Shmuel Hofman

בן יוכבד ויעקב, נולד ביום י"ג בכסלו תרע"ד (12.12.1913), בעיר טז'ביניה, פולין. בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה ברחה משפחתו לגרמניה והשתקעה בעיר ציטאו. שם התחיל ללמוד בבית-ספר גרמני, אולם אביו רצה לחנכו חינוך יהודי ושלחו לדרזדן ואחר-כך להברשטאדט, שבהן היו קהילות יהודיות מבוססות. בשנת 1925 עלתה המשפחה כולה לארץ, התיישבה ברעננה והיתה מראשוני בוניה. שמואל-דוב למד בבית-הספר העממי המקומי ועבד במשק החקלאי של הוריו, שהשקיעו בו את מיטב כוחם והונם לשפרו ולשכללו. כעבור זמן נאלץ אביו למכור את המשק מאחר שלא היה בו כדי לכלכל את המשפחה. דוב (כפי שקראו לו בקיצור) המשיך את דרכו כפועל חקלאי, אחר-כך עבד כפועל-בניין בקבוצת בנאים ברעננה ולבסוף למד נהגות ומכונאות והתמחה במקצועות אלה. מנעוריו היה חבר פעיל בשורות ה"הגנה". בימי מאורעות 1936-1939 התגייס כנהג במכוניות משוריינות שליוו את מובילי האשלג בכביש ירושלים-יריחו ואחר-כך שירת כנהג טנדר במשטרת היישובים ברמת הכובש ובכפר סבא. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ליחידת סדנאות ובמשך הזמן עלה לדרגת סרג'נט (סמל) ומנהל סדנה. הוא עבר את חזית המדבר המערבי ממצרים עד טריפולי ומשם לסיציליה ואיטליה. כשהוקמה הבריגדה היהודית הצטרף אליה מיד ותוך כדי שירותו התמסר בכל לב להצלת פליטי השואה., לעזרה לנידחים וליצירת קשר ביניהם ובין קרוביהם בארץ. לאות הוקרה על מסירותו בפעולת-ההצלה ניטעו עצים על שמו באחד מיערות הקרן- הקיימת-לישראל. בעת ביקור משה שרת (אז מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות) בבריגדה היהודית היה דוב בין מלוויו. ביולי 1946, אחרי שחרורו מן הצבא, נתקבל כחבר בקואופרטיב "אגד" ולאחר זמן-מה נשא אישה והתיישב בכפר יונה. שם נולדה לו בת. שמואל-דוב נתחבב על סביבתו וזכה בהערכה מצד כל יודעיו כאדם ישר, אוהב המולדת, אמיץ-לב ומסור לתפקידיו, עליז, מלא חיים ושופע מרץ. תכונות אלו ליווהו בכל תקופת שירותו במלחמת-העצמאות. שמואל-דוב נפל בלטרון ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948) בשעת מילוי תפקידו, כשהסיע תגבורת של אנשי פלמ"ח לירושלים הנצורה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.