Ziv Dado

בן ג'נט ויעקב. נולד בחג הפסח, ביום ט"ו בניסן תשמ"ז (14.4.1987) בעפולה. אח צעיר לעודד; אח בוגר לאביב, נשוי לסתיו ואב למיה. זיו גדל והתבגר בעיר הולדתו. התחנך בבתי הספר היסודיים "רמות" ו"בית זאב", בחטיבת הביניים "אורן" ובבית הספר התיכון הטכנולוגי "עמל". בהיותו בן תשע, נפטר אביו מדום לב. האירוע טלטל את עולמו ושינה את חייו מקצה אל קצה, אך חישל את רוחו וביגר אותו באחת. ילדותו של זיו הייתה מלאה בחוויות, בטיולים ובמפגשים עם חברים. כתבו חברי הילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה׳, ילד יפה ושובב מזן שלא הכרנו. מהרגע הראשון נתת לנו להבין שהגיע כוכב חדש לשכבה, תמיד הקדמת את זמנך ואף פעם לא היה משעמם בסביבתך." אתגרי חייו של זיו הפכו אותו לאדם עצמאי המציב לעצמו מטרות וחותר להגשמתן. הוא מעולם לא נתן לעצמו ליפול – אלא הרים את עצמו הכי גבוה שאפשר. את כישוריו הטכניים מינף לטובת פרנסה, וכבר כנער החל לעבוד בחברת הגברה. בהשפעת שניים מחבריו, שהתגייסו ל"גולני", החליט כי גם הוא ישרת כלוחם. עם גיוסו לצה"ל, ב-28 בפברואר 2006, הוצב בחיל החינוך והנוער, והחל טירונות בבסיס "חוות השומר" שבגליל התחתון. בלט באישיותו הנעימה, באיתנותו הפיזית והמנטלית ולא חדל לבטא את שאיפתו – להיות "גולנצ'יק" ולתרום את חלקו להגנת הארץ שכל כך אהב. מפקדיו הבטיחו לו כי אם יצטיין בטירונות תישקל הצבתו מחדש – וכך היה. בנחישות, בהתמדה ובמסירות הוכיח זיו כי אין דבר שלא יוכל להשיג, וקיבל את ברכת הדרך. כך, חצי שנה לאחר גיוסו, הוצב מחדש בחיל הרגלים, הצטרף למחזור אוגוסט 06' והחל את מסלול הלוחם בגדוד 51 – "הבוקעים הראשון" של חטיבת גולני. החברים בגדוד התאהבו בבחור מלא שמחת החיים וחדור המוטיבציה שידע להרים את המורל ולדקלם טקסטים שלמים מ"סרטי בורקס", ושכולו היה לב ונתינה. את המסלול סיים בהצלחה, שובץ כלוחם בפלוגה רובאית ג', ולנוכח ביצועיו המרשימים מונה ל"מטוליסט" – נושא מטול רימונים. במהלך שירותו השתתף זיו בעשרות מבצעים ברצועת עזה, ועם התקדמות הפז"ם מונה לרס"פ (רב-סמל פלוגתי). בתפקיד זה נכנס לצבא הקבע ובהמשך מונה לנגד הלוגיסטיקה של הגדוד. זיו עלה בסולם הדרגות, ובשנים האחרונות שירת כמנהל עבודה לוגיסטי, בדרגת רב-סמל מתקדם. במרוצת השנים השלים בגרויות, יצא ללימודי טכנאות לוגיסטיקה והשתלם בפו"ם (מכללת פיקוד ומטה של צה"ל). זיו – "האבא של הנגדים" – היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, אהוב ונערץ על מפקדיו, עמיתיו ופקודיו, והלב הפועם של גדוד 51 – ביתו השני. שמונה-עשרה שנים שירת בגדוד ושמו הלך לפניו כ"איש שמסדר כל דבר", שפותר כל בעיה לוגיסטית, משיג כל ציוד או אמצעי לחימה שבגדודים אחרים יכלו רק לחלום עליהם, הדמות המאחדת בין קצינים לנגדים ומי שהפך את מחלקת הלוגיסטיקה הגדודית לטובה ביותר בצה"ל, והכל נעשה בצניעות וענווה. "אני זוכר כמה מסירות ואהבה הייתה בך כלפי הלוחמים," כתב מפקדו, "איך לקראת ביקורת כשירות הייתי מגיע אליך בארבע לפנות בוקר, 'אבל דדו, אתה גומר את הנגדים, למה עד השעות האלה' – 'אין מה לעשות אוחיון – שיהיו חזקים עד שנסיים' – והם הולכים שבי אחריך ונשארים בשירות רק בזכותך, ובסיום הביקורת ברור שהמחלקה סיימה במקום