Yona Brief

Sgt. First Class Yona Betzalel Brief, 23, a combat medic in the elite Duvdevan unit, from Modiin, died on November 26, 2024, of wounds he sustained while battling Hamas on October 7, 2023.

Yona and his comrades were sent to the hard-hit Kibbutz Kfar Aza on October 7, where they fought Hamas terrorists while working to protect and save residents.

While going house to house, Yona’s commander, Maj. Ben Bronshtein, and his comrade, Sgt. First Class Amir Fisher, were fatally wounded, and when Yona rushed to try and save them he was shot 13 times in the legs, back and arms. He tied tourniquets on himself and dragged himself to safety.

Yona was not airlifted to a hospital for several hours, but he was finally brought to the Sheba Medical Center in Ramat Gan, where he fought for his life for the next 417 days. Both of his legs were amputated above the knee, he had more than 20 surgeries and he spent part of the time in a medically induced coma.

But he also spent much of the time awake and entertaining guests from around the world, singing, praying and providing inspiration to his many visitors – even attending the brit mila of his nephew at his bedside. Ultimately, his wounds were too severe, his liver failed and he drew his last breath at 6:29 a.m. on November 26, 2024.

Yona was buried on November 27, 2024, on Mount Herzl in Jerusalem. He is survived by his parents, Hazel and David, and his five older siblings, Nava, Micha, Yasmina, Libi and Aviel.

Born in Jerusalem to American immigrant parents, Yona was the youngest in his family, growing up in Modiin, where he attended a yeshiva high school, was active in his local Bnei Akiva group and volunteered with kids with special needs, according to an IDF obituary.

He loved music and played the piano and guitar, enjoyed cooking, hiking around Israel and carpentry and woodwork.

After graduating from high school, Yona spent 18 months in the Bnei David pre-military academy in the West Bank settlement of Ma’ale Efraim. In April 2021, he enlisted in the IDF, achieving his goal of joining the elite Duvdevan unit. He later completed training as a combat medic.

In May 2023, Yona was seriously wounded in his legs during an operation in the West Bank, requiring a week of hospitalization and then three months of recovery and rehabilitation. He returned to Duvdevan in September 2023.

“417 days ago, Yona, my sweet, dear child, you went to save our beautiful country and its brave citizens,” his mother, Hazel, said at his funeral.

Over the past year of his battle, she said, his hospital room was filled with “schnitzel and pita on Fridays, weightlifting workouts, sushi nights, TED talks, karaoke and of course soulful and musical kabbalat Shabbat – music, love, laughter and joy.”

Yona, she said, “met each day with endless grit and fought against impossible odds. After you first woke up in November 2023, you asked for your tefillin… from your hospital bed, you inspired so many people around the world.”

Now, Hazel said, “We will take your passion for pushing limits, zest and optimism for life during the most challenging of times, and we will soldier on. We are a bruised and aching family… but we are stronger now because of your fight.”

