Emanuel Feleke

Staff Sgt. Alemnew Emanuel Feleke, 22, of the Commando Brigade’s Duvdevan unit, from Kiryat Gat, was wounded December 5 during fighting in southern Gaza and succumbed to his wounds the following day.

He was buried on December 7 in the military cemetery in Kiryat Gat. He is survived by his parents, Andayehu and Mammay, and siblings Noam, Yoav, Sara and Leah.

Feleke’s family made aliya to Israel from Ethiopia in 2004 and lived for a year in an absorption center in Beersheba. From there, they moved to Bat Yam, where Feleke graduated from a yeshiva high school. The family moved to Kiryat Gat four years ago.

While volunteering with the fire and rescue service and guiding in the Bnei Akiva youth movement, Feleke participated in a program that combined Torah study with preparation for army service. He followed that up with additional Torah study in Safed.

According to his brother Noam, Feleke wanted to be drafted into the Commando Brigade but did not initially make it. He was accepted by the paratroopers, and when he tried out again for the Commando Brigade, he made it into the elite Duvdevan unit.

“He had recently finished the training course for that and received a company excellence award. He was supposed to go to officers’ training, but because of the war that got delayed and he stayed where he was to fight,” his brother said.

Noam said his brother “was always modest and very much liked to help. He gave of himself all the time, over and over.”

That was the main reason the family decided to donate his organs after his death, Noam said, as a way of continuing his spirit of giving.

His heart and lungs went to an unidentified patient, while his liver was donated to a 53-year-old woman, one of his kidneys and his pancreas were transplanted into a 45-year-old woman and his other kidney went to a 58-year-old man.

At his funeral, the deputy commander of Duvdevan, identified only as Maj. S, said “Emanuel was a symbol and a legend in his life. You were number one everywhere. Determined, goal-oriented, doing everything for the best. Imbued with a sense of mission and spirit and unafraid of challenges… and all this with enormous humility and modesty. You never felt a need to draw attention to yourself.”

Speaking at his brother’s funeral, Noam said Emanuel was always determined to serve in combat in the army, to defend and protect his beloved nation.

“You always said you would die protecting this homeland,” he said. “The resilience of this country, that our parents dreamed of, told stories that passed from person to person, a whole community which dreamed and achieved its dream. Nobody knows when he will return his soul to the creator. But you knew.”

