Tal Cohen

בן רבקה ובן ציון. נולד ביום י' בכסלו תשנ"ג (5.12.1992) במושב בֶּרֶכיָה שבמועצה האזורית חוף אשקלון. אח לאפרת, אלירז, דורון, גיל, הילה, יהונתן ונוריאל.
נשוי לנתלי ואבא לצור, עברי, דרור וראם.
טל, צאצא לדור המייסדים של ברכיה, ילד שובב עם חיוך גדול ומבט פיקח, גדל והתחנך במושב הולדתו על ברכי הציונות הדתית. "כבר בתור ילד בלטת בבגרות ובכריזמה שלך," כתב בן דודו משה, "הערכים והחינוך שקיבלת בבית הובילו למסירות חסרת הקץ שלך למען עם ישראל וארץ ישראל." האחים ובני הדודים סיפרו על ילד אנרגטי והרפתקן, מלא חיות, שמחת חיים, סקרנות ואהבת הזולת שגילה מעורבות בכל המתרחש סביבו ואהב להיות עם "הגדולים". "בכל הזדמנות התגנבת מהבית כדי לבלות איתנו," כתבה הילה, "לשבת ולפטפט איתנו במקום לשחק," וליאור הוסיף: "נהנינו לשמוע אותך משתף בחוויות ובהרפתקאות המצחיקות שלך, וכאלה לא היו חסרות. ידעת לדבר אבל גם להקשיב, והיה לך מה להגיד על כל דבר."
בעלותו לכיתה ט' עבר ללמוד ב"ישיבת צביה" שבאשקלון, שם המשיכה להתעצב אישיותו יוצאת הדופן והתחדדו יכולותיו, ערכיו ותכונותיו. סיפר עידן: "טל הגיע אלינו, חבורה מגובשת, ומהר מאוד הפך להיות חלק מהחבר'ה. אדם צנוע שכשהחמיאו לו היה מסמיק ומכחיש כל קשר למחמאה, בעל כריזמה שקטה וכה סוחפת, נדיב מאין כמוהו, דואג תמיד לסובבים אותו, איש שכולו לב."
לכל אורך השנים ובמקביל ללימודיו, עבד במרכז הלוגיסטי של חברת "סוכות ירושלים" שבמושב. "אני זוכר אותך מגיל אפס עובד עם מלגזה כאילו אתה בן שלושים," כתב ניר, "יודע לדאוג לעצמך..." נוכח כישורי הארגון וההובלה שלו, כבר בגיל ארבע-עשרה החל לנהל בעצמו את צוות העובדים – המבוגרים ממנו בלא מעט שנים, ועשה זאת במסירות ובאסרטיביות – אבל עם חיוך גדול.
שאיפתו למצוינות ולשלמות וחתירתו העיקשת להשגת היעדים שהציב לעצמו לוותה ביסודיות בלתי מתפשרת, בקפדנות ובדייקנות. המוטו של טל היה להיות טוב בהכול, לא לעשות בערך או כמעט – לתת הכול כדי להשלים את המטרה. "טל היה טוטאלי," סיפר אחיו אלירז, "רצה לדעת הכול בכל תחום ובכל נושא, ודגל בלימוד יסודי ואקטיבי. כשישבנו ללמוד גמרא, הוא לא הניח לי. היו לו תמיד שאלות על מהלך הסוגיה, וכשלא הייתה לי תשובה טובה לדעתו הוא אמר לי, 'עזוב, עדיף להישאר עם השאלה ולא עם תשובה בינונית'." ואכן, בינוניות היוותה בעבורו עלבון.
עם סיום לימודיו התיכוניים בחר להמשיך את לימודיו במכינה הקדם-צבאית "עטרת" – מהוותיקות שבמכינות, בלב העיר העתיקה בירושלים, שם העמיק בלימוד התורה, התחזק מבחינה רוחנית וניהל עם חבריו ויכוחים ערים ומעשירים. בשנים אלה פיתח קשר משמעותי עם הרב יוסף קלנר, שנמשך גם הלאה, בכל צמתי חייו. "רואה אותך צעיר מתחיל לימודים," סיפר הרב על מפגשם הראשון, "יושב ברכב מאחור כטרמפיסט ושואל שאלות בדרך לשיעור שלי, שאליו רצית להצטרף. יודע מה לשאול ובעל אינטואיציה ישירה לאתר את מקום אפשרות מילוי הצורך הפנימי לבירור בהיר וחד. וכיוון שמצאת – נדבקת. בשקט, ביסודיות, בהתמדה."
