Zvi-Hirsh Noiman

בן ליובה וליפא, נולד ביום כ"א בניסן תרפ"ה (15.4.1925) בעיר לובלין, פולין וסיים בעירו בית-ספר יסודי. עם פלישת הנאצים לפולין ותחילת הרציחות ההמוניות הועמד בין יהודים רבים על שפת בור ארוך והרוצחים קצרו בהם במכונות-יריה. בשוכבו בבור תחת החללים נתעורר לחיים. בלילה זחל ויצא מהבור ואחרי נדודים רבים הגיע לחבורת פרטיזנים שמצא ביער והצטרף אליהם. אחר-כך שירת בצבא הרוסי והשתתף במסע לשחרור פולין. בהגיעם למערבה של פולין פרש מהצבא האדום והצטרף לקיבוץ של הנוער הציוני בצ'נסטוחוב. משם עבר עם חבריו להכשרה בעיר מאיקופן שבבווריה והשתלם בנגרות-בניין. אחרי נדודים דרך גרמניה וצרפת העפיל ארצה באונייה "לטרון", נתפס ושולח לקפריסין וב-20.5.1947 הורשה לעלות לארץ. צבי הצטרף אל דודו במגדיאל והתחיל לעבוד במקצועו. משפרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, שירת בפל"ם של המושבה ובמהרה נתגלה כקלע ומקלען מצוין, בעל ניסיון קרבי ומלא רצון להתנקם באויבי עמו. הסיורים והשמירות בעורף לא סיפקו את רוחו וסוף-סוף צורף עם כיתתו לגדוד בחטיבת "גבעתי". בשירותו למען העם והמדינה התנער מזיכרונותיו העגומים וידע להיות בחור עליז ומעודד את חבריו העולים החדשים בצבא. המקלע היה החפץ היקר והאהוב עליו ביותר. השתתף בקרבות בדרך לירושלים ואחר-כך בדרום ובנגב והגיע לדרגת טוראי ראשון. התהלך איתן ובטוח בקרבות המרים ביותר, בהאמינו שכל עוד המקלע בידו לא יפגע בו כדור, כפי שאמר לחבריו. באחרונה השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך אל הנגב הנצור, יצא בשלום מהקרבות על המשלטים בסביבת נגבה, אך בנועו ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948) לעת ערב בלי המקלע בתעלת- הקשר שבמשלט פגע כדור בראשו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. בדף הקרבי של חטיבת "גבעתי" מיום 21.10.1948 נקרא על שמו מקלע "ויקרס" של האויב שנלקח שלל בידי אנשינו.