Ofir Yeruchin

Sgt. Ofir Yeruchin, 19, a soldier with the Golani Brigade’s 13th Battalion, from Givat Shmuel, was killed on October 9, 2023, battling the Hamas invasion of southern Israel.

Ofir and his comrades were stationed at a small IDF outpost near Kibbutz Erez when the Hamas onslaught began. Together they fought back against the Hamas invaders for hours, managing to prevent them from conquering the base. His comrade, Sgt. Yaron Zohar, was killed by mortar fire.

Ofir was killed two days after the start of the attack while at the outpost right next to the border.

He was buried Petah Tikva on October 12. He is survived by his parents, Dina and Yaron, and his siblings Nadav, Aviv and Ella.

Born and raised in Givat Shmuel, outside Tel Aviv, Ofir was a huge soccer fan, including supporting the Israel national team as well as his beloved Barcelona.

He studied the Capoeira martial art for many years, and also played the drums, his family said, and also loved playing FIFA video games.

After finishing high school, Ofir enlisted in the IDF in December 2022 and served in the Golani Brigade.

His younger sister, Ella, wrote on Instagram that she is always looking at photos of Ofir “and remembering our moments together and smiling and then remembering that there won’t be any more of those, moments where you just say one word out of nowhere and we burst out laughing until our stomachs and cheeks hurt, where we watch Barca games together and you get annoyed and almost break something… when you come home from the army and tell us stories that are so funny that you don’t manage to speak and we’re all laughing before we even heard the story. I want all those moments back and I want you back.”

Ofir’s girlfriend, Gal Almog, wrote online that he was “always the best, the most handsome, the most successful… we loved each other so much, all the time and greatly. Everyone felt it, everyone knew that you and I were forever. You were the best boyfriend I could ask for myself, perfect for me, suited for me exactly and completing me in everything — everything I wasn’t, you were.”

Gal said Ofir “wasn’t afraid of anything, you were the bravest of anyone. You’re my hero. You always told me that deep inside, I know what to do. My love, I don’t know what to do when you’re not by my side. I feel so lost. You promised me you would take care of yourself, for me and for your mom, that’s what you said, and I’m sure that you did so until your last moment.”

A month after he was killed his mother, Dina, wrote on Facebook that all she wanted in life was to be a mother, “to raise this magic called Ofir, a frenzied child full of reddish curls and laughter, mischievous and happy, always in motion, to get excited with you when you were happy and to be pained with you when something didn’t go right (even when your soccer team lost).”

Dina said her dreams were to “see you grow every day, turn from a child into a teen into a handsome man whose smile doesn’t leave his face, to smell you and to hug and kiss you, to do your laundry to make the food you love, to spoil you and to give.”

A few months before he was killed, she said, “when you were lying in bed playing FIFA, I lay next to you and asked you want you want to do when you’re released from the army, and you said without thinking that you want to be a drummer, a drummer in a band, and without thinking twice I said, ‘Go for it, I’m with you.'”

