Yaad Ben Yaakov

Staff Sgt. Yaad Ben Yaakov, 20, a Golani Brigade soldier from Petah Tikva, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of southern Israel.

Yaad was based at the Nahal Oz IDF outpost next to the border, and with the start of the rocket fire, he was ordered to head toward the border in an armored personnel carrier to repel the invading terrorists, according to an IDF eulogy. The APC was hit by an anti-tank missile, however the soldiers continued to fight and killed many terrorists. The effort failed in pushing back the terrorists entirely.

After more than an hour of battle, the APC returned to the Nahal Oz outpost, and the soldiers exited to engage in a gun battle with a group of terrorists at the entrance to the base. Yaad and several of his comrades were shot dead there in the gunfight. His family found out about his death in a video circulating on social media showing his body lying on the ground outside the base.

Yaad was buried on October 12 in Petah Tikva. He is survived by his parents, Lihi and Yuval, and his older siblings Dor, Aviv, Stav and Idit.

Raised mostly in Petah Tikva, he excelled in his studies and was known among his friends for his beaming smile. He started learning to play the guitar a few months before he was killed, and wanted to pursue a musical path, his mother said. He was a devoted soccer fan, obsessed with Real Madrid but also cheering on Maccabi Petah Tikva, especially after his close friend, Hadar Fuchs, joined the team as a player.

Hadar told a local sports site, “Yaad was the person with the most beautiful smile I knew. He simply brought his joy with him and instilled it in others. If I’d see him when I was feeling down or a little sad, within 30 seconds he’d pull me out of a funk and make me smile. He was just a happy kid who helped anyone who asked. He was there for all of his friends and that’s something special just to him. He had an incredible heart.”

Between Yaad’s time in the army and Hadar’s soccer career, they didn’t see each other that often, said Hadar, although Yaad was slated to soon complete his mandatory service. Yaad “always wanted to be a combat soldier, to be in Golani and to protect the State of Israel. All our friends supported him and told him to go for it and that we were relying on him. He protected the State of Israel until October 7 and there sadly he completed his job.”

His mother, Lihi, told the Kan public broadcaster that “my Yaad was warm, very intelligent, excellent, kind, very social — he had many friends and everyone loved him. He was simply an angel, an angel in life and an angel in death.”

Her youngest, she said, she raised him largely as a single parent, “and on the one hand he was very caring and he would help me financially even when he was a soldier, but on the other hand he would lie on the couch and watch TV and say, ‘Mom I want to cuddle.’ He would rest on me and embrace me — he was just a wonderful, wonderful kid.”

In April, Lihi told a local news site that she was “happy that he was a combat soldier and I was so proud when he enlisted in Golani. Yaad was a good soldier, who did everything he was supposed to.”

Contemplating the family’s first Passover without him, she said, was unfathomable, as normally on Seder night he “was funny, would tell jokes, he’d also tease, but with a smile and a hug and a kiss… We’ll miss him so much.”