בנם של מאמיי ואנדיהו. נולד ביום ג' בניסן תשס"א (27.3.2001) באתיופיה. אח קטן לנועם, אח גדול ליואב (בירהנו), שרה (ימקר) ולאה (ניגיש).
עלמנאו עמנואל גדל באתיופיה עד שנת 2004, כשהיה בן שלוש, אז עלה עם משפחתו לארץ. תחילה, המשפחה התגוררה במרכז קליטה בבאר שבע, ולאחר שנה עברו להתגורר בבת ים. עמנואל, שכונה על ידי חבריו מנו, למד בבית הספר היסודי "הראל" ובישיבה התיכונית "בני עקיבא אדר"ת" בעיר.
ילד מצחיק, חברותי, עם חיוך שובה לב, צנוע וביישן אך בעל תכונות של מנהיג שתמיד נמצא במרכז החבורה.
מגיל צעיר, גילה רצון אינסופי לנתינה. תמיד נרתם לעזרה והיה ראשון להתנדב ולסייע לאחרים. הוא תרם דם בקביעות, סייע לקשישים לסחוב את סליהם והתנדב בתחנת כיבוי האש העירונית אחרי שעות הלימודים.
בנוסף לכל ההתנדבויות שימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". חניכיו היו עבורו כאחים, וברגישותו הצליח להבין בדיוק מה כל אחד מהם צריך.
כילד לעולים חדשים, עמנואל נדרש לשמש פעמים רבות כמתורגמן עבור הוריו, דבר שגרם לו לסגל תחושת אחריות עמוקה ולהפוך ל"מבוגר האחראי" בכל מעגל חברתי שאליו השתייך. תמיד הרגיש מחויב לדאוג לכולם וכל מה שהתבקש לעשות, גם אם היה קטן ופשוט, עשה במסירות עד הסוף. פעמים רבות אף עשה הרבה יותר מכפי שהתבקש. כך, כשאחיו ביקש יום אחד שידפיס עבורו מספר דפים, החליט עמנואל לקנות מדפסת שתשמש את כל בני הבית.
לצד רצינותו ובגרותו, ניחן עמנואל בחוש הומור משובח ותמיד הצחיק את כל מי שסביבו.
בכיתה י"ב נבחר לשמש כ"רב פורים" בישיבה התיכונית שבה למד. על פי מסורת הישיבה, התפקיד ניתן מדי שנה לתלמידים המובילים והבולטים ביותר בשכבה ובמסגרתו, משמש ה"רב פורים" כמעין מחליף לראש הישיבה בזמן חג הפורים.
ב-2019, עם סיום לימודיו בתיכון, עברה משפחתו של עמנואל להתגורר בקריית גת, ועמנואל הצטרף למכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבהרי בנימין. הלימודים בישיבה היו משמעותיים ומעצימים עבורו. לקראת חג הסיגד של יהודי אתיופיה התבקש לספר לתלמידי המכינה על החג. תחילה נרתע מעט מהמעמד, אך לבסוף נעתר לבקשה. חבריו סיפרו שעיניו ברקו כשסיפר על ההשתוקקות לציון ועל הקרבתם של בני העדה בשאיפתם להגיע לירושלים.
לאחר שנה במכינה, עבר ללמוד בישיבה הגבוהה "עטרת מרדכי" בצפת. הוא אהב מאוד ללמוד תורה, השקיע רבות בלימודיו ונשאר ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה. בין סיכומי השיעורים, נהג לכתוב לעצמו מחשבות והנחיות כיצד לשפר את מידותיו.
ב-11.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידה המובחרת "דובדבן". מסלול ההכשרה היה מאתגר מאוד, אך עמנואל מעולם לא התלונן או עשה לעצמו הנחות, תמיד נתן מעצמו למען הפלוגה וסייע לחבריו בכל הנדרש ומעבר לכך. חבריו סיפרו, לדוגמה, כי על אף שהיה החייל המהיר ביותר בפלוגה, רץ תמיד עם האחרונים ודרבן אותם להגיע לקו הסיום.
הוא היה לוחם נחוש, חדור מטרה ועשה הכול על הצד הטוב ביותר. אתגרים לא הרתיעו אותו ולהיפך - תמיד היה הראשון להתייצב לכל משימה, אפילו הקשה ביותר.
בכל פעם שיצא הביתה, על אף העייפות, הקפיד להקדיש זמן למשפחה, לקחת את אחותו הקטנה לבילוי משותף ולהמשיך לסייע לכל חבר או מכר שנזקק לעזרה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשפרצה המתקפה, היה עמנואל בישורת האחרונה של מסלול ההכשרה. בשל המלחמה, נערך טקס סיום המסלול ללא השתתפות המשפחות. בסופו, כשכולם הלכו להתקשר לבני משפחתם ולחבריהם, עמנואל נהג כהרגלו כמבוגר האחראי ונשאר מיוזמתו לסדר ולנקות את המקום.