בנם של דינה וירון. נולד ביום כ' באלול תשס"ד (6.9.2004) בעיר גבעת שמואל. אח לנדב, אביב ואלה. אופיר גדל והתחנך בגבעת שמואל. בן מסור להוריו ואח אוהב לשלושת אחיו. למד בבית הספר היסודי על-שם יגאל אלון בעיר והמשיך את לימודיו בתיכון "גבעת שמואל". היה חניך בתנועת הנוער המקומית "קריית אלון", ובילה בה עם חבריו חלק ניכר משעות הפנאי. ילד ונער חכם ופעלתן, מצחיק ושופע הומור. ניחן בשמחת חיים ובמרץ בלתי נדלה. מנהיג אמיתי ומגנט של אנשים, שסחף את הסובבים אותו בחיוכו הרחב, בצחוקו המתגלגל ובחיוניות שקרנה ממנו. היה אוהב אדם ואהוב על כולם. חבר נהדר, שידע להיות אוזן קשבת וכתף לבכות עליה, ידע לחבק מכל הלב, לתת מעצמו לרבים, ובכל אחד להשאיר משהו ממנו. כתבו עליו חבריו: "אופיר הוא שמחה, אור, אנרגיות בלי סוף. תנסו לדמיין אדם שמספיק שהוא עומד לידכם, ואתם מחייכים. משהו באוויר קליל ונכון יותר. לא כי הוא עושה משהו, פשוט כי הוא שם". בשעות הפנאי הרבה לשחק כדורגל ואהב לצפות במשחקים, בין היתר עקב באדיקות אחר משחקי קבוצת ברצלונה שאהד. אופיר אהב מוזיקה, נהנה לרקוד, התברך בחוש קצב מפותח והיה מתופף מוכשר. שילב בין אהבתו לכדורגל ולתופים כששימש באופן קבוע אחד המתופפים במשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל, בהיותו חבר בארגון אוהדי הנבחרת, "בלו אלמנט". מילדות, ובמשך שנים, התאמן באומנות הלחימה קפוארה, המשלבת ריקוד ואקרובטיקה, והצטיין בכך במיוחד. מאמנו כינה אותו "האריה הגיבור", בזכות כוחו ונחישותו באימונים. אופיר התמחה גם באומנות ה"ביטבוקס", הפקת קצב ומוזיקה באמצעות חלל הפה, ואף השתתף באליפות "ביטבוקס ישראל" שהתקיימה בפתח תקווה בשנת 2021. במהלך לימודיו בתיכון הכיר אופיר את גל, והם הפכו לזוג אוהב. ביום 12.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת "גולני". שובץ בפלוגת פחת"ק (פלוגת חשיפה-תקיפה), שתפקידה לאתר ולהשמיד מטרות אויב בעזרת אמצעי לחימה מתקדמים, טכנולוגיות מסווגות ואמצעי תצפית. במסגרת הפלוגה, המכונה "דובי הציד", שימש נגביסט – נושא ומפעיל מקלע "נגב". כן עבר הכשרה בבסיס האימונים החטיבתי של גולני במשך חמישה חודשים, ולאחריה התמקצע בקורס ייעודי. אופיר היה לוחם למופת, שפעל מתוך אחריות, רעוּת ואהבת המדינה. אהוב על הלוחמים והמפקדים כאחד. היה גאה בהיותו לוחם בגולני, גאה בכומתה החומה ובשירותו בפלוגה. למרות השירות התובעני הצליח לשמור על קשר קרוב עם חברתו. על הזוגיות ביניהם, שנמשכה כמעט שנתיים, כתבה החברה כי זו הייתה התקופה היפה בחייה, תקופה מלאה באהבה, תמיכה וצחוק. באוקטובר 2023 היה גדוד 13 של חטיבת גולני בתעסוקה מבצעית בעוטף עזה בגזרת נחל עוז. לוחמי פלוגת הפחת"ק של הגדוד, ובהם אופיר, התמקמו במוצב ק2 ("מגן שדרות"), שמטרתו להגן בין השאר על קיבוץ ניר עם וקיבוץ ארז. