ובצליחת תעלת סואץ. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בקרב שהתחולל באזור דואר-סואר שממערב לתעלת סואץ, נפגע יעקב בהפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים, ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. נפילתו בקרב נטלה אותו מעם הנערים, שהיו זקוקים לעזרתו, וקטעה את מהלך חייו לפני שהצליח להגשים את המטרות שהציב לעצמו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אנו חיילי הגדוד ומפקדיו, הכרנו את יעקב במשך תקופה קצרה, חצי שנה בלבד. יחד עם זאת, הוא התגלה כלוחם אמיץ וחייל למופת, ששימש דוגמא לכל חבריו החיילים. כולנו הערכנו והוקרנו אותו מאוד". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת.