Idan Bloy

בנם הבכור של רוית ואלכס. נולד ביום ו' בניסן תשס"ב (19.3.2002) בראשון לציון. אח לאריאל ויהלי. גדל והתחנך בראשון לציון. למד בבית הספר היסודי "מרחבים" ובתיכון "מקיף י"א ראשונים". עידן היה ילד חכם וצנוע עם לב זהב וחיוך עדין. ילד אופטימי שתמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה, מצחיק, אנרגטי, שנון וציני. חבר טוב ואכפתי שמכבד את האחר ויודע לתת עצה טובה וכתף תומכת. אהב לשחק כדורגל ובמשחקי מחשב ולבלות עם החברים. העריץ את קבוצות הכדורגל "מכבי תל אביב" הישראלית ו"ארסנל" האנגלית. ביום 20.8.2020 התגייס לצה"ל למסלול ייעודי של קצין קשר גדודי (קשר"ג). לאחר מסלול של שנה וארבעה חודשים שכלל טירונות, קורס יסוד, קורס מפקדי כיתות וקורס קצינים שובץ בגדוד 74, חיל השריון. לאחר שנה בתפקיד עבר להיות קצין הקשר הגדודי של גדוד 13, חטיבת "גולני". עידן היה קצין מצטיין ומקצועי. הציב לעצמו יעדים, דבק בהם בעקשנות וגם כשנתקל בקשיים לא ויתר עד שהשיג אותם. נוכח מקצועיותו קצינים אחרים התייעצו עימו לעיתים קרובות. מעל לכול היה מפקד אכפתי, כזה שמדבר עם חייליו "בגובה העיניים" ומנהיג מתוך כבוד ולא מתוך פחד. הוא נלחם למען צדק, דאג לפקודיו, החדיר בהם מוטיבציה והנחיל להם ערכים כגון כבוד האדם ועבודה קשה. בשל כל זאת היה מפקד נערץ ואהוב. משך כל שנות שירותו היה בן זוג של ליהי. הם הכירו ביום הגיוס ועברו יחדיו את כל מסלול ההכשרה של קציני הקשר. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בסוף השבוע של שמחת תורה עידן היה בכוננות שבת במוצב נחל עוז. עם פרוץ המלחמה מיהר לחמ"ל, והיה בין הראשונים שהגיעו אליו. משך שעות של לחימה ניסו המחבלים לפרוץ לחמ"ל, אך נהדפו שוב ושוב בידי הלוחמים. בכל אותו זמן הוא שמר על קור רוח וניהל את הלחימה באופן מקצועי. לבסוף השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ"ל והעלוהו באש. סגן עידן בלוי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. על מצבתו נכתב: "סחפת את כולנו למצוינות ודרך ארץ, איש עקרונות יחיד ומיוחד תישאר לעד". ספדה לו אימו: "ילד שלי, דם מדמי, עטרת ראשי, אהבת חיי הנצחית. היית ותמיד תהיה הגיבור שלנו. הסיפורים שלך כאדם וכמפקד לא מפסיקים לזרום אלינו, תחושת הפספוס והתסכול היא אדירה והעצב כל כך עמוק, הלב שבור לרסיסים, הימים קשוחים. אוהבים אותך לנצח נצחים גיבור ואלוף שלנו. אתה פועם בליבנו לעד". ספדה לו סבתו: "עידני שלנו, נכד אהוב שלנו, כמה אהבה וחום נתנו לך. הייתה לנו הזכות ללוות אותך מיום היוולדך ועד ליום הארור שנפלת כגיבור. החיים מלאים במכות וחבטות אבל נדמה שהקשה שבהן קרתה לנו ביום בו הלכת מאיתנו. עידני, תמיד כששאלנו אותך מה נשמע ומה קורה ענית לנו בקול נינוח רגוע ובטוח שהכול סבבה והכול בסדר, מעולם לא התלוננת ובזה אנו מתנחמים, שהיה לך טוב ואהבת את כל מה שעשית. עידני אנחנו מתגעגעים אליך בכל דקה בכל יום ובשארית ימי חיינו, לא נשכח אותך לעולם". כתבה לו בת זוגו ליהי: "אהבת חיי, האושר שלי, הצחוק שלי, אתה הכול בשבילי, הכתף, האוזן, הבן אדם לעשות איתו הכול, לספר לו הכול, להתייעץ על הכול. מהרגע הראשון הרגשנו שנועדנו אחד לשנייה. התחברנו ברגע אחד. אני כל כך אוהבת אותך ומעריצה אותך על מי שאתה היית עבורי ועבור כולם. היית דמות שהלכו אחריה בעיניים עצומות בלי לשאול שאלות. אתה הבן אדם הכי מיוחד שהכרתי, הייתה בך ציניות שהצחיקה אותי ושבתה את הלב שלי ישר. התאמת לי כמו כפפה ליד, אהבנו את אותם דברים, נהנינו מאותם דברים. לימדת אותי איך צריכה להיות זוגיות אמיתית, אוהבת, כנה. איך מרגישים אהבה אמיתית וטהורה ... אני אוהבת אותך בכל הלב שלי, אתה הכי יקר לי בעולם. מתגעגעת כל כך ברמות שלא הכרתי". כתב מפקדו: "בלוי, הסקשר"ג הנצחי שלי, הייתה לי הזכות לפקד עליך ולצידך במשך שמונה חודשים, ללוות אותך ברגעיך הראשונים כקצין תקשוב. בפועל למדתי ממך יותר ממה שלימדתי. על עקשנות וחתירה למצוינות, סטנדרט גבוה לצד אנושיות שמעטים זוכים לה. היית מרכז העניינים בסגל המחלקתי, זה שמרים את מצב הרוח ומכניס את כולנו לפרופורציות, זה שמשיג הכול ולא בוחל באמצעים, לא היה שום אתגר שלא צלחת". לזכרו נערך ביום הולדתו, בחודש מרץ 2024, טורניר קט-רגל בבית מכבי ראשון לציון. באירוע קיבלה משפחתו של עידן שי וכדור חתום של קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב. עמותת "מתכון עם זיכרון", המנציחה את חללי מערכות ישראל באמצעות מפגשי בישול, הנציחה את עידן בהכנת "הסופלה של עידן" – הקינוח האהוב עליו. מתכון הסופלה ניתן לצפייה באתר העמותה. חבריו עיצבו מדבקת זיכרון עם המשפט שעידן נהג לומר – "קשר"ג הוא לוחם". לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_idanbloy".

