Yuval Gabay

בנם הבכור של מילכה ושבתאי. נולד ביום כ"א בטבת תשמ"ח (11.1.1988) בקיבוץ רעים. אח גדול לאלון וליעל. יובל גדל והתחנך בקיבוץ רעים והיה חלק מכיתת "דובדבן" יחד עם שאר בני גילו. למד בבית הספר היסודי "ניצני אשכול" ובתיכון האזורי "נופי הבשור". כבר כנער, התבלט בזכות אופיו הייחודי. מצד אחד, היה אחראי וחרוץ וניגש ברצינות רבה לכל משימה שלקח על עצמו ולכל נושא שהעסיק אותו. מצד שני, ניחן בחוש הומור יוצא דופן והביא עמו לכל מקום רוח שטות, קלילות, צחוק ושמחת חיים. ספורט היה אהבה גדולה שלו. הוא נהג לרוץ, לרכוב על אופניים ויותר מכול אהב כדורסל. מילדות שיחק בקבוצת הכדורסל האזורית "הפועל אשכול". קבוצת הכדורסל האהובה עליו הייתה "הפועל תל אביב", ולמשחקיה הקפיד להגיע כשהוא לבוש בגופיית המשחק שלו. בנוסף, עקב באדיקות אחרי משחקי ה-NBA, היה אוהד מושבע של קבוצת ה"לוס אנג'לס לייקרס" והעריץ במיוחד את השחקן טיירון לו. כשהיה בן ארבע-עשרה, טס עם אביו לחופשה בלתי נשכחת בארה"ב, שם צפו השניים באחד ממשחקי ליגת ה-NBA. תחילת אהדתו להפועל ת"א החלה בגיל חמש כאשר אביו (שנולד ביפו ומאז הוא אוהד אדום בלב) היה מושיב אותו לצפות במשחקי הכדורגל של הקבוצה. לאחת ממשימות הבר מצווה של כיתתו הוא ביקש לבקר באימון של קבוצת הכדורגל במגרש האימונים בוולפסון, ושם פגש את המאמן דרור קשטן ואת אליליו שהביאו באותה עונה, 2001/2002 את ה"דאבל" - זכייה באליפות ובגביע. יובל היה איש שמח ואהב לרקוד ולשיר, היה הרוח החיה בכל מסיבה (אף שלא שתה לשוכרה ומיץ התפוזים גרם לו לשמוח), רקד ושר. אהב במיוחד את פרדי מרקורי ולהקת "קווין" ובארץ את להקת "היהודים", ואת מילות השירים של שתי הלהקות הכיר ושר בקול רם. ב-2006 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "חרוב" של חטיבת "כפיר". הוא ביצע את תפקידו ברצינות ובמסירות, מונע מתוך תחושת שליחות ורוח התנדבות, ומנהל את כל מעשיו בצניעות אופיינית. בשלב מסוים, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובסיומו שימש כמפקד כיתה בסיירת "חרוב". בהמשך, שימש כסמל מחלקה. הקשיחות והריחוק הפיקודי המתבקש היו רחוקים מלהיות טבעיים עבורו, ולא פעם הבחינו חייליו שהוא מתקשה שלא להגניב חיוך במהלך השיח הפיקודי או עם סיומו. עם זאת, סיפרו, מעולם לא ויתר להם, הקפיד על ביצועיהם ומקצועיותם ודחף אותם לעמידה מלאה ומוצלחת בכל משימותיהם. כשהיה בן עשרים הכיר את תאיר, שהפכה לאהבת חייו ולבת זוגו לחיים. עם השחרור מהצבא, יובל התחיל לעבוד ברעים במפעל המבלטים ועבד שם במשך שנה. לאחר מכן נסעו השניים לטיול בדרום אמריקה. כששבו לארץ, חזרו יובל ותאיר לקיבוץ דורות, מקום מגוריה ויובל עבד ברפת של הקיבוץ. לאחר כשלושה חודשים הוא עבר לעבוד במפעל המגופים של הקיבוץ במחלקת המשלוחים, היה עובד מאוד מוערך. לאחר כשנתיים, עבר להתגורר עם תאיר בבאר שבע ולמד לתואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" שבעיר. כשקיבל את התואר, עבד במשך כשנתיים בסניף באר שבע של פירמת רואי החשבון Deloitte"", לאחר מכן עבד כעוזר חשב וכרואה חשבון בחברת הנדל"ן "יובלים". שבע