Roy Bareket

בנם הבכור של ליאת וירון. נולד ביום ח' בתמוז תשס"ג (8.7.2003) בתל אביב. אח למיקה ואורי.
רועי גדל והתחנך בתל אביב. היה ילד חכם, חד מחשבה, ישיר וכריזמטי. ג'ינג'י עם גומות חן, חיוך כובש וצחוק מתגלגל. גדל לנער מלא אנרגיה ושמחת חיים, תקשורתי מאוד, שהפיץ סביבו אור והיה אהוב על כולם. מגנט חברתי, שיצר מעגלים חברתיים בכל תחנה בחייו, והיה מוקף תמיד חברים קרובים. ידע לדבר עם כל אדם, לנהל שיח יעיל ומכבד, לתת משוב בונה, אבל גם למתוח ביקורת כשצריך. היה אמפתי, ישר וטוב לב, ותמיד חמל על המתקשים, עודד אותם ופילס להם את הדרך למרכז החברה.
אהב מאוד ספורט. בילדותו שיחק תקופה קצרה בקבוצת הכדורגל של "מכבי תל אביב", ולאחר מכן שיחק כמה שנים בקבוצת הכדורסל של המועדון. שיחק פוּצִ'יווֹלֵי (כדורעף חופים) עם חברים, נהנה לגלוש בים, ואף הדריך ילדים בקייטנות גלישה.
רועי היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב" בהשפעת אביו, שבגיל שש לקח אותו לראשונה לצפות במשחק של הקבוצה באצטדיון "בלומפילד" ביפו. במהלך השנים צפה במשחקי הקבוצה בארץ וגם בחו"ל. בנעוריו נהג לשבת עם חברים בשער אחת-עשרה של האצטדיון. עם הזמן התגבשה סביבו קבוצה של חברים מהבית וחברים שהכיר ביציע, שקראו לעצמם "אולטראס דניאלס" וישבו תמיד בשורה עשרים ושלוש.
רועי למד בתיכון "עמל ליידי דייויס" בתל אביב. מעבר ללימודים היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים". היה חניך בשבט "הנשיא" בתל אביב, ואחר כך שימש במשך שנתיים כמדריך. בכיתה י"ב התמנה לאחראי פעילים בשבט.
בתיכון הכיר את ליה, והם הפכו לזוג אוהב.
לקראת גיוסו לצה"ל התאמן באופן אינטנסיבי כדי לשפר את הכושר הקרבי שלו וחלם לשרת בסיירת מטכ"ל. עבר בהצלחה את המיון הראשוני ב"יום סיירות", וקיבל זימון ל"גיבוש מטכ"ל". נשאר ער כל הלילה לפני הגיבוש והתלבט אם להשתתף בו. לבסוף, בהשפעת שיחות שניהל במהלך השנה עם המורה שלו להיסטוריה, קצין במילואים בחטיבת "גולני", החליט להתגייס ל"גולני". ברגע שקיבל את ההחלטה, נפסקו ההתלבטויות, והוא היה שלם עם הדרך שבחר.
עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ביום 9.12.2021 ושירת בחטיבת "גולני". עבר את מסלול ההכשרה כלוחם ושובץ במחלקה הפיקודית של גדוד 13 (גדוד "גדעון"). יצא לקורס מפקדי כיתות, ועם סיומו, במרץ 2023, שובץ כמפקד כיתה בפלוגה מבצעית ב', "זאבי הדממה". בהמשך שירותו היה סמל מחלקת החוד בפלוגה מבצעית ב', והוצע לו לצאת לקצונה.
גם בצבא, כמו בנעוריו, ידע להתחבר עם אנשים מרקעים מגוונים, דתיים וחילוניים, ומצא עם כל אחד מהם שפה משותפת. חבריו ללחימה העידו כי היה לוחם מקצועי ומסור, שניחן בכושר מנהיגות, השקיע את כל כולו בתפקיד, והיה אהוב מאוד על החיילים והמפקדים.
ביולי 2023 עבר לשרת בגזרת עזה, יחד עם לוחמי חטיבת "גולני" שנפרשו בשורה של מוצבים לאורך הגדר. רועי שירת במחנה נחל עוז, שנמצא כשמונה-מאות מטרים מגבול רצועת עזה וכחמש-מאות מטרים מצפון לקיבוץ נחל עוז.
בחודשי שירותו של רועי בגבול הרצועה התרבו הפרות הסדר סמוך לגדר: מחבלי חמאס יידו אבנים, השליכו מטענים והבעירו צמיגים. מאמצע ספטמבר 2023 נרשמה הסלמה נוספת, ורועי ושאר הלוחמים השקיעו מאמצים רבים להדוף את המחבלים, לפזר את ההפגנות ולטפל בהפרות הסדר היומיומיות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אחת המשימות של פלוגה ב' בקו עזה הייתה לאייש את מוצב ניזמית ליד אנדרטת "חץ שחור". כסמל מחלקה, פיקד רועי בבוקר 7 באוקטובר על שבעה לוחמים מהפלוגה במוצב, כשלצידם ארבעה לוחמי שריון. בשעה 5:30 קמו כולם לכוננות עם שחר שגרתית.