בנם של הייזל סוזן ודוד חיים. נולד ביום ד' בניסן תשס"א (28.3.2001) בירושלים. אח צעיר לנאוה, מיכה, יסמינה, ליבי ואביאל. יונה גדל והתחנך במודיעין. למד בבית הספר היסודי "משואת נריה" ולאחר מכן בישיבת "לפיד" של תנועת "בני עקיבא" בעירו. מוריו תיארו אותו כתלמיד טוב, חרוץ, סקרן, מנומס ובעל מאור פנים, נער שאי אפשר לכעוס עליו גם כשמשתובב לעיתים. נהג לגשת באופן לא פורמלי לילדים כאשר ראה שהם מתקשים וסייע להם בחפץ לב. משיקולים של סלילת הדרך ללימודים גבוהים בחר ללמוד מתמטיקה ברמת חמש יחידות לימוד, וכדי להצליח השקיע מאמצים רבים במקצוע זה. בילדותו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא", ולאורך שנות לימודיו בתיכון הדריך בה ובתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", המשלבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים. מגיל צעיר אהב ספורט, היה חזק ופעילות גופנית עוררה בו הרגשה טובה. מדי שבוע לפני כניסת השבת נהג לצאת לריצת עשרה קילומטרים כמעין טיהור נפשי. בתיכון הצטרף לקבוצת כושר קרבי כהכנה לגיוס. לאור יכולתו המליצו ליונה ללכת לתחרויות, אבל הוא לא אהב להתחרות, היה לו חשוב לדרבן רק את עצמו להיות טוב יותר. לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית למד שנה וחצי במכינת "בני דוד" במעלה אפרים. ביום 4.4.2021 התגייס לצה"ל ושובץ ביחידת "דובדבן" בחטיבת "עוז" של חיל הרגלים, היחידה שבה קיווה לשרת. בטירונות הטילו עליו מפקדיו תפקיד בלתי מבוקש – סידור תורנות שמירות הלילה ותורנות מטבח, משום שהבינו לאור היושרה, החיוך שלו וחוש הצדק שאפיינו אותו, איש לא יכעס עליו על השיבוצים. לאחר הטירונות יצא לקורס חובשים ולהשלמת חובשים קרביים. הוא נהנה מהלמידה ומהצפייה בניתוחים בבית חולים וחש שביעות רצון מהתפקיד שיועד לו. בסוף הקורס חזר ליחידה. חשוב היה לו להקפיד על שמירת מצוות במהלך השירות הצבאי, וכך עשה והסתדר כהרגלו, אף שהיה החייל הדתי היחיד בצוות. חבריו לצוות סייעו לו, למשל במניין בלילות. במאי 2023 השתתף עם היחידה במבצע במחנה הפליטים נור א-שמס הסמוך לטול כרם בשומרון. במהלך הפעילות התפוצץ מטען חבלה, ויונה נפצע קשה בשתי רגליו. הוא הובהל לבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה והתאשפז למשך שבוע. לאחר מכן שהה בביתו שלושה חודשים עד ההחלמה, ובמהלכם הוצע לו לעבור טיפולים ביחידה אך הוא התאמץ להתגבר על הפציעה, התמיד בפיזיותרפיה שעשה בעצמו ואף חזר לשחות ולרוץ. בנוסף, הוא קנה גלשן סאפ ולמד לעשות יוגה על הסאפ בתקופה זו. אף שהפציעה הקנתה לו פטור משירות או מעבר לתפקיד מנהלתי, החליט לחזור כלוחם ליחידה. עם שובו בספטמבר 2023 יצא מדי לילה לריצה בבסיס, כדי לחזור לכושר גופני מלא ולהיות הטוב ביותר עבור הצוות שלו. יונה היה הדבק המחבר במשפחתו, משכין השלום, ויחד בילה עם הוריו, אֶחיו ואחייניו בטיולים, בחוף הים ובסלון הבית. אחרי שאחיו ואחיותיו נישאו, נותר רק הוא עם הוריו בבית המשפחה, ובתקופה זו שנמשכה כשנתיים הם התקרבו מאוד. בשבתות, כשאחיו לא הגיעו לביקור, דאג לבלות עם ההורים כדי שלא יישארו לבד. כחמישה-עשר חברים קרובים ליוו אותו מגיל הגן ואילך. כל אחד מהם הרגיש כאילו יונה הוא חברו הטוב ביותר. יחד בילו ולעיתים קרובות התארחו אצלו עד השעות הקטנות. יונה אהב מוזיקה ולימד את עצמו לנגן בגיטרה