בן הזקונים של ליהי ויובל. נולד ביום כ"ב בחשוון תשס"ג (28.10.2002) בפתח תקווה. אח לדור, אביב, סתיו ועידית. יעד, תינוק חייכן עם עיני שקד יפהפיות, נולד בפתח תקווה – אם המושבות – במשפחה חמה ואוהבת. תקופה קצרה בראשית חייו התגוררו בראש העין, ולאחר מכן עברו צפונה, לקריית ביאליק, שם התחנך בגן חובה ועלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "קדימה". כשסיים את כיתה ה' חזרה המשפחה למרכז הארץ, לשכונת כפר גנים שבפתח תקווה, שם השלים את לימודיו היסודיים בבית הספר "הס", המשיך לחטיבת הביניים "בן צבי", ולנוכח הישגיו וכישוריו שובץ בכיתה המדעית-טכנולוגית. המורים סיפרו על ילד מקסים וחייכן, תלמיד למופת שבלט בתכונותיו הטובות וביחס המכבד שנתן לכל אדם באשר הוא. בכיתה ז' הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים" והתחנך בה כשנתיים. סיפרה פאר, המדריכה: "יעד היה כמו ילד שלי. ילד אדיב וטוב לב שהפך לגבר, ומגבר – לגיבור.״ עם סיום לימודיו בחטיבה, עבר לבית הספר התיכון "הרב תחומי פתח תקווה ב'" של רשת "עמל". בחר במגמת תקשורת, הרחיב את יחידות הלימוד גם במקצועות מתמטיקה ואנגלית וסיים את לימודיו בהצטיינות. בלט בנוף החברתי בחיוכו הרחב והבוהק, ברוחו הטובה ובשמחת חיים שהשרה על סביבתו. במהלך השנים גיבש סביבו כמה חברים קרובים, בהם חבריו הטובים ביותר בר, אדם, דניאל ואיתי. "יעד היה הבן אדם עם החיוך הכי יפה שפגשתי," סיפר חברו, "היה לו לב מדהים. הוא אהב להצחיק את כולם, לרקוד ולשמוח במסיבות, ותמיד היה שם בשביל כל החברים. אם הייתי במצב רוח לא טוב או קצת עצוב, תוך חצי דקה הוא הוציא אותי מהעצבות וגרם לי לחייך. זאת הייתה זכות להיות חבר שלו." כחובב כדורגל וכאוהד שרוף של "ריאל מדריד", יעד לא פספס אף משחק של הקבוצה – אבל למען האמת, הבילוי הביתי האהוב עליו היה להתכרבל בחיקה של אימו תוך כדי צפייה משותפת בטלוויזיה, ולהירדם עם חיוך. "הוא היה עמוד התווך של הבית," סיפרה ליהי, "הגורם המאזן והמלכד במשפחה. ערבי החג, וליל הסדר במיוחד, תמיד היו כיפיים בזכותו. הוא היה מצחיק, מספר בדיחות וגם מקניט – אבל בחיוך, ועם חיבוק ונשיקה." אהב את המפגשים המשפחתיים בחגים ובאירועים שבהם נהנה לפגוש את בני הדודים, להשתובב איתם ולחלוק חוויות. "כשנכנסת לחדר, היית מאיר את כל החלל עם החיוך הגדול שלך," כתבה יסמין. יעד – כשמו כן היה, בעל שאיפות ותוכניות להגיע רחוק. לאורך חייו נהג להציב לעצמו יעדים ומטרות ופעל להשגתם בנחישות. כך, למשל, כשהחליט ללמוד לנגן בגיטרה, למד לפרוט עליה כמעט לבד, וגילה כישרון מוזיקלי יוצא דופן. "רק לפני פחות משנה התחלת לנגן," כתב שון, חבר שזכה ללוות אותו בתהליך, "ותוך זמן כל כך קצר נהיית ממש תותח. הלכנו ביחד לחנות גיטרות, ניגנו ביחד שעות. ביקשת ממני ללמד אותך שירים אבל לא באמת היית צריך, אחי, אתה רק היית שומע שיר וישר קולט איך לנגן אותו..." עם אותן נחישות ודבקות במטרה הכין עצמו לקראת שירות צבאי קרבי, והגשים את חלומו – להפוך ל"גולנצ'יק". יעד התגייס לצה"ל ב-18 באוגוסט 2021, הוצב בחיל הרגלים, והחל את מסלול הכשרת הלוחם בגדוד 13 – "גדעון" – של חטיבת "גולני". שמונה חודשים נמשך