הראשון בפיקוד." איליה סיפר: "דדו היה תותח בעבודה שלו, אבל בעיקר אחד שיודע לתת עצות נכונות בזמן הנכון. הוא עזר לי מאוד להתאקלם כשהייתי נגד חדש, ועזר לי גם בעבודה עצמה. גם מחוץ לעבודה דדו היה איש שיחה, אדם לשתף איתו את החששות וההתלבטויות שלי והוא תמיד היה לי לאוזן קשבת." הוסיף אלכסיי: "דדו היה איזשהי דמות אבהית כזאת בתוך הגדוד... איש עם נשמה ענקית ועם לב ענק, זה התבטא בנתינה האינסופית שלו." ובניה סיפר: "בזכות אנשים כמו זיו הגדוד נראה תמיד כמו שצריך. מעבר לציוד הוא כל פעם הוכיח מחדש איך הדברים צריכים לעבוד, ושבר כל סטיגמה על נגדים בצבא... תמיד נכון לעזור ולפתור בעיות, תמיד עם ראש גדול, שואף למצוינות ומעשיר את כל הגדוד בניסיון שלו." כל מי שפגש את זיו נשבה בקסמו, בליבו הענק ובאינטליגנציה הרגשית המפותחת שניחן בה. "הייתה לו יכולת לראות את הצרכים של אנשים סביבו, גם אם לא הכיר אותם," סיפרו בגדוד, "הוא דאג לכל החיילים, עד האחרון שבהם, נתן לכולם מקום ובמה, העניק לכל אחד יחס אישי, ותמיד עם חיוך וברוח טובה." ולראיה בכל סוציומטרי בגדוד נבחר זיו במקום הראשון. כמפקד, ביקש זיו לקבל תחת פיקודו דווקא את החיילים "הבעייתיים", המרדניים, ושימש להם עוגן ונקודת אור. כמי שסלל את דרכו בעשר אצבעות והצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית, ידע לדבר אליהם בגובה העיניים, עזר להם להסתגל למערכת הצבאית, רתם אותם למשימות, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות והפכו לחיילים למופת. הודעות התודה הרבות שקיבל במשך השנים מאימהות וגם מהחיילים עצמם, העידו על השפעתו העצומה על עיצוב אישיותם ועל המשך חייהם. "היית אבא של כולם," כתבו, "היית אחד יחיד ומיוחד והמפקד הכי ערכי שנתקלתי בו"; "תודה על שירות שלם שבו היית שם לכל בקשה ולכל חייל וחיילת." שלל תעודות ההערכה, ההוקרה וההצטיינות שקיבל וקיבלה המחלקה הלוגיסטית כולה, הסבו לו אושר ותחושת סיפוק, והוכיחו כי מימש את שליחותו והגשים את עצמו. מאור, נגד עמית, סיפר: "זכיתי להכיר את זיו קצת יותר משאר האנשים בגדוד. הוא ידע להכיל את האנשים שנמצאים בגדוד בצורה מאוד משפחתית. ראיתי כמה שהוא דאג לכל אדם ואדם פה, גם אם זה דרש המון מאמצים מצידו. הכול אצלו נבע מתוך דאגה לפרט." את סתיו, ששירתה בגדוד 51 כקצינת לוגיסטיקה, פגש בשנת 2012. משעה שהחלו לעבוד ביחד התקרבו זה לזה, וכשהחלו לצאת – ידעו מייד שזה לתמיד. הם נישאו בשנת 2018 בחתונה מאושרת ושמחה; תחילה התגוררו ביחידת דיור בראשון לציון, וכעבור שלוש שנים עברו לרחובות, לבית שקנו. "הייתה לנו אהבה כמו באגדות, אהבה שבחיים לא חלמתי שתהיה לי " סיפרה סתיו, "זיו היה החצי השני שלי, כל מה שרציתי בחיים, הבן זוג המושלם. הוא היה העוגן של המשפחה שלנו מכיל, תומך, אוהב ומעניק ביטחון. ברגעי משבר היה אומר, 'זו רק מכה קלה בכנף', ומכל התמודדות יצאנו מחוזקים. הרגשנו שניצחנו את החיים." המשפחה הייתה ערך עליון בעבורו. הקשר הקרוב עם אימו והדאגה ההדדית נשמרה כל השנים, ואחת לשבועיים נסעו לעיר הולדתו עפולה, וערכו סעודת שבת עם כל המשפחה. גם במשפחתה של סתיו היווה דמות מפתח, כפי שסיפר אביה: "מהפעם הראשונה שנכנסת לחיינו הפכת לחלק בלתי נפרד מאיתנו, כאילו היית שם