ובפסנתר. לעיתים ניגן ג'אם סשן עם אחיו אביאל בסלון הבית. הוא האזין למגוון סגנונות מוזיקליים, לעיתים מנוגדים – שירי חול וקודש, מוזיקה קלסית, שנות השישים והמוזיקה העדכנית ביותר. עניין מיוחד גילה בסרטים על מלחמת העולם השנייה. אוכל טוב, יין משובח ובישול היו אהובים עליו, וטיולים רגליים ברחבי הארץ ובילוי בים הסבו לו הנאה. הוא גילה כישרון בציור, בנגרות ובעבודה בעץ, ואת הפרגולה בבית הוריו בנה במו ידיו. יונה, רודף שלום ואוהב שלום, אהב את החיים, את משפחתו ואת חבריו, הצליח לגעת בחייהם של רבים והעריך את הנאות החיים הקטנות. אף שרצה למצות את החיים עד תום ולא להחמיץ אף רגע, ידע גם לשבת בנחת וליהנות מכוס קפה בעת שקיעה. חברותי ומלא חן, בורך בחיוך רחב ומבויש ובקסם אישי, בחום אנושי וברגישות לזולת. תמיד ראה וכיבד את האחר. בגרותו באה לידי ביטוי באופן החשיבה שלו וביכולת "לחבר בין ניגודים בצורה פשוטה ושלמה ולהעניק לכל גוון בחיים את המקום ואת המשמעות הראויה לו", כפי שתיארה אחותו נאוה. מעולם לא ויתר לעצמו אלא דחף קדימה, שמר על סטנדרטים גבוהים והקפיד לנצל כל מצב עד הסוף. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה השבת שהה יונה עם צוותו בכוננות בבסיס היחידה במישור אדומים. זמן קצר לאחר פרוץ האירועים קיבל חבר צוות שלו מכפר עזה הודעות על מחבלים בקיבוץ ולפיכך החליטו לנסוע דרומה. לאחר ההתכנסות בשדרות המשיכו לקיבוץ כפר עזה שבגזרת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, לשם הגיעו בשעה 10:30 והחלו לעבור מבית לבית, כשהם לוחמים בגבורה כדי לטהר את המקום ממחבלים ולהציל את התושבים. מפקדו של יונה וחברו לצוות נורו במהלך הלחימה. בהיותו חובש חש יונה לחלץ אותם תחת אש, וכשגרר אותם, ספג שלושה-עשר קליעים ברגליים, בגב ובראש. את הדימום ברגליו עצר באמצעות חסמי עורקים שעשה לעצמו, זחל אל בית סמוך, ריכז את הפצועים בתוך המרחב המוגן והציל שם נפשות בקור רוח יוצא דופן. יונה הפצוע הועבר ברכב ממוגן שנתקל ב- RPG ולא הצליח להגיע לצומת סעד ולחבור למסוק. הוא הועבר לרכב אחר שנתקל במארב, נשאר מאחורי מיגונית ולאחר מכן הועלה על מכסה מנוע של האמר בדרך לצומת הודיה, משם הועבר למסוק של יחידה 669. יונה הגיע לבית החולים "שיבא" בתל השומר במצב קשה אך בהכרה ואושפז במחלקת טיפול נמרץ, סובל מפגיעות פנימיות חמורות בכבד ובכליות אך עדיין היה בקשר עם הרופאים בחדר ההלם. אז החל להילחם על חייו. בחודשים הבאים טופל גם בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, בתא לחץ בבית החולים "שמיר" ("אסף הרופא") ובמחלקת הכוויות בבית החולים "שיבא", ועבר כמאה ניתוחים. כל העת ליוו אותו במסירות הוריו ואחיו. עשרות פעמים היה נתון לסכנת חיים, וסבל אחת-עשרה פעמים מדלקת ריאות אך הוא הצליח להתגבר על כך ולנצח. הצוות המטפל כינה אותו "סופרמן". יונה נאבק על החלמתו בנחישות, באופטימיות ומתוך רצון עז לחיות, לא חדל להביט קדימה וחלם להגיע למחלקת השיקום, לשחות ולשבת בכיסא גלגלים במקום לשכב במיטה. מעולם לא ביטא אכזבה, תסכול או עצבות על מצבו ועל ייסוריו, וגם לא פחד מהטיפולים ומהניתוחים המסובכים. בשל היותו חובש, הצוות הרפואי שינה את גישתו והפכו את יונה לשותף מעורב בטיפול שלו. הוא השלים עם המצב, וכל שביקש הוא לחיות. באמונה שלמה הרבה להתפלל, וכשלא התאפשר לו להניח תפילין בכוחות