Itamar Cohen

בן הזקונים של סימה ואייל אברהם. נולד ביום י"ט באב תשס"ד (5.8.2004) בכרמיאל. אחיהם הצעיר של אליאור ואוהד. איתמר, ילד נעים הליכות עם החיוך הכי יפה בעולם, גדל והתחנך בעיר הולדתו כרמיאל במשפחה חמה ומלוכדת שינק בה חיבור עוצמתי למסורת היהודית ולאהבת המולדת. כבר בגן הילדים התגלו תכונותיו הטובות – חבר טוב ונאמן שיודע לתת ואוהב להיות ביחד, מלא שמחת חיים, צחוק ומרץ. "זוכר בגן של ורד?" כתב ינון, "איך היינו שני בלגניסטים והיינו נפגשים אחרי הצהריים לשחק 'סופרגול'? היית מסיים לי את כל הקלפים עד שהייתי צריך להחביא אותם ממך..." יחד עם חבריו הטובים עלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "הדקל", ואת המשך לימודיו עשה ב"אורט פסגות", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה והכיר חברים וחברות חדשים שהלכו שבי אחר קסמו. "היית הלב של החבורה," כתבה עמית, "זה שלעולם לא רב עם אף אחד, תמיד משכין שלום ודואג לפייס בין כולם. אין אחד שלא אהב אותך." המורים סיפרו על נער סקרן ונבון, מלא טוב ונתינה, רגיש ואכפתי, חבר במלוא מובן המילה שתמיד מוכן להושיט יד ועושה זאת עם כל הלב. האהבה למשחק הכדורגל תפסה מקום מרכזי בחייו כילד וכנער. איתמר אהב מאוד לשחק עם חבריו, וכאוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" עקב באדיקות אחר המתרחש בליגה, נסע עם אביו ועם החברים למשחקים, והיה דמות מוכרת ואהובה ביציע האוהדים, מעודד בכל הכוח עד שנשאר בלי קול. איתמר היה אדם מאמין ושומר מצוות שחי בסביבה מעורבת ומצא את הדרך לשלב בין כל העולמות. היכולת להתחבר עם כל אדם, יהיו אורחות חייו אשר יהיו, העידה על עוצמתו הפנימית. כל מי שהכירו נפעם מגודל אישיותו, מהשקט והצניעות שאפיינו אותו וממערכת הערכים שהתנהל לאורה, ובראשה – המשפחה וכיבוד הורים. "איתמר היה ילד של בית ומשפחה," סיפרו אחיו אליאור ואוהד, "הוא לא הפסיק לדבר על המשפחה שלו ולהתגאות בגרעין שלו – עד כמה הוא אוהב את האוכל של אימא סימה, ובעיקר את הקוסקוס והדגים של שבת; על אבא אייל, שנהג לומר עליו שהוא האיש הכי מצחיק בעולם; ועלינו, האחים, שהצהיר שאנחנו החברים הכי טובים שלו." גם במשפחתו המורחבת, היווה דמות משמעותית. "לעולם לא אשכח את כל הרגעים היפים והמאושרים שלנו ביחד," כתב בן הדוד יאיר, "למדתי ממך המון. היית העוגן במשפחה שלנו, זה שתמיד אכפת לו מכולם ודואג לכולם, ילד מיוחד. כשהיית בסביבה הכול היה מושלם ואין אחד שלא הוקסם מחיוכך המדהים." עם אותם ערכים, כבוד ודרך ארץ נהג גם כשהלך לבקר חברים בביתם, ולא נכנס לחדרו של החבר לפני שבירך לשלום את בני המשפחה, דרש בשלומם, ולעיתים אף הקדיש תשומת לב לאחים הקטנים. "היית מודל להשראה," כתב ירין, שאיתמר היה אצלו בן בית, "פשוט בן אדם טהור," וסיפר אליה, אחד מאותם "אחים קטנים": "אהבתי וכיבדתי אותך כמו אח גדול שלי. תמיד נתת לי להרגיש אחיך הקטן. אין עוד מישהו שיכולתי לדבר איתו על הדברים כמו שהייתי מדבר איתך." כפטריוט, חיכה איתמר בכל מאודו לשירות בצבא כדי לתרום את חלקו להגנת המולדת, ושאף ללכת בעקבות אחיו הבכור, מפקד פלוגה ב"גולני". "זה בער בו להתגייס לשירות משמעותי," סיפרה ליהיא, "וזה העיד עליו. היה אכפת לו מכולם ומכל