Zeharia Feldman Peled

בן קטיה ויעקב, נולד ביום י"ד בכסלו תרפ"ו (1.12.1925) בחיפה. למד בבית-הספר הריאלי. עוד בימי לימודיו הצטרף ל"הגנה" והיה מ"מ בחג"ם (חינוך גופני מורחב). בשנת 1943, כשסיים את הכיתה השביעית, הצטרף למחלקת הנוטרים על הר-הכרמל. ביום 15.10.1944 נקרא לשירות פעיל ב"הגנה". ב-10.4.1945 התגייס לבריגדה היהודית ובחר בחיל-הרגלים. עם הגדוד השני חנה באיטליה, בלגיה והולנד. הורה עברית במחנות הפליטים. נשלח עם עשרה מחבריו לקורס קצינים באנגליה ושוחרר כשפורקה הבריגדה. עם שובו לארץ עבר בחינות-כניסה ונתקבל לטכניון בחיפה לקורס ארכיטקטורה. בקיץ 1947 הדריך בקורס מ"כים ב"הגנה" (בו הכיר את ארוסתו). בפרוץ מלחמת-העצמאות נתבקש על-ידי מטה ה"הגנה" בחיפה להתנדב לפני הגיע תור גיוסו. הוא נענה והועבר למטה הגדנ"ע בתל-אביב ואחר-כך שימש קצין-הדרכה במחנה ילודי 1932. הוא לא הסתפק בתפקידו זה ודרש בתוקף לצרפו לשירות פעיל. הוא נשלח לחטיבה 7. עלה מדרגת מ"כ לדרגת סגן ראשון (סגן) בפלוגת מח"ל, היא פלוגה ב' בגדוד 72 של החטיבה, השתתף בכיבוש משלט תמרה, מירון והסביבה וסאסא. בפוקדו על כיבוש משלט תמרה (פעולת "מטאטא") נתקל באש חזקה של האויב, שכוחותיו עלו על הצפוי. זו היתה הפעולה הראשונה של פלוגת המח"ל. האנשים הראו סימני עצבנות, אולם בראותם את השקט הנפשי של המפקד חזר אליהם רגש הביטחון. איה טיפס לראש הגבעה ותחת אש כבדה הוציא אלונקות. כשהאויב עלה כבר על הגבעה פקד איה להצמיד כידונים לרובים, ובקרב עז פנים-אל-פנים הניס את האויב וכבש את המשלט. על-ידי פעולתו הזריזה הציל את מחלקת חברו לפיקוד מכליון. בפקודות המטכ"ל צוינה הפעולה כקרב-כידונים ראשון בצבא הגנה לישראל. בכיבוש מירון (במסגרת מבצע "חירם") צריכה היתה מחלקתו לתקוף את הבתים שבקצה הכפר ועל-ידי כך להשתלט על הכפר. אולם גם כאן נתקלו באש כבדה ונבצר ממנו לבצע את התוכנית. ללא שהיות הכניס בה שינויים והחליט לכבוש תחילה את קבר ר' שמעון בר-יוחאי, ששימש כנקודה המבוצרת ביותר. הוא כבש בית קטן לצידו של הקבר ומבסיס זה המטירה המחלקה אש על הבניין, נכנסה לתוכו והשתלטה על מירון. הקבר עצמו לא נפגע. בלילה שלאחר הפעולה לקח שלל תותח 75 מ"מ. הוא פקד על אנשיו שלא לפתוח באש עד שהמכונית עם התותח תעבור ליד המשלט ואחר-כך תקפו אותה מכל עבר והניסו את הערבים. ביום כ"ח בתשרי תש"ט (31.10.1948) נשלח לגבעה ששימשה עמדת מפתח להחזקת מלכיה שנכבשה וחזרה ונכבשה על-ידי האויב שלוש פעמים קודם לכן. הוא הלך לרכס הקיצוני כדי לקבוע את מקומו המדויק ביחס לעמדות האויב ונתקל בצליפות מתנדבים סנגלים מחיל קאוקג'י ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מדברי חבר-מפקד: "בראותי כי איה נקטף על סף חיים נהדרים, הריני סבור שאמנם ישנם חיים מעבר לחיינו עלי אדמות. הוא היה חייל אמיתי ובעל תכונות כאלה שכל פקודיו וחבריו הקצינים חיבבוהו וכיבדוהו".