Cpt. Idan Bloy, 21, a Golani signals officer from Rishon Lezion, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the Nahal Oz outpost.

When Hamas invaded the IDF outpost, Idan was among the first to race for the war room, but he later left to fight back, shooting at the terrorists while still giving orders over the radio, survivors recounted. He was killed in the firefight.

“When I got to [the war room] he was already there, doing what he needed to do and more,” recounted Maya Chailovsky. “What’s hard in that situation is to stay in command, be in control, stay calm — and he had it all at 200%.”

His family was only informed four days later that he had been killed. Idan was buried on October 12 in Holon. He is survived by his parents, Ravit and Alex, his younger sisters, Ariel and Yahli, and his girlfriend, Lihi Shamsian.

Idan was a huge fan of the Maccabi Tel Aviv soccer team, and star player Eran Zahavi shared a photo of him taken with the young fan more than a decade earlier, writing that the fallen soldier “was a Maccabi fan from the day he was born.”

In a video published by the IDF’s Computer Service Directorate, Tomer Bargon, who served under Idan, said from the moment they met he realized he was “a cut above the rest, with incomparable professionalism, with command capabilities, and a desire to give of himself and to work for the country, for the IDF companies, for the soldiers.”

His friend Yahel Shininger wrote in Ynet that Idan was “the best of the best.”

“I can’t believe that I won’t get a text from you on my birthday that reads just ‘mazel,’ like every year,” she wrote. “That you won’t be any more at picnics and hangouts, that we won’t laugh at our shared jokes. That I won’t see you be released from the army, travel, get married — we went through all these stages together, we grew up together and now I am forced to keep growing without you.”

Girlfriend, Lihi, told Ynet that the pair met on the day they both enlisted into the army and became a couple four months later, staying together for close to three years.

“Our relationship was very unique,” she said. “We were together on the same track and we experienced extreme things together. We wanted to travel together and then get married and have kids. We did everything in unison, and it was a huge part of my life.”

Lihi was stationed in the Golan Heights on October 7, and for four days waited to hear news of Idan’s fate. “When they told me, I was still with my battalion. What went through my head was that Idan would expect me to stay and to work and not to leave. I promised him at his funeral that I will stay in the battalion, and do what he would want me to.”

At an event in his memory marking what would have been his 22nd birthday, his mother, Ravit, spoke about the times when she “holds on to small comforts.”

“The magic of the boy you were, your good life, happy, full of purpose, of action, success, friends, you got to experience a pure and true love with Lihi,” she said. “At every station in life, you left your mark — as a person, a friend, a commander… Idani loved to celebrate, to mark his birthday, every year with a big and esteemed party, with plenty of music and dancing and drinks — and we will continue this tradition.”