המסלול המאתגר, ולכל אורך הדרך חייך, הפגין ביצועים ויכולות, אחווה וערבות הדדית וכבש את לב חבריו ומפקדיו. את חופשותיו הקצרות, בסופי השבוע, ניצל עד תום, חילק את הזמן בין המשפחה והחברים והקפיד להגיע למשחקי הכדורגל של "מכבי פתח תקווה" כדי לעודד מקרוב את חבר נפשו הדר, בַּלם הקבוצה. את חג הסוכות תשפ"ד חגג יעד בביתו, ומייד לאחר מכן חזר לבסיסו, במוצב נחל עוז, לא רחוק מגדר הגבול עם רצועת עזה, שם שהו לוחמי גדוד 13. ביום שישי, ערב שמחת תורה, דיבר עם אימו בטלפון, שאל לשלומה וניהל שיחה שגרתית תוך הבטחה להתראות ממש בקרוב. בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה שבת, כבר בשעה 06:30, עם תחילת ההרעשה הכבדה, הורה מפקד הפלוגה ליעד ולחבריו לצוות להיכנס לרכב ה"נמ"ר" (נושא גייסות משוריין "מרכבה") ולנוע אל גדר הגבול. אל מול המחבלים שהסתערו עליהם ניהלו קרבות גבורה פנים אל פנים. גם לאחר שהנמ"ר ספג טיל נ"ט (נגד טנקים) ועלה על מטען, המשיכו הלוחמים לשעוט לאורך הגדר כדי לנסות לבלום את הפשיטה. כעבור שעה וחצי של קרב הרואי החלו בתנועה חזרה למוצב. בדרכם, הספיקו לחסל עשרות מחבלים שעשו את דרכם לקיבוץ נחל עוז ולמוצב. בהגיעם לש"ג פרצו פנימה, ירדו מהנמ"ר ששבק חיים והסתערו על המחבלים. בקרב זה נפל יעד. עימו נפלו מפקד הפלוגה וארבעת חבריו. עוד עשרות מחבריהם לגדוד ולוחמים ולוחמות מיחידות נוספות נפלו בקרב על המוצב. סמל-ראשון יעד בן יעקב נפל בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הניח הורים, שני אחים ושתי אחיות. ספדו לו בני משפחתו: "יעד יקר שלנו, תודה על מי שהיית, על האישיות הכובשת, על הקסם האישי, על היותך חבר – אח ובן למופת. על חיוך מהפנט שתמיד גרם לכל הסובבים אותך לחייך, על הבגרות הרבה שהפגנת ביחס לגילך הצעיר. על שתמיד הצעת כתף תומכת בשעת צרה, על הנגינה המקסימה בגיטרה. היו לך כל כך הרבה חלומות ויעדים להגשים, ואנו מבטיחים לעשות כמיטב יכולתנו כדי שהם יתגשמו. אוהבים בכל ליבנו." במלאות חודשיים לנפילתו, כתב אחיו אביב: "אחי האהוב, לא הייתה לי הזדמנות להיפרד ממך כמו שצריך. אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור הייתי אומר לך כמה אני אוהב אותך, כמה אני גאה בך על כל מה שאתה. לצד היותך בן זקונים והילד המפונק של אמא, ידעת לשאול את השאלות הקשות ולהראות עומק שלא מצופה מבחור בגילך. אזכור את החיוך היפה שכל כך אפיין אותך, זה שנפרס מאוזן לאוזן. הזיכרונות שלנו ביחד יישארו איתי עד סוף חיי. לעולם לא אשכח אותך." כתב בן דודו: "בן דוד יקר, תמיד אשא את זיכרונך עימי ואצעד קדימה עם ראש מורם בידיעה שחירפת נפשך בכדי שנוכל להמשיך לחיות חיים בטוחים, שמחים ומשגשגים. כל יום אני מבכה על לכתך אבל מבין שכאשר הגיע תורך בשרשרת הדורות החלטת לא לשבור את אותה שרשרת קדושה והגנת על עם ישראל בגבורה. אזכור תמיד את החיוך שלך ואת שמחת החיים. תישאר בליבי לעד. אוהב ומתגעגע אחי היקר." יעד הונצח בבתי הספר שלמד בהם בפתח תקווה – חטיבת הביניים "בן צבי" ו"הרב תחומי". בט"ו בשבט תשפ"ד ניטעו עצים לזכרו במרכז שדה ויער שוני בידי חניכי תנועת הנוער "המחנות העולים", ומשפחתו שוקדת על הנצחתו.