תמיד. הפכת למנהיג השבט. בנוכחות השקטה שלך היית שם בשביל כולם, וכל החלטה, כל בעיה, כל משימה – תמיד זיו בשטח, מתפעל את האירוע." זיו היה איש של אנשים, ואהב להיות מוקף בהם, כשברקע מתנגנת מוזיקה שמחה וסוחפת. "לכל מקום שהגעת ידעת להתחבר," כתבה אחת מבנות החבורה, "כולם מכירים את דדו, וגם מי שלא – היה נכבש בקסמיך. כל רגע איתך היה חוויה." הוא אהב טיולים ורכבי שטח, והספיק לחוות עם סתיו ועם החברים נסיעות רבות ולראות עולם. כחובב בישול שהתמחה בהכנת בשר, אהב מאוד לארח את המשפחה והחברים ולראותם מתענגים על המטעמים שיצאו תחת ידיו. במרץ 2022 ג'נט, אימו של זיו שאותה כל כך אהב והעריץ, נפטרה באופן פתאומי בגיל שישים ושתיים. במאי 2023, כשנה לאחר פטירת אימו, נולדה בתו מיה. זיו התגלה כאבא טוטאלי, מסור ונוכח, ומיה הייתה כרוכה אחריו. למרות שהתפקיד שלו בצבא היה תובעני והוא לא חזר כל יום הביתה, הוא דאג להיות נוכח בחיים של מיה. עיניה נצצו בהערצה כשהביטה בו, ובכל פעם שנכנס הביתה נמשכה אל בין זרועותיו. "הוא היה חוקר בטיקטוק דרכי הרגעה של תינוקות כדי לנסות אותן על מיה," סיפרה סתיו, "והיא, בתגובה, הייתה צוחקת צחוק מתגלגל." זיו חלם על משפחה גדולה עם הרבה ילדים. הוא וסתיו תכננו לעבור לבית צמוד קרקע כדי שיוכלו לארח בגינה, ורקמו חלומות על העתיד שלאחר פרישתו מהצבא ואף מעבר לכך – אך כל אלה נגדעו באחת. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עם תחילת האזעקות, התארגן זיו במהירות כדי לצאת לבסיס, מחויב כהרגלו ללוחמים ולמפקדים. בשעה 07:35 קיבל את הודעת ההקפצה הרשמית, ודקות לאחר מכן כבר עשה את דרכו ליחידה שלו, במוצב כיסופים. סמוך לצומת שער הנגב הבחין ברכבים שרופים בצד הדרך, והספיק לצלם תמונה ולשלוח לאחד הנגדים שלו, בניסיון להתריע שלא יתקדמו דרומה. כשהגיע לצומת שער הנגב הותקל ע"י מחבלים שארבו בדרך, הוא הצליח להתקדם עד אזור קיבוץ מפלסים, שם נפל בקרב. במשך 16 יום נחשב לנעדר. משפחתו וחבריו פתחו חמ"ל והפעילו מערך שלם של חיפושים אחריו. כעבור 16 יום, לאור אינדיקציות מודיעיניות, הכריז צה"ל על היותו חלל שגופתו נחטפה לרצועת עזה. לאור ממצאים שנמצאו בזירה, התאפשר למשפחתו לערוך לוויה, בהשתתפות מאות אנשים, ולשבת שבעה. משפחתו נאבקה על השבת גופתו מעזה וכפי שסתיו ציינה: "עד שזיו לא יובא לקבר ישראל, הסיפור לא יסתיים". ב-12 בדצמבר 2023 חולצה גופתו מג'בלייה במבצע צבאי והועברה לישראל לקבורה. במבצע זה חולצה גם גופתה של עדן זכריה. ב-14 בדצמבר 2023 נערכה לוויה נוספת. רב-סמל מתקדם זיו דדו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, תינוקת בת חמישה חודשים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. ספדה לו סתיו: "אהוב יקר שלי, כשהוקפצת, ראיתי את העיניים שלך בורקות. ידעתי שבשביל הרגעים האלה אתה משרת בצה״ל מתוך שליחות ואהבת המדינה. כל כך אהבת את הגדוד שלך, הוא היה טבוע בנשמה שלך. לא יכולתי לדמיין שתצא מהבית אל מותך. זיו שלי, היית אדם עם לב טהור, מלא בנתינה ואהבה לזולת, שתמיד עזר לאחרים גם מבלי שביקשו ותמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. היית אדם כל כך חזק, את הכול השגת בכוחות עצמך. כל כך הערצתי אותך על זה. אהוב