בטקס, קיבל עמנואל אות הצטיינות מופת פלוגתי. הוא יועד לצאת לקצונה, אך סירב לעשות זאת בעוד חבריו נשלחים ללחימה והחליט לדחות את היציאה לקורס.
יחד עם חבריו, הצטרף לכוחות הקרקעיים שנכנסו לשטח רצועת עזה ולחם בגבורה, במקצועיות ובנחישות.
ביום שלישי, 5.12.2023, לחם עמנואל במסגרת הכוח אשר הוביל את האוגדה אל העיר חאן יונס שבדרום הרצועה. עם כניסתם לעיר, הותקפו הלוחמים באש צלפים שארבו בסמוך. עמנואל היה הראשון להשיב אש, והראשון שנפגע מהירי. הוא פונה אל המרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע עם פציעות אנושות ושם נקבע כי הוא במצב של מוות מוחי. יום למחרת עמנואל מת מפצעיו.
סמל עלמנאו עמנואל פלקה נפל בקרב ביום כ"ג בכסלו תשפ"ד (6.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
משפחתו של עמנואל, שחתם על כרטיס "אדי" לתרומת איברים, אישרה את תרומת אבריו בידיעה כי היה רוצה להמשיך ולעזור לאחרים עד הרגע האחרון. ליבו, ריאותיו, כליותיו וכן הכבד והלבלב שלו הושתלו בגופם של ארבעה חולים והצילו את חייהם.
אחיו הבכור, נועם, ספד לו: "תמיד אמרת שעל הגנת המולדת הזאת אתה תמות, אמרת שלא משנה איפה, אולי זה יהיה בצבא, אולי זה יהיה בשב"כ, אולי זה יהיה במוסד – ידעת שזה יהיה פה... המשפחה, החברים, כולם ציפו שיהיה נס. אמנם לא היה הנס שציפינו לו אבל כן קרה נס – גופך הציל ארבעה אנשים... תמיד הקדמת אחרים לפניך, אפילו בימי שישי, לפני היציאה הביתה, הלכת לעזור לאבא של חבר שחלה כדי לפרוק את הסחורה שלו לפני כניסת השבת".
"עמנואל היה סמל ואגדה בחייו", ספד לו סגן מפקד היחידה. "היית מספר אחד בכל מקום... רק לפני חודש סיימת מסלול כמצטיין וישר קפצת למים העמוקים. היית מופת פלוגתי, תמיד ראשון. וכל זה בצניעות ובענווה עצומות. מעולם לא הרגשת צורך להבליט את עצמך. מעולם לא סירבת לשום בקשה מחבריך לצוות וממפקדיך.
"גם בשעות הכי קשות היית הכי טוב ותמיד בשביל כולם... אתה, עמנואל, היית לוחם ברוחם של המכבים. פעלת להשבת כבוד ישראל ולזקיפות קומה לאומית. ידעת בבהירות כמה המלחמה הזו צודקת. נכנסת בלי שאלות וספקות, רק עם אמונה וביטחון גדול".
עמנואל מונצח במיזם ההנצחה "אות חיים", במסגרתו עוצב גופן ייחודי על פי כתב ידו.
חבריו ומפקדיו ליחידה, יחד עם עיריית קריית גת, יזמו את הקמת "בית מנו" על שמו – מרכז למידה ובית לבני נוער, מרחב להעברת תוכניות חינוכיות ולעידוד הנערים והנערות לשירות צבאי משמעותי.
טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של עמנואל נערך בבית הכנסת "אמת ליעקב" בקרית גת.
סרטון לזכרו הופק על ידי מכינת "בני דוד", וניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "עמנואל פלקה, ונזכור את כולם".
חניכי שבט "בני עקיבא רמת הנשיא" בבת ים, שבו עמנואל היה חניך ומדריך, ביקרו בתחנת כיבוי האש בעיר, שבה התנדב. במסגרת הביקור, קיבל כל ילד דגם חנוכייה ייחודי מלגו שנקרא "האור של מנו" והוכן על ידי חבריו של עמנואל ליחידת "דובדבן", בשיתוף חברת LEGO.
פרק בפודקאסט "שמעו סיפור" של "ישראל היום" הוקדש לסיפורו של עמנואל. הפרק, בהשתתפות אחיו, נועם, ניתן להאזנה ביוטיוב ובפלטפורמות הפודקאסטים, תחת השם "שמעו סיפור: הגיבורים שלנו – נלחם להגיע לדובדבן והפל בקרב בעזה: סיפורו של עמנואל פלקה".
עמוד הנצחה לעמנואל נפתח באינסטגרם תחת השם remember_emanuel.
עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.