סעדיה שרעבי

בן שושנה ונתן, נולד בחודש כסלו תרפ"ח בעיר שרעב, תימן. אביו עסק במסחר קפה, אך שנאת ישראל אילצתם לברוח לארץ- ישראל. לאחר נדודים ותגרות עם פראי-המדבר הגיעו לארץ ב-1934. בילדותו למד בחדר. ובארץ - בבית-הספר "יסוד-המעלה" בתל-אביב. סעדיה שאף ללמוד והקדיש את רוב זמנו לעיון בספרים, בבקשו להרחיב את ידיעותיו. לפרנסתו עבד כחרט-עץ. בשנת 1946 היה חניך פעיל באגודת יורדי-ים "זבולון", ומשאת נפשו - להיות מלח עברי על אונייה עברית. היה חבר ה"הגנה" ממרס 1946. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס תחילה לפלי"ם, הצטרף עם חבריו לשירות המגינים ועבר אימונים נוספים. השתתף בליווי שיירות ואחר-כך נשלח לקרית ענבים לחטיבת "הראל". לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת. סעדיה פעל כמקלען ונפצע פצעי-מוות. בשוכבו פצוע על הקרקע חרט את המלים: "טוב למות בעד ארצנו!" נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.