טל תכנן להגיע הכי גבוה והכי רחוק שאפשר. בהתקרב מועד גיוסו, ועם כוח רצון אדיר, עמל על שיפור כושרו הגופני. בד בבד, חסך שקל לשקל כדי לעבור ניתוח להסרת משקפיים על מנת שיוכל להתקבל ליחידה קרבית.
עם גיוסו לצה"ל, ב-23 ביולי 2012, הוצב בחיל הרגלים והוכשר כלוחם ביחידת "עורב" של חטיבת "גבעתי" – פלוגה נגד טנקים, מהמובחרות שבחטיבה. כישרונו הפיקודי, איכויותיו ויכולותיו המזהירות ניכרו כבר בטירונות, ובמהרה יצא לקורס מ"כים ולאחריו לקצונה. "לימדת אותנו לזחול, להילחם, להיות אחים," כתב אחד מפקודיו הראשונים כשהיה מפקד צוות ב"עורב", "הפכת אותנו מנערים לגברים. בנחישותך, ידעת תמיד לקחת כל אחד ולבנות אותו מחדש. תמיד הראית לנו שיש בנו יותר ממה שידענו."
טל – "טלכו" בפי כול – היה מפקד ולוחם נערץ, מורה דרך ואדם משכמו ומעלה. "הייתה לו מנטליות של מח"ט (מפקד חטיבה)," כתב מאור, "ואי אפשר היה לעצור אותו בשום אופן..." מיומו הראשון כמפקד בצבא קיבל על עצמו תפקיד נוסף – לשמש גם כהורה לחייליו; דאג להם לציוד, בגדים ואוכל, ואף למשפחותיהם סייע.
בכל אחד משורת התפקידים שמילא ובכל מצב הצליח לשלב גם את אהבת התורה. "נפגשנו לראשונה בקורס קצינים," סיפר שי, "זכיתי שתהיה הסמ"פ שלי. היית גם חברותא, לימדת אותי את זמירת השבת 'יָהּ אֶכְסֹף', הראית לי הסתכלות שונה והיית לי עזר כנגדו לאורך כל הקורס. עשית זאת בענווה עצומה עם אמת גדולה." גם בחופשות, העידו אחיו, המקום הראשון שהגיע אליו היה בית המדרש במכינה, ולא ויתר על חברותא עם אחד מרבותיו כל אימת שהתאפשר.
כמפקד פלוגת הכשרה בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים – ביסל"ח 906 (חטיבת ביסלמ"ח), חולל טל מהפך חסר תקדים – הן במספר אנשי הסגל שיצאו לקורס קצינים והן במעמד המפקד בקורס מ"כים. "אני רואה פה בעיקר את התביעה של טל, מעצמו ומסביבתו," כתב אחד המפקדים, "למיצוי ולסטנדרטים גבוהים."
בסיום תפקיד זה חזר ל"גבעתי" ומונה לקצין אג״ם (אגף מטה) של גדוד הסיור החטיבתי, שבמסגרתו העביר אין-ספור לילות לבנים בבניית תוכניות אופרטיביות להובלת הגדוד בתעסוקה מבצעית, אימונים ועוד. בהמשך, מונה למפקד בפלחה"ן (פלוגת החבלה וההנדסה) ופיקד על אין-ספור פעילויות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון). "אף אחד לא האמין שיגיע אדם עם עוצמות כאלה לפלוגה," כתב פרדי, "חתירה למגע, טקטיקן ברמה מטורפת. ידעת לרדת לרמת הפרטים הכי קטנים, מכור לעבודה קשה. היית כל כך אהוב בפלוגה שלוחמים ומפקדים רק חיכו לך במשרד מ"פ בשביל לדבר איתך!"