שלי, אני רוצה לומר לך תודה, תודה על עשר שנים מופלאות לצידך, על האוצר שלנו – מיה, ועל חיים מלאים באהבה, באושר ובשמחה. לצידך הכול הרגיש אפשרי. הזכרת לי שביחד אין דבר שיעמוד בפנינו. היית בעל מושלם, שנתן לי להרגיש אהובה בכל רגע נתון. לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר ממך למיה שלנו. אני מבטיחה לך שהרוח שלך והאהבה שלך ילוו אותנו לאורך כל הדרך. מיה תדע איזה גיבור אתה, כמה אהבת אותה ואיזה אדם מדהים היית. תנוח על משכבך בשלום אהוב יקר שלי." ספד לו מפקדו, סגן-אלוף מאיר אוחיון: "דדו, הגיבור של כולנו, הפנים היפות של הגדוד, האיש שכולם אוהבים. דדו היה איש של מעשים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. בבוקר השבעה באוקטובר חייגתי אליך, הפעלנו פקודת חירום – יש מלחמה! צריך לחלק תחמושת וציוד לוגיסטי. דדו לא היסס, ושעט דרומה למול אויב שפל שארב בצירים. דדו המפקד, הלוחם, חשב רק על המשימה ועם חוש ההומור החד שלו אפילו הספיק להתלוצץ עם שאר הנגדים בדרכו דרומה, שם נפל. תדע, אחי, אנשיך השלימו את המשימה ותפקדו בצורה מעוררת השראה. המורשת שלך השפיעה על אלפי לוחמים במרוצת השנים, ותמשיך להשפיע. דדו אחי, נוח על משכבך בשלום." כתב שי, מפקד בגדוד: "זיו היה בשבילי נקודת אור ושקט, מקום הבריחה שלי בגדוד וחבר טוב. היכולת שלו להקשיב, לתת פתרונות וליישב את דעתי כמעט בכל נושא שדיברנו עליו, יחד עם אהבת אדם ועשיית טוב, הפכו אותו לאישיות שפוגשים פעם בחיים." הוסיף יובל, מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד: "זיו, האהבה שלך לחיילים ולגדוד זה משהו שיילך איתי לכל מקום. אתה גילמת בתוכך את האמירה 'האדם עושה את התפקיד'. אתה היית הגדוד, והגדוד היה אתה. הייתה לך יכולת לגעת בלב של אנשים, וזה הופך את החוסר להרבה יותר נוכח." לאחר הבאתו לקבורה, ספדה לו חברת המשפחה: "זיו, חבר יקר שלנו, כבר חודשיים שהלב שבור ומתקשה לעכל שאתה לא איתנו יותר. היית מלא שמחת חיים, כולך רק טוב. היית איש משפחה, בעל מושלם ואבא מדהים. הייתה לך חוכמת חיים שאין להרבה אנשים. אדם צנוע, מלא נתינה, ידעת לקרוא את הנשמה של בני האדם. היום, הנר האחרון של חנוכה, אמנם הנס שכל כך קיווינו שיקרה לא קרה, אבל גיבורים הביאו אותך לקבורת ישראל כמו שמגיע לגיבור כמוך. נמשיך את הדרך שלך, את המורשת שלך. מבטיחים לנסות להיות טובים כמעט כמוך. תודה על מה שהיית עבורנו. אוהבים אותך חבר יקר." ב-1 במאי 2024 נערך ערב לזכרו במחנה "בן עמי", ובמהלכו נשאה סתיו דברים: "זיו היה האדם הכי חזק שהכרתי. הוא נתן ביטחון לכל הסובבים שלו ואיתו הכול הרגיש אפשרי. היה בו טוב לב מתפרץ ואהבת חינם וכל מי שהכיר אותו התאהב בו בשניות. הוא חווה את החיים במלוא עוצמתם. זיו היה החבר הכי טוב שלי, השותף הכי טוב שלי לחיים, והאבא הכי מדהים ונוכח שיש. זיו תמיד בחר להתמקד בעיקר ולא בטפל, בחוזקות ולא בחולשות. הוא למד להסתכל על מה שיש לו ולא על מה שאין לו, והוא היה מאושר בזכות האנשים שסביבו ולא בזכות דברים חומריים. הוא לא שאף להיות מושלם, הוא שאף להיות שלם. אלו הערכים שאחנך את מיה שלנו על פיהם. הוא לנצח יישאר אהבת חיי והאבא המדהים של מיה." משפחתו של זיו שוקדת על הנצחתו ברוח מורשתו וערכיו.