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותו סוף שבוע היה אופיר במוצב. על פי כוננות עם שחר שהוכרזה בשעה חמש וחצי, כמו בכל בוקר, הוא שהה בנגמ"שים עם שאר לוחמי הפלוגה. כשהחל מטח ירי אל עבר שטחי העוטף, עברו הלוחמים למיגוניות. כשנשמעו הדיווחים הראשונים על חדירות מחבלים לשטח ישראל, התחלקו הלוחמים לכוחות כאשר כוח אחד חזר לנגמ"שים והחל לירות פצצות מרגמה וכוח שני התפרש ברחבי המוצב. אופיר לחם בגבורה עילאית עם חבריו לפלוגה, וביחד איתם בלם את התקפת המחבלים על המוצב ועל היישובים הסמוכים. הוא נפל אחרי חמישים שעות לחימה קשה ועיקשת כשהגן על חבריו. רב-טוראי אופיר ירוחין נפל בקרב ביום כ"ה בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. ספדה לו אימו: "לגעגוע יש מקום מיוחד. הגעגוע הוא לכל כך הרבה דברים. לך, ילד שלי, לראות, לחבק, להריח, לכבס, לצחוק, לראות את החיוך הזה שלך, להרגיש אותך מחבק אותי ולשמוע שאני האימא הכי טובה בעולם. אמרת שהדבר הכי חשוב לך הוא שאני אהיה מאושרת. והינה, הלכת והשארת אותי פה אומללה, מתייסרת. באופן לא מובן, שנוגד את כל חוקי הפיזיקה, האין מקבל ותופס מקום הרבה יותר גדול מהיש. היש כמעט אינו מורגש". ספדה אחותו אלה: "אני מצטערת שלא יצא לי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה חשוב לי וכמה אני לא יכולה בלעדיך. אומרים שרק כשמאבדים משהו לומדים להעריך אותו, ועכשיו אני מבינה יותר טוב את משמעות המשפט. אני אוהבת אותך אהבה שהיא מעבר לחיים ולמוות". ספדה חברתו, גל: "כולם ידעו שאני ואתה זה לתמיד. היית בן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי, המושלם בשבילי, מתאים לי בול ומשלים אותי בהכול. כל מה שאני לא, אתה כן. החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי. בסופ"ש האחרון היינו אצלך, וסגרנו סופית את שיר החתונה שלנו. אתה כרגיל נבהלת, אבל אני ידעתי עמוק בלב שלי שזה זה, שלא יהיה עוד כזה". משפחתו וחבריו של אופיר מנציחים את זכרו בדרכים שונות: לזכרו של אופיר הוקם עמוד האינסטגרם @remember.ofir.yeruchin, הכולל תצלומים, סרטונים וזיכרונות. בפתיחת העמוד נכתב: "העמוד יוקדש לזכר החבר, האח והבן הכי טוב שיכולנו לבקש". ברחבי הארץ הודבקו מדבקות ונתלו שלטים לזכרו של אופיר, שעליהם הודפסו תצלום שלו, סמל חטיבת גולני והכיתוב "המנגינה שלך לעולם לא תיפסק". גרפיטי לזכרו של אופיר צויר בכביש 471 מטעם ארגון אוהדי נבחרת ישראל, שבו היה חבר. דמותו והתוף שלו מונצחים גם בגרפיטי במעבר ארז שבו שירת. הצייר והמאייר איתי מרדכי הנציח את אופיר בציור במסגרת מיזם ההנצחה "מציירים את הגיבורים", המופיע באינסטגרם בכתובת giborim_is. מתניה טל-שחר, שהיה מורה של אופיר, הקדיש לתלמידו את השיר "נגמרו לי הדמעות בקנה", ואלה חלק ממילותיו:

"נגמרו לי הדמעות בקנה
פתאום כל הפרצופים מוכרים.
כל סיפור, אפילו קטן, אני קונה
על אנשים שהפכו לסלעים צעירים. // אחד במיוחד, מארץ אופיר
מלא אבני חן צבעוניות.
חי ומרגיש ומרעיד עולמות
מלא משמעות, כמו שיר".

במלאות שנה לנפילתו של אופיר נערך מעגל קפוארה לזכרו, בהשתתפות אומני קפוארה ומתופפים. לוחמי פלוגת פחת"ק 13 של גולני שוקדים על מיזם הנצחה לזכר חללי הפלוגה, ובהם אופיר. המיזם כולל תכנון, עיצוב ובנייה של מכולה, שתשמש מועדון נייד ללוחמי הפלוגה ותכלול פינת קפה ומשחק פלייסטיישן.