שנים התגורר עם תאיר בבאר שבע, ואז עברו השניים לרחובות. עם המעבר, יובל התחיל להתנדב בעמותת "רחובות אוהבת חיות". הוא אהב בעלי חיים בכל ליבו, וכלבים במיוחד. בכל יום שישי הגיע לעמותה ולא ויתר על כך גם כשהיה במילואים וחזר הביתה לחופשות סוף שבוע קצרות. בשעות שבהן התנדב, נהג להתנתק מהסחות דעת ולא ענה לטלפונים, אלא הקדיש את כל כולו למשימות השוטפות ולטיפול בכלבים המיועדים לאימוץ. יובל היה אוהב אדם ושוחר שלום, שידע לכבד ולקבל את כל מי שפגש, גם אם היה שונה ממנו. בתחנות חייו השונות, ובעיקר בשירותו הצבאי ובשירות המילואים, פגש אנשים מכל הגוונים, הקצוות והמגזרים של החברה הישראלית. על אף ההבדלים ותפיסות העולם השונות, הצליח לייצר חיבור עמוק וקשר קרוב עם כולם. גם כשצפה במשחקי הכדורסל, הקפיד לכבד את האוהדים והשחקנים של הקבוצה היריבה, סירב לקחת חלק בעלבונות ובנאצות ובמקום זאת שתק או השתמש במילים חלופיות. "בשירים של הפועל כשיש מילות גנאי הוא היה נאלם ורק ממשיך וקופץ", סיפר אביו. בת זוגו תאיר הוסיפה: "הוא אהב את הפועל מכל הלב ושנא את מכבי, אבל הוא לא שנא את האנשים. תמיד עשה הפרדה בין הקבוצה לבן אדם. ביציע יש את הרגע ששרים 'מלחמה, מלחמה' – הוא צעק: 'שלום, שלום'". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. עם תחילת המתקפה, יובל הוקפץ למילואים והתבקש להגיע לנקודת ההתאספות של יחידתו במחנה "עופר" שביהודה ושומרון. "ביקשתי ממנו שלא ייסע, למרות שידעתי שאין סיכוי כי יובל, תמיד כשהיה צריך אותו - הוא היה נוסע", סיפרה תאיר. להוריו, שהיו נצורים באותן שעות בממ"ד בקיבוץ רעים, שלח הודעה: "הורים אני אוהב אתכם. תשמרו על עצמכם בבקשה. אני מצטער שאני לא נמצא ברעים לשמור עליכם". אחרי מספר שעות התארגנות בבסיס, עם ערב נשלחה יחידתו של יובל אל היישוב איתמר, הסמוך לשכם. יובל נהרג בעת שהיה בדרכו להגן על הישוב. רב-סמל ראשון יובל גבאי נפל במלחמה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברעים. הותיר אחריו בת זוג, הורים, אח ואחות. אביו, שבתאי, כתב: "אסון כבד נפל עליי ועל משפחתי האהובה בנפול בני בכורי יובל, ביום שבת כשגויס בצו שמונה, השמיים נפלו עלינו ועל משפחתנו, הגרעינית והרחבה. יובל בננו היה בן אוהב, מכבד, ערכי, ספורטאי, אוהד, אדם מיוחד שאין מילים לתאר את מידותיו הגדולות. יובל שלנו איננו ובמותו גדעו את שתי ידיי, הלוואי שהייתי הולך במקומך... יהי זכרך ברוך בן יקר ואהוב ושמור עלינו ועל היקרים לך מהשמיים". אלון, אחיו, ספד לו: "יובל, אהבתי להיות אחיך הצעיר, כה קרוב לגילך, שונה ממך ודומה לך. נהניתי מהתחרות התמידית שלנו: מי יותר טוב בספורט, מי נראה טוב יותר ומי יותר חזק גופנית. פה בהלוויה אני מוכן להודות – היית בהחלט החזק בינינו. אבל אל תתלהב יותר מדי. "בשבוע האחרון קראו לי יובל כמה פעמים, ולא מעט אנשים אמרו לי שאני צוחק, זז ומתנהג כמוך. שמחתי על כך, כי אולי זה אומר שמשהו ממך נשאר איתנו, איתי. אהבת מאוד כלבים. לעומת זאת, ביחס לבני אדם – תהית על מורכבות האופי האנושי. במהלך שירותך ביהודה ושומרון ראית אלימות וכוח ששנאת, מתפרצים שוב