עצמו, ביקש מאימו או מאחיותיו לסייע לו. חשוב במיוחד היה לו להניח תפילין אחרי שעבר כריתה של שתי רגליו. כשקרא בזמן התפילה את הצירוף "תחיית המתים", סיפר שכך חש שקרה לו שוב ושוב. בכל ביקור שאל תחילה לשלום מבקריו והתעניין בהם לפני שסיפר על עצמו. כן יצר קשרים חמים עם הצוות הרפואי, וחבריו הרגישו שיונה היה כמו בן משפחה עבורם. גם צוות העזר וצוות הניקיון היו בקשרים קרובים וטובים עם יונה. הוא נתן השראה לרבים ברחבי העולם, והם התפללו להחלמתו, קראו תהילים, הדליקו נרות שבת והשתתפו באירועי הפרשת חלה למען החלמתו. כדי להתמודד עם התקופה המורכבת, נכנס נחוש בדעתו לשגרה שכללה טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, ציור, וביקורים של חבריו המסורים מהבית ושל קרובי המשפחה האוהבים. "בזמן שחיכינו שפצעיך יחלימו ושהזיהומים יפסיקו כדי שתוכל סוף-סוף לעבור לשיקום, אתה יצרת לעצמך שיקום במחלקת טיפול נמרץ", תיארה אימו. בחדרו במחלקה נוצרה מעין מסורת של ארוחת שניצל בפיתה בימי שישי, של ערבי סושי ושירת קריוקי. אף שחלק מהתקופה לא היה מסוגל לאכול, היה לו חשוב להגיש אוכל בחדרו כדי שכל מי שמגיע ירגיש בנוח. בחדר גם קיימו צפייה משותפת בהרצאות, אימוני משקולות ואירועי קבלת שבת מוזיקלית ורוחנית. מוזיקאים שאהב באו לשמחו. במסדרונות המחלקה נשמעו קולות צחוק, הנאה ומוזיקה שבקעו מחדרו. טקס ברית המילה של אחיינו, ליעם (לא יידעו עוד מלחמה), התקיים בבית החולים כדי שיונה לא יחמיצו, ויונה התעקש להגיע לברית עם חולצה של שבת עם כפתורים. בספטמבר 2024, כשנה אחרי פציעתו, חלה הידרדרות חמורה במצבו. "אין לנו עוד מה להציע", אמרו הרופאים למשפחה, "אבל אף אחד מאיתנו לא יכול להגיד שהוא לא ישרוד, כי זה יונה". נשימותיו האחרונות של יונה היו ב-26 בנובמבר בשעה 6:29, מוקף במשפחתו ובחבריו הקרובים ביותר ביומו האחרון. רב-סמל יונה בצלאל בריף נפצע אנוש בקרב, נפל ביום כ"ה בחשוון תשפ"ה (26.11.2024). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, שלוש אחיות ושני אחים. ספדה אימו: "יונה שלי, אני מבקשת את סליחתך. אני מצטערת כל כך שלא יכולתי לעשות יותר, שלא יכולתי למצוא מישהו אחר איפשהו בעולם שייתן לך את גלולת הפלא שתרפא את כל הפצעים והזיהומים שלך, שתקל על כאביך ועל סבלך. אנא סלח לי, עשיתי כמיטב יכולתי ... אני אוהבת אותך, ואני כל כך גאה בך, כל כך גאה ברוח האיתנה שלך שמעתה, בעזרת השם, תמשיך לרפא את כולנו ... במשך 417 ימים נלחמת כדי לתת לנו עוד קצת – עוד חיבוק, עוד חיוך, עוד צחוק". ספד אביו דוד: "יונה – מצאת ועשית התפקיד שלך בעולם הזה והיה לנו הכבוד להיות איתך בדרך, במיוחד ב-417 הימים האחרונים. ועכשיו יונה - מצאת מנוח... כשחושבים עליך חושבים על איש אוהב שלום רודף שלום. רק החיוך שלך הביא שלום לעולם. לא שמענו על אף אחד שהיה ברוגז איתך. וחוץ מכמה פעמים שניסיתי להעיר אותך ולשכנע אותך לסדר את החדר - תמיד הייתי גאה בך. תמיד הצלחת להביא שלום למשפחה, לחברים, ולצוות שלך... אתה תמשיך להיות איתנו בכל דרכינו .