דבר. הוא היה מנהיג טבעי." בהתקרב מועד הגיוס הגביר את אימוני הכושר כדי להכין עצמו לגיבוש, ומשקיבל את ההודעה ששובץ בחטיבת "גולני" – לא היה מאושר ממנו. עם גיוסו לצה"ל, ב-12 בדצמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים והחל את מסלול הלוחם של "גולני". צלח את ההכשרה, את האימון המתקדם ואת מסע הכומתה, והיה ללוחם בפלוגת "טורפי הלילה" – פלוגה ג' בגדוד 13, "גדעון". גם כאן, בצבא, נשבו כולם באישיותו הכובשת של איתמר. המפקדים והחברים סיפרו על לוחם מקצוען, מסור ומחויב, חדור מוטיבציה ומלא גאוות יחידה – "אחד שיקריב את עצמו בשביל כולם." סיפרה אוריאן, מדריכת הנשק: "איתמר הוא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי. מצחיק, אכפתי, דואג לכולם, וגם בהסמכה רצה לדעת הכי טוב והקרין אור, את טוב הלב שלו והמקצועיות שלו." עם סיום המסלול, הצטרף עם חבריו בפלוגה לגדוד 13 שהחזיק קו בעוטף עזה, ושירת במוצב "פגה" – אחד המוצבים הקדמיים שעל גדר הגבול. "כמה התגאית שאתה לוחם בגדוד 13 ב'גולני'," כתב אחיו, "דאגת תמיד להתקשר הביתה, 'אוהב אותך אימוש, אוהב אותך אבא, הכול בסדר, אני פה בפגה, עושים סיור בגדר... לילה טוב'." את שמחת תורה תשפ"ד היה איתמר יכול לחגוג בבית, אך מתוך אהבתו העזה לחברים בפלוגה ולמפקדו, החליט להישאר בבסיס. בתוך שבועות אחדים, בדצמבר 2023, היה אמור לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ולהמשיך להתקדם בסולם הדרגות והפיקוד. "גם בלי קורס הוא היה המפקד הכי טוב שיכול להיות," אמרה אימו, "היינו קוראים לו בשבתות 'מפקד קטן'." בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. הקרב על מוצב "פגה" היה מהקרבות הראשונים שהתנהלו בשבעה באוקטובר. בשעות הבוקר המוקדמות תקפו מחבלים את המוצב. לאחר כשעתיים של לחימה, בפקודתו של מפקד המחלקה, רץ איתמר להביא טיל "לאו מטדור", עלה לעמדה, וירה לעבר המחבלים. בפעולת גבורה זו חיסל מחבלים רבים, ובכך הציל את מרבית חבריו. בעת שירד מעמדת הפילבוקס ירו בו מחבלים שארבו בצד האחר, ואיתמר נהרג במקום. עימו נפלו מפקדו ושניים מחבריו לצוות. במשך יומיים שררה אי-ודאות באשר לגורלו, עד שהוריו קיבלו את ההודעה הרשמית כי נפל. רב-טוראי איתמר כהן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. על מצבתו נחקקו המילים: "השארת חלל שאף אחד לא ימלא. אדם כמוך יש רק אחד." ספד לו אחיו הבכור, אליאור: "אחי הקטן, גיבור ישראל, תמיד שמחנו שאנחנו באותו הגדוד, אחד לוחם ואחד מפקד פלוגת מפקדה, עושה לך ביקורת במוצב, ואתה אוכל לי במשרד בלילות, אחים לנצח. ואז שמעתי, לא מעכל שדווקא אתה, ולמה ואיך? טיל 'לאו'? אתה, אחי הקטן, איך הרמת את זה? אבל זה אתה – הצלת את כולם, היית פשוט הכי טוב. ואז קמתי, כי זה מה שאתה היית רוצה, קמתי ועבדתי, קמתי והמשכתי כי ידעתי שעשית הכול כדי להגן על המדינה, על הגדוד, על הפלוגה ועל החברים, והמשכת בדרך שלך, בדרך שלנו. לזכרך, אחי הקטן. מעריץ אותך לנצח." כתב אחיו אוהד: "למלאך שלי, איתמר שלי, תיתי שלי, שותף קטן שלי, הנפש התאומה שלי, החבר הכי טוב שלי. אתה ואני זה מהבטן לתמיד, לא משנה מה. אין דבר בעולם שאני אוהב כמוך ואף אחד לא יבין איזה קשר היה בינינו. כשחזרתי בתשובה, אתה