ב-6:29 החל ירי פצצות מרגמה מסיבי. כמה דקות לאחר מכן הגיעו למוצב מפקד הפלוגה והחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) שלו בג'יפ ממוגן, והחליטו לעלות לנמ"ר, ולחבור לכוח של רועי. בו-בזמן החלו להתקבל דיווחים רבים על חדירות מחבלים לגזרה. צוות הנמ"ר החל להילחם בשעה 6:35.
בהיתקלות הראשונה של הלוחמים עם מחבלי חמאס במהלך הנסיעה, נורתה עליהם רקטת RPG. הנמ"ר נפגע וה"קטלנית" (מקלע בתוך הנמ"ר) שלו הושבתה. לאחר שקיבלו ידיעות שמוצב נחל עוז הותקף, החליטו לחזור למוצב כדי להגן עליו. בדרכם למוצב נתקלו בעשרות מחבלים. הם עברו את עמדת הש"ג שנפרצה, ירו לכל עבר במקלע "מאג" ופגעו בעשרות מחבלים. בקרב ליד חדר האוכל של המוצב נורה מפקד הפלוגה בידו, טופל והמשיך להילחם.
בשלב מסוים הבינו רועי וחבריו שיכולת הלחימה שלהם בתוך הנמ"ר מוגבלת, והחליטו לצאת מהמחנה, ואז להסתער רגלית ולחתור למגע עם האויב. שבעה לוחמים, ובהם רועי ומפקד הפלוגה, נעו ברגל לצד הנמ"ר, שהיה אמור להיכנס ראשון למחנה ולמשוך אליו את האש. ואולם, עשרות מטרים משער המחנה נתקלו השבעה במארב מחבלים, תפסו מחסה וניהלו קרב גבורה. שישה מהלוחמים, ובהם רועי, נהרגו בקרב בשעה 8:30 בבוקר.
בלחימתם העיקשת הם עיכבו את עשרות המחבלים שהתקיפו את המוצב ואפשרו ללוחמיו להתארגן.
סמל ראשון רועי ברקת נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
ספדו אוהביו של רועי: "רועי הגיבור, מסרת את נפשך כדי לא להפקיר חיילים במוצב. אתה מנציח מורשת של אומץ לב, רעות, אהבת האדם ואהבת המולדת".
ספד לו אביו: "הזיכרון שם כל הזמן. כל דבר קטן מזכיר אותו. בלילה זה תמיד מופיע. אין לילה שלא עוברת לי התמונה של ההסתערות של רועי וחבריו בנחל עוז, וכל מה שעובר על רועי. במשרד שבחדר העבודה שלי הכול מלא תמונות של רועי. כל שנייה זה פוגש אותי".
משפחתו של רועי וחבריו מנציחים אותו במגוון דרכים:
המשפחה והחברים מפיצים מדבקות להנצחתו, בארץ ובעולם. על כל מדבקה מופיע המשפט, "תמיד אזכור ימים יפים, כשעוד היית כאן איתי", הלקוח מהשיר "התיקון הכללי" שכתב איתן דרמון ומבצע הזמר שהיה אהוב על רועי, פאר טסי. הזמר אף ביקר בשבעה של רועי
רועי מונצח באתר מועדון הכדורגל "מכבי תל אביב", כחלק ממיזם הנצחה של אוהדי הקבוצה. המנוי שלו נשאר על שמו ועובר בין חבריו. בכל פעם אחד מהחברים צופה במשחק במקומו של רועי כדי להשאיר אותו חלק מהחבורה, וכדי לשמר את המורשת והאהבה שלו לקבוצת הכדורגל.
בשבט הצופים הנשיא בו רועי הדריך בחרו לקרוא לאחת השכבות הבוגרות "שכבת ברקת" ואחת לשנה מתקיים בשבט "טורניר ברקת", טורניר כדורגל לזכרו של רועי.
אחת לשנה, בשלהי יום הזיכרון, מתקיים בפארק הירקון מרוץ לזכרו של רועי במסגרת המיזם "רצים לזכרם", בהשתתפות אלפי אנשים.
אהבתו הגדולה של רועי לים הביאה את משפחתו ליצור שיתוף פעולה עם עמותת "הגל שלי", עמותה המסייעת לחיזוק החוסן הרגשי ותחושת המסוגלות באמצעות הים וגלישת גלים. במסגרת זו מאמצת המשפחה קבוצה של העמותה בפנימיית הדסה נעורים.
אביו של רועי מגיע לבתי ספר, לשבטי צופים, למכינות ולחברות עסקיות ומספר את סיפור חייו של בנו וקרב הגבורה שלו.
מדי שנה מציינת המשפחה את יום הולדתו של רועי עם חברים שאהב, מוזיקה ויין לזכרו.
הספר "ליגה משלו" שיצא לאור במסגרת מיזם "סיפור חיים" מספר את סיפור חייו של רועי.