ושוב מצד יהודים ומצד ערבים. האלימות התנגשה עם המוסר והערכים שהחזקת ודרשת מעצמך. אתה, יובל, תמיד היית טוב ודאגת לחיילים שפיקדת עליהם, כמו גם לחברים שלך". "אתה לעולם תישאר אחי הגדול ואני תמיד אשאר אחותך הקטנה והמעצבנת", כתבה אחותו, יעל. "הלב שלי שבור, מרגישה שלקחו לי חלק ממני, אני לא יודעת איך לעכל את זה... אתה תמיד היית השראה בשבילי ותמשיך להיות, בן אדם שתמיד רוקד ושמח מהלב וממיץ תפוזים... אני מתגעגעת אליך כבר מעכשיו, בא לי שפתאום תיכנס עכשיו בדלת ותגיד 'בוקר טוב' כהרגלך, לא משנה גם אם זה באמצע הלילה... רוצה שתדע שאני אוהבת אותך לנצח". "הי יובלי, אתה יודע שעבר חודש?" כתבה בת זוגו, תאיר. "עבר חודש מהרגע שהסיוט הזה התחיל. עבר חודש מהפעם האחרונה שראיתי אותך, שדיברתי איתך, שחיבקתי אותך. בלילה קשה להירדם כי הכרית שלך שוכבת שם יתומה. קשה כי אני יודעת שאתה אף פעם לא תניח עליה את הראש, תסתכל עליי עם החיוך המתוק שלך ותגיד לי 'לילה טוב'. תיתן לי נשיקה ואני ארדם. אז במקום, אני מריחה את החולצה שלך, לכמה שניות בודדות אתה חוזר לחיים ואני אומרת לך 'לילה טוב'... הכול מזכיר לי אותך, אתה בכל מקום. אתה במאפייה השכונתית שם היית קונה לך חלה. ברחוב איפה שעשינו לבראוני טיול. אתה בכל פינה בחיים שלי וכנראה תמיד תהיה. האהבה שלי אליך לא תדעך, אני מבטיחה. אתה תמיד תצעד לצידי, בתוך הלב שלי. אני אוהבת אותך עכשיו ולתמיד". "יובל פשוט שינה לי את החיים", כתב אחד מחייליו, "בזכות יובל הצלחתי להבין מה הוא טוב לב אמיתי. בכל פעם שהיה לי קצת קשה הייתי מגיע לאוהל שלו וקורא 'הקשב הסמל!' הספיק לי רק שהוא ייצא ואני אראה את הפנים שלו מסתכלות עליי (אפילו כשהוא היה צריך לשמור דיסטנס בטירונות עדיין היה לו מאוד קשה להסתיר את הלב הענק שלו). תמיד הוא ידע להגיד לי את המילה הטובה, המבט הנכון, להגניב חצי חיוך מבויש וידעתי שיש שם בן אדם עם לב ענק שדואג לי. הוא לימד אותי מה זאת דאגה, הבנה, הכלה, גם ברגעים שאתה לא יכול או חייב לעשות את זה. אני אזכור אותו לכל חיי. ולא רק אני". משה אבני, מפקד הפלוגה של יובל במילואים אמר: "יובל היה איש אמת שפיו, ליבו ומעשיו שווים לטובה. שידרת לנו את הציווי הקדוש לכל לוחם – 'היה אדם'". ב-8.9.2024, כמעט שנה לאחר נפילת יובל, נולד לאחיו אלון ולזוגתו נגה בן ראשון, נכד ראשון להורים שבתאי ומילכה, וזה הכניס אור גדול למשפחה. יובל מונצח באתר "ויקיפועל" – האתר של ארגון האוהדים "אולטראס הפועל", ובאתר "אדומים למען אדומים" – אתר ההנצחה לאוהדי "הפועל תל אביב" שנפלו במלחמה. ערוץ הספורט הפיק סרט לזכרו. הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב תחת השם "סיפורו מעורר ההשראה של יובל גבאי". ההספד שנשא אחיו, אלון, פורסם באתר "דבר" כטור אורח. השיר "להרגיש כמו פעם" שכתבה מילכה, אימו של יובל, לאחר נפילתו, יצא לאור במסגרת פרויקט "תהודות ברזל – שרים את הטראומה". את השיר מבצעת נגה, גיסתו. ניתן להאזין לו בעמוד הפרויקט, הנמצא באתר "פטיפון – הפצת סינגלים". עמוד לזכר יובל נפתח באתר remember.bio. בעמוד תמונות וסיפורים מתחנות חייו השונות.