היחיד שאמרת לי שמה שטוב לי טוב לך. ... אתה הרוג מלכות, כל כולך קודש. אתה היית לוחם בצבא ואני לוחם בצבא השם. עכשיו עקפת אותי ואתה הכי קרוב לאלוקים. אני אוהב אותך." כתבו בני משפחתו: "איתמר – ראשי תיבות של המילים: אומץ, יושרה, תעוזה, מילה טובה, רגישות. מי שהכיר את איתמר לא היה מופתע לרגע. גיבור בחייו וגיבור במותו. הלב הטוב, הרצון העז לשמור ולהגן על כולם בלי לחשוב על עצמו, האמונה החזקה שמה שצריך לקרות – קורה. זה איתמר שלנו – גיבור ישראל." ספדה לו מיכל, המחנכת בתיכון: "איתמר יקר שלי, שני דברים ביקשתי כשנפרדנו בחיבוק; שתעשה טוב, ושתשמור על עצמך. עם הבקשה הראשונה לא הייתה לך בעיה: הטוב היה מושרש בך. היית חבר טוב, בחור עם ערכים של נתינה, אמונה ורגישות לזולת. תמיד אמרת שתתגייס לקרבי ותיתן מעצמך ככל יכולתך לעם ולמדינה. היית נחוש והדרך הייתה לך ברורה. בטוחה שנלחמת באומץ ולא חשבת על הבקשה השנייה שלי – לשמור על עצמך. כבר מתגעגעת אליך. תנוח על משכבך בשלום." כתבה חברתו עמית: ״איתמר שלי, החבר הכי טוב שלי, מי שהכיר אותי יותר מכולם והיה שם בשבילי בכל רגע נתון. תודה על כל רגע שהיית שם לחבק, לתת את העצה הכי טובה ופשוט להיות חבר נפש. בחייך ובמותך דאגת לכל הסובבים אותך, כזה היית תמיד, גיבור. לנצח תהיה בלב שלי, מבטיחה להנציח אותך תמיד ולספר את הסיפור שלך, שכל עם ישראל ידע איזה גיבור היית.״ חברו הטוב שרון כתב: "איתמר שלי, מזמן אתה אח שלי, ולא, זה לא קלישאה. זה אח ממיליון סיבות. לכל מקום היית הולך עם החיוך שלך והשמחה שלך. התגייסת ל'גולני' ואני באתי אחריך, בשביל להיות איתך. ליוויתי אותך ואתה ליווית אותי. התגאית בפלוגה שלך ושרת לי שירים וכל היום צעקת לי 'הולה ג' הולה ג'... איזו דמות מרכזית היית. הראשון לצאת עם המ"מ להילחם, הראשון לעלות על העמדה ולהגן על כולם. אני אוהב אותך, אחי התאום, תודה על הזמן איתך." פעולות רבות נעשות להנצחתו של איתמר. לעילוי נשמתו הוכנס כיסא אליהו הנביא לבית כנסת בכרמיאל. בני המשפחה הפיקו לזכרו תשמישי קדושה ויודאיקה ועוסקים בהנצחה פעילה. הרב שניר גואטה הקדיש שיעור תורה לזכרו. שמו נחקק בספר תורה שנכתב לעילוי נשמתם של חללי גדוד 13 בחטיבת "גולני" במלחמה. ב-1.1.2025, נר שמיני של חנוכה תשפ"ה, משפחתו הכניסה ספר תורה לזכרו. איתמר מונצח בבית הספר "אורט פסגות" בפינת הזיכרון. לקראת יום הזיכרון תשפ"ד הגיעו חבריו, בוגרי מחזור י"ב, וסיפרו לתלמידים על דמותו ועל חברותם המיוחדת. ב-5.8.2024, ביום הולדתו העשרים, ערכה משפחתו אירוע לזכרו ובמסגרתו הפריחו בלונים עם המשפט שבחרו: כל עוד תאמינו - אתכם. מאמינים שהוא איתנו. דיסקיות עם תמונתו לצד המשפט "כל עוד מישהו זוכר אותי אני חי" ומדבקות עם שמו מופצות בקרב חבריו ומוקירי זכרו. חברי מועדון "בית"ר ירושלים" הנציחו את איתמר ביציע האוהדים בשלטים ודגלים הנושאים את הכיתוב "גיבור ישראל, היציע יזכור אותך תמיד!" תמונותיו של איתמר מופיעות בקליפ שנערך לשיר "לנצח תישאר" של הזמר משה פרץ, שנכתב לזכרם של חללי המלחמה. הסרטון זמין ברשת החברתית "YouTube". סיפור חייו של איתמר בשילוב תמונות, דברי הספד וסרטונים, מופיע בפלטפורמת "סיפור חיי" באינטרנט. כן נפתח דף לזכרו ברשת "אינסטגרם".