Warrant Officer Ziv Dado, 36, a logistics supervisor in the Golani Brigade’s 51st Battalion, from Rehovot, was killed battling Hamas on October 7 and his body kidnapped to Gaza.

The morning of the attack, Ziv set out from home to head to the front lines, and to join his forces at the Kissufim IDF outpost. According to an IDF eulogy, as he approached the area, he encountered burned-out cars on the side of the road, and sent photos to one of his soldiers, to warn them. As he approached the Mefalsim Junction, he encountered a cell of terrorists and was killed in an exchange of fire.

Ziv was considered missing for two weeks, until the IDF declared him dead, and a funeral was held on October 25. IDF troops recovered his remains during an operation on December 12, 2024. His burial was completed two days later on December 14, 2024, at the military cemetery in Holon.

His body was retrieved alongside that of Eden Zecharya, who was kidnapped from the Supernova music festival. In the operation to recover their bodies, Master Sgt. (res.) Gal Meir Eisenkot and Master Sgt. (res.) Eyal Meir Berkowitz were killed.

He is survived by his wife, Stav, their five-month-old daughter, Maya, and his two brothers, Oded and Aviv. His father, Jakob, died when he was 9 and his mother, Janet, died a year before he was killed.

Born and raised in Afula, Ziv decided as a teen that he wanted to enlist in the Golani Brigade and did so when he began his military service in February 2006. He was “an army man in every fiber of his being, loved and admired by his commanders, comrades and subordinates, and the beating heart of the 51st Battalion — his second home,” reads the IDF eulogy. “He served in the battalion for 18 years and his name preceded him as ‘the man who arranges everything,’ who solved every logistics problem… everything with modesty and humility.”

In 2012, he met Stav, who was serving as a logistics officer in the same battalion, and they started seriously dating. They wed in 2018, settling in Rishon Lezion before moving to Rehovot. In May 2023, just a few months before Ziv was killed, their daughter, Maya, was born.

At his second funeral, his widow, Stav, said she wanted the world to know “what an incredible person you were, you were always the first to help, always on the side of giving. You are a hero of Israel and everyone needs to know that.”

“I miss you with every moment and every breath,” she added. “I am pained by our future that was cut short in the middle. Maya started daycare this week and I just keep thinking that if you were here you would hold my hand and tell me it was all going to be OK… You were my whole world, my other half, we were connected by our souls and we understood each other just by looking at each other without needing to speak.”

Stav promised that “Maya will be raised on our love and be brought up with all your values of dedication to others, diligence and love. She will be so proud of you the way that I am so proud of you.”