Yona Yarhi Rabnitzki

בן אליהו ומיכל. נולד ביום י"ג בשבט תרע"ו (18.1.1916) באודיסה. משחר-ילדותו גדל בבית ספוג תרבות עברית ורוח ציונית. גדולי סופרי-הדור היו נכנסים ויוצאים בבית זה, ועבודת הסב, י"ח רבניצקי, עם ח"נ ביאליק, הישרתה רוח מיוחדת בכל. בשנת 1921 עלתה לארץ משפחת רבינצקי בתוך קבוצת-סופרים מאודיסה. יונה למד בגמנסיה העברית "הרצליה" וסיים את לימודיו בה. בגיל ט"ז הצטרף לתנועת "החוגים", בה ראה דרך לעצמו והשלמה לאוירה הציונית של הבית בו גדל. בערך באותה תקופה הצטרף לקבוצת "המקשר" שה"הגנה" אירגנה בקרב בני-התנועה. בסיימו את לימודיו בגיל י"ז יצא להכשרה בנען יחד עם חבריו ב"חוגים" ושם המשיך לעסוק בענייני-ה"הגנה. בשנת 1934 הלך לקבוצה שליד המעיין, היא קבוצת "החוגים". בהיותו ב"מחנות העולים" התבלט יונה בערנותו והיוה בהם את הרוח החיה. הוא נתחבב על החברים וכמה שירים שנכתבו עליו הפכו להיות פופולריים בקרב הנוער שבמשק והידוע בהם הוא "אהבתי את יונה". לאחר זמן מועט קיבל תפקיד של מרכז-עבודה בתעלת-הגלבוע. מאז מילא תפקידים רבים בקבוצה ומחוצה לה. לבסוף ירד לסדום, אשר לא רק היתה מקור-הכנסה חשוב אלא שימשה גם עמדה קדמית במלחמה לעבודה עברית. בין שאר עבודותיו שם הקים את תחנת-הרדיו הראשונה של ה"הגנה", ולפני צאתו את סדום, כתום שלוש שנות-שהותו שם, ריכז קורס לקשרי-רדיו. אז חזר לבית-השיטה, ומתוך שאיפה לישב בשלווה הקים משפחה ורצה לעסוק בענף חקלאי, אך בשנת 1939 גויס לעבודה בתחנת-הרדיו המרכזית של ה"הגנה" ולהדרכה בקורסים שונים. בהיוולד בתו הראשונה שוחרר מתפקידו לזמן קצר ובחזרו נבחר מייד למרכז סידור-העבודה במשק. אבל בשנת 1941 גויס שוב לעבודה במנגנון-ה"הגנה". בימי מלחמת-העולם השניה נתמנה למפקד פלוגות-הנוטרים בגוש-חרוד ובגוש בית-שאן. בשנת 1941 נמשך יונה לרעיון המודיעין הצבאי והתחיל לטפחו בסיורים מתמידים ורישום כל פרטיהם - חומר, שאחרי כינוסו ומיונו, היוה את תיקי-הכפרים של הסביבה. כשפרצה מלחמת-הקוממיות והוקם גדוד "דרור" האחראי לאיזור המשתרע מעמק-זבולון ועד לירדן, סופח אליו יונה ועסק בו בארגון צוות-המודיעין ובסיורים; לאחר תקופה קצרה הועבר לגדוד "גדעון". ביום עסק במודיעין ובסיורים, ובלילה - במיקוש ובחבלה. השתתף בכיבוש בית-שאן והיה בין הראשונים לכניסה לעיר; השתתף בכיבוש זרעין ובמלחמה נגד ג'נין; עם כיבוש נצרת וסביבתה הוטל עליו ועל מפקדי-מודיעין אחרים לקבל את כתבי-הכניעה מכפרי-הסביבה ולאסוף את הנשק; עשה רבות לטיהור הגליל וגירוש צבא קאוקג'י מן הארץ. לאחר-מכן עסק בפעולות סיור וטיהור ברחבי-הגליל עד שהחטיבה הועברה לנגב. כתום מלחמת-הקוממיות