Sgt. Itamar Cohen, 19, a Golani soldier, from Karmiel, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the Paga IDF outpost near the Gaza border.

About two hours into the battles at the outpost, Itamar ran to retrieve a MATADOR shoulder-mounted weapons system and fired it at a group of terrorists from an outlook post, according to an IDF eulogy, killing a number of them.

As he exited the outlook post, he was shot and killed by the Hamas gunmen, slain alongside his commander, Cpt. Dekel Swissa, Sgt. Lior Azizov and Sgt. Roei Peri.

Ultimately, 14 Golani soldiers were killed battling in and near the Paga outpost that day: Itamar, Dekel, Lior, Roei, Staff Sgt. Tomer Barak, Sgt. Habib Kiean, Staff Sgt. Idan Raz, Sgt. Ido Binenstock, Staff Sgt. Shalev Baranes, Staff Sgt. Yakir Levi, Staff Sgt. Itay Glisko, Staff Sgt. Haim Meir Eden, Staff Sgt. Itamar Ben Yehuda and Staff Sgt. Dolev Amouyal.

Itamar was buried on October 12 in Karmiel. He is survived by his parents, Sima and Eyal and his older brothers, Elior and Ohad.

Born and raised in Karmiel, Itamar was the youngest in the family, raised in a traditional Jewish home and educated in local schools.

He loved soccer, and was a devoted fan of the Beitar Jerusalem team, and also played the sport regularly with friends, according to his loved ones. He was very close to his family, both his parents and siblings as well as his wider extended family, they said.

Itamar dreamed of joining the Golani Brigade and following in his older brother’s footsteps, and intensified his workouts as his enlistment date approached. In December 2022 he enlisted in the IDF and was placed in Golani, completing his training and being stationed with the 13th battalion at the Paga outpost. He was slated to begin a squad commander’s course just a few weeks after his death.

His older brother, Elior, who served in the same battalion as Itamar, recalled frantically searching for him after the Hamas attack, barely unable to accept his fate, and marveling in his final acts of bravery.

“But that was you — you saved everyone, you were just the best,” Elior wrote on a memorial page. “So I got up, I got up because that’s what you would have wanted, I got up and worked, I got up and kept going because I knew that you did everything to defend the country, the battalion, the company, your friends, I kept going in your path, in our path.”

Elior said everything he did “was in your memory, my little brother, a hero of Israel. You’re my brother forever, my little brother, I’ll admire you forever.”

His other brother, Ohad, wrote online: “I want to tell you my little brother, that there is nothing in the world I love like you, and nobody in the world will understand the connection between us, you were my brother, my king.”

Ohad said Itamar “was killed as a hero, you protected your friends and the whole country, you’re a martyr, pure holiness, the most pure boy I know. I miss you so much. I don’t know how I’ll go on without you Itamar, you were a part of me… I am your biggest admirer. I fully believe that we will meet again soon.”