כל רגע אתה איתנו – גם ביום וגם בחלומות בלילה". כתבה אחותו נאוה: "השיר 'בלדה לחובש' מספר בעצם את סיפור הגבורה של יונה החובש. בזמן שאחרים חלמו להיות הלוחמים בחזית ... אתה היית זה שבחר להציל חיים. זה היה ברור, זה מי שאתה. מבחינתך, הגבורה האמיתית לא הייתה במלחמה עצמה אלא בדאגה לאנשים, באכפתיות, ביכולת לשים את עצמך בצד כדי להציל אחרים. מעולם לא חיפשת תהילה ולא ניסית להוכיח שאתה חזק או טוב יותר. אתה פשוט היית שם, עם כישרון אינסופי לעזור, להציל ולתת תקווה לכולם סביבך". ספד אחיו מיכה: "יונה, נגעת בכל כך הרבה אנשים בצורה משמעותית בזמן כל כך קצר ואתה רק בן 23!! ילד קטן שרצה לחיות את החיים. אנשים מכל רחבי העולם הכירו אותך, את הסיפור שלך, התפללו בשבילך והבינו עד כמה גדול היית. השם שלך נישא בכל מקום... עכשיו החלל שיונה השאיר כל כך גדול ואני לא יודע איך אפשר למלא אותו. חלל בנפש שלי וחלל בעולם כולו. ב-417 הימים האחרונים הרגשתי שהצלחתי להכיר אותך יותר טוב מאי פעם ואני מודה על כל יום שהיית איתנו, יונה, כי זה לא היה מובן מאליו". אחותו יסמינה כתבה: "יונה, אחי האהוב, אחי החזק, אחי הגיבור. אתמול בלילה חשבתי על זה שהולך להיות קר בהלוויה שלך. וכמה מתאים לך הקור הזה, גם כי אפילו בחורף המזגן בחדר שלך תמיד היה על 16 מעלות וגם כי אתה מפזר חום לכל מקום שאתה הולך. כולך חום ואהבה. אין בנאדם שפגש אותך שלא נשבה בקסמך. כל דבר שעשית היה בחיוך ענק, בקלילות וברגישות שאופייניים רק לך. יונה אתה כל כך תחסר לי". כתבה אחותו ליבי: "הערב נדליק בפעם הראשונה את החנוכייה ואני לא יכולה שלא לחשוב על חנוכה שנה שעברה בטיפול נמרץ, אז עוד היית בחדר 4, הדלקנו נרות לד מיוחדים שאנשים טובים הביאו לנו, בירכת ברכת הגומל באופן מצמרר. אפילו טעמת קצת מסופגנייה. איך התרגשנו מזה .אחר כך אמרת לי שבחנוכה באמת האמנת שתצא משם. עניתי לך שאני גם האמנתי. לא ככה דמיינו שתצא, לא זאת הייתה כוונת המשורר. אז השנה, הדלקת נרות תהיה קשה וכואבת אבל מלאה באור. האור יגבר על החושך. בדיוק כמו שהיה ב-14 חודשים האחרונים ובעצם כל חייך. תמיד התמקדת בטוב, בחיובי, למרות הקושי והתסכול. וזה מה שאני מנסה לעשות, להסתכל על כל האור שהשארת לנו. אני חושבת על כל האור שלך יונה, והאור שלך רק ממשיך לגדול. ואני מבטיחה שנדאג להמשיך להפיץ את האור שלך כל הזמן". ספד אחיו אביאל: "יונה ,אהבת מאוד את מלחמת העולם השנייה, כל סרט שיצא - ראית. השיא של מלחמת העולם השנייה - פצצת אטום .עד שהיא הוטלה לא ידעו את עוצמתה - כמוך. אתה היית פצצת האטום. אגב קראו לה בשם קוד 'ילד קטן'. גם אתה היית ילד קטן חמוד עם קצת שרירים .מסתבר שזה רק היה השם קוד שלך... כשפצצת האטום שהיית, מתפוצצת - אין אחד שלא רואה את הסוד העצום שהיה מכונס בפנים ולצערי, רק חיכתה להתפוצץ ולגלות לכולם מהו הרצון לחיות ומהי אהבת החיים . אז עוד כמה שנים נעמוד כאן מעל הקבר, באזכרה ה- 5, 15, 20 שנה, ונדבר גם על עצמנו ושאתה חסר לנו, אבל בינתיים אתה, כמו פצצת אטום, מטלטל את כל העולם וממלא את כל החלל. אתה לא חסר . תודה על הזכות ואיזה כבוד לגדול לצידך, בצילך". בבית החולים "שיבא" נערך מחקר על כלי דם בהתבסס על המקרה הרפואי של יונה. הממצאים סייעו בטיפול בחיילים אחרים שנפצעו. משפחתו עומלת על השקת מרוץ לזכרו במודיעין, על גיוס כספים בארצות הברית לטובת סימולטור לצוות הרפואי בבית חולים "שיבא" ועל מבצע ארצי להתרמת דם, בין היתר התרמה סמלית של 417 מנות בבית חולים "שיבא", כמספר הימים שבהם נלחם לשרוד ולשגשג מיום הפציעה. כן נכתב מערך שיעור חינוכי המספר את סיפורו. באזור מושב כסלון מתוכננת אנדרטה לזכר יונה, עם פינת ישיבה בחיק הטבע.