Staff Sgt. Roy Bareket, 20, a squad commander in the Golani Brigade, from Tel Aviv, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the Nahal Oz IDF base.

According to his family, Roy was on duty that Saturday morning, and with the start of the attack, he and nine other combat soldiers got in an armored personnel carrier and headed toward the Gaza border, battling with invading terrorists and suffering a hit from an RPG. The soldiers decided to head toward the Nahal Oz base to help battle the Hamas invasion there, along the way engaging in intense battles with cells of terrorists.

At the base, the soldiers drove the APC inside, running over terrorists in their wake but quickly realizing how outnumbered they were against the Hamas invasion, and that the heavily damaged APC was no match. Seven of them got out to battle the terrorists face-to-face near the gate of the IDF base, and most were shot dead by gunfire.

Roy was killed in the battle along with his commander, Maj. Shilo Har-Even, Staff Sgt. Dvir Zakai, Staff Sgt. Dor Yarhi, Staff Sgt. Yishay Fitusi and Staff Sgt. Yaad Ben Yaakov.

Roy was buried on October 12 in Tel Aviv. He is survived by his parents, Liat and Yaron, and his siblings Mika and Ori.

Writing in a eulogy on the Maccabi Tel Aviv soccer team website, his parents described him as a “redhead with dimples who was full of energy, who loved sports from a young age and inherited from home a love of Maccabi Tel Aviv,” purchasing season tickets and trying to make it to every game, even while in the army.

He played both soccer and basketball in his youth, they said, and was also an active participant and later counselor in his local scout troop, who loved hanging out at the beach and surfing.

Roy’s father Yaron, told Israel Hayom that since his son was killed, he travels far and wide “telling the story of Roy’s heroic battle.”

“This is my mission,” he said. “I want people to know about the sacrifice and the bravery of my son and the commanders and soldiers who were with him. This generation, who we all thought were living for themselves, came and sacrificed everything and fought with supreme bravery… it needs to be told everywhere it can be.”

His mother, Liat, told Israel Hayom that Roy “was always charismatic, a boy who loved life, who got alone with everyone, but [since he was killed] we’ve heard from people things we didn’t know, stories about Roy, and it’s incredible how many sides there were to this kid.”

Liat said that the family “knew our Roy, but it turns out everyone who met him had their own Roy… Roy knew how to get along with everyone and be loved by all. The redheaded kid from Tzhala [an upscale neighborhood of north Tel Aviv], whose closest friends included the platoon commander from [the West Bank settlement of] Kiryat Arba, friends from all different backgrounds, different lives, Roy simply found himself with everyone — it was an amazing quality.”