Master Sgt. (res.) Yuval Gabay, 35, who lived in Rehovot, was shot dead in the West Bank on October 7 after he was called up to reserve duty that day.

He is survived by his longtime girlfriend, Tair, his parents Milka and Shabtay, and younger siblings Alon and Yael.

A funeral was held in Holon on October 16, but he was buried in the military section of the Kibbutz Re’im cemetery, where he grew up. The burial took place under heavy security and cover of darkness since the kibbutz was evacuated amid the war.

Yuval, who worked in real estate, was remembered as a huge animal lover, a big fan of Hapoel Tel Aviv with a joy for life and cynical sense of humor.

His father, Shabtay, wrote on Facebook that “a heavy loss has fallen on me and my beloved family with the death of my firstborn son, Yuval, on Saturday when he was called to reserves.”

Shabtay wrote that “the heavens have fallen upon us and on the family, both close and extended. Yuval was our beloved son, respectful, moral, an athlete, a fan, a special person whose great qualities cannot be described in words.”

“Our Yuval is here no longer, and his death has numbed my two hands, if only I could have gone instead of him,” his father continued. “I will be strong only for those close to me… our lives will never be the same.”

His cousin, Cochi Mizrachi, recalled on Facebook visiting Yuval and his family on the kibbutz during their childhood, which was “like the Garden of Eden.”

“Since the news that you were killed, we, the entire extended Gabay family are in shock, in a nightmare. Your parents Milka and Shabtay are shattered, and Tair your girlfriend of 15 years, is destroyed. Your sister Yael and your brother Alon cannot find any peace,” she wrote. “I will never forget you. Never.”

At his funeral, his brother, Alon Gabay, said, “I loved being your younger brother, so close in age, different from you and similar to you. I enjoyed our constant competition: Who was better at sports, who looked better, who was physically stronger.”

“Here at your funeral, I am ready to admit — you were definitely the stronger one,” he said. “But don’t get too excited — over the past week, I have been called Yuval a number of times. Quite a few people told me that I laugh, move and act like you. I was so happy to hear that, because perhaps it means that something of you has remained with us, with me.”

Yuval’s girlfriend, Tair Dinur, wrote on Facebook that he “was everything to me, the light and the joy in my life. I don’t have the words to describe the enormity of the loss. I can’t live without you, I can’t breathe without you. How can I continue living without my other half? Your love was the source of my life.”

After their 15 years together, she wrote, “I can’t find the words to part from you because I do not want to part from you, I am not ready to part from you. There’s so much more that I want to say to you, please come back. Just tell me it was all a mistake. I’m not whole without you.”