חזר הביתה והתחיל לעבוד במוסך ובין שאר "התעסקויותיו" שם שימש כמיישר הידורים, כבלם לחיכוכים המתגלעים לפעמים בין עובדים, וכשהוא עצמו היה מעורב בסכסוך היה כובש את רוגזו ומסתלק ממנו מתוך הלצה לבבית, כיד ההומור הטובה עליו מאז ימי-נעוריו. כמו בימי היותו בתוך אחיו-לקרב כן המשיך לגלות את ידידותו ונטייתו החברתית בתוך קיבוצו ועשה כל מאמץ ליצירת הווי חי ולבבי בקרב החברים. לבסוף התפנה לתיקון טרקטורים והתחיל לומד את המקצוע ברצינות וביסודיות האפייניות לו. אך כעבור זמן לא רב נבחר כמרכז סידור-העבודה. בכל שטחי-העבודה חתר לקראת יעול והתמסר בראשונה לחדר-האוכל ומטבח בראותו ענף זה כחטיבה כוללת, אחת מנקודות-המוקד של הקיבוץ כולו. בתפקידו זה של מתכנן, מבצע ומחנך עשה ללא-ליאות מתוך קפדנות ותבונה, דקדקנות וחיוך - והצליח. בין השאר גילה נטיה ואהבה לצמחיה שבארץ, אשר למד להכיר מאז התחיל בסיוריו לארכה ולרחבה - וכתוצאה מכך נטע ליד ביתו גן בוטני המהווה אוסף נאה של פרחי-הארץ למיניהם. כל ימיו היה איש סדר, משטר וחוק ותבע אותם גם מזולתו. יחד עם זה היה איש אמונה וחזון והאמין בכנות בדרך החלוציות הקיבוצית ובאדם הנושא אותה. בדצמבר 1955 תבעה מזכירות-הקיבוץ-המאוחד לגייס אותו לוועדת-הבטחון שלה. הוא, אמנם, התנגד לכך בגלל שנות טלטוליו ונדודיו, לרגל שירותיו ותפקידיו, אולם מפני שמצב-הבטחון החמיר גויס שוב ונעשה אחראי לבטחון ישובי-הקיבוץ בכל צפון-הארץ - מחדרה ועד גבול לבנון-סוריה: נסע ממשק למשק, התריע על הסכנות ועורר לכוננות בטחונית לקראת מצב-מלחמה, ויחד עם זה עשה ככל האפשר להמשיך בחייו הסדירים עם בני-משפחתו מתוך רצון שקשריו עם ילדיו לא יתרופפו. לתפקידו זה גויס למשך שמונה-תשעה חדשים, אך באין לו מחליף נשאר בתפקידו בוועדת-הבטחון של הקיבוץ. חודש-ומחצה לפני מערכת-סיני נקרא להתיצב לדגל - וגם הפעם כקצין-מודיעין חטיבתי בדרגת סרן - וביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956) נפל בקרב אבו-עגילה בעת הסתערות על מוצביו, בהיותו בזחל"ם הראשון יחד עם מפקד-החטיבה, סגן-אלוף גלינקא. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום ו' במרחשון תשי"ח (31.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוצו. הניח אשה וארבעה ילדים. במלאת שנה לנפלו הוציא קיבוץ בית-השיטה חוברת לזכרו. הקיבוץ, בשיתוף המשפחה, נהג במשך שבע שנים להעניק פרס-יעילות (כספי) על-שמו לענף המצטיין במשק במשך השנה; פרס זה הוענק ביום-השנה לנפלו בפני משתתפים מרובים שבאו למשק לטקס זה. בתכנית המשק והמשפחה להקים גן בוטני וזואולוגי בשטח הקיבוץ אשר ייקרא "בגן יונה".