על הערכתו הרבה לתצפיתניות והבנת חשיבות תפקידן, סיפרה אחת מהן: "הייתי אז סמלת צעירה, ואתה ביקשת ממני לספר לך הכול על הגזרה. כל כך הופתעתי; ממתי מ״פ בגדס"ר בא ללמוד מהתצפיתניות? סקרנו את הגזרה, ישבנו על המפות. הקשבת באדיקות, שאלת שאלות. באת ללמוד מאיתנו בענווה גדולה. מהר מאוד לתוך הקו הבנתי שזה אתה. מקצוען אמיתי, חדור מטרה. סמכת עלינו. אם זה לקפוץ ולהסתער בגלל תזוזה קטנה שזיהינו באמצע הלילה, אתה תעשה את זה. באהבה אמיתית, מתוך שליחות אמיתית."
בד בבד עם התמסרותו לקריירה הצבאית, בנה את חייו האישיים. נישא לנתלי, אהובת ליבו ונפשו התאומה, ולימים הקימו את ביתם במושב גני טל שבמועצה האזורית נחל שורק. במרוצת השנים נולדו שלושת בניהם – צור, עברי ודרור. בברית המילה של דרור הודה טל לרעייתו ולבני משפחתו ונשא דבר תורה: "יש החושבים כי הרצון החזק בנפש הוא הרצון לחיות, אך לימדונו רבותינו כי היצר החזק באדם הוא הרצון להחיות – חיבור הטיפה העצמית שלי אל רצף החיים הנצחי של עם ישראל."
טל היה בן זוג אוהב ומעריץ ואבא מסור, מחנך ונוכח. הרעיף על ילדיו חום, התמוגג מכל צעד קטן שעשו, דחף אותם להעז ולהצטיין והתגאה בהם עד כלות. את צור, בכורו, שנולד עיוור, גידל וחינך כך שירגיש כילד ככל הילדים, והנחיל לו את כוח הרצון, שבאמצעותו, האמין, יוכל לעשות הכול. במשפחתו – הגרעינית והרחבה – שימש טל הדבק המאחד, המחבר והיוזם, אוהב, אכפתי ומפרגן.
אישיותו הרב-גונית השתקפה גם במעגליו החברתיים, שהקיפו את כל רבדי החברה הישראלית. בשאיפתו לחבר בין כולם וביכולתו המיוחדת לתעל את הגישות וההשקפות השונות לכדי שיח אינטלקטואלי, לא נרתע מלהעלות סוגיות מורכבות לדיון . "דווקא הוויכוחים בינינו," סיפר אחד מחבריו, "היו הדבר שהכי קירב בינינו."
בשעות הפנאי המעטות עסק בספורט, ובמיוחד בריצות. אהב מאוד להכיר מקומות חדשים, אהב לצאת לטיולי שטח עם ה"רייזר", והרבה לטייל עם הילדים.
במהלך שירותו יצא ללימודים, והצליח לסיים שני תארים בפרק זמן קצר תוך שילוב לימודי תורה. בתקופה זו, אף התנסה בהקמת עסק. "היית תלמיד חכם בעל מידות טובות, ענווה ויראת ה'," כתב גיסו, "היית טוב בהכול תמיד, לא מוותר על כלום. בכל דבר שעושה חותר להבין מהשורש ולהגיע למצוינות. אמרת שהאידאל בשבילך זה לעסוק בביטחון ולהיות תלמיד חכם."
עם סיום לימודיו, ולאחר ש"רבו" עליו, זכתה בו יחידת העילית "סיירת מטכ"ל" – חוד החנית של יחידות הקומנדו, בה כיהן כמפקד פלגת לוחמים וכאחראי על ההכשרה. "רק מי שבא מבחוץ יכול להעריך את הקסם שיש באנשים, במקום, באיכות ובפשטות," אמר בנאום סוף מסלול, "חמישה תמרורים חשוב לי להציב בפניכם: בכל בוקר כשאתם קמים תחשבו איך אתם מביאים ערך; אין משימה שהיא בלתי אפשרית; ⁠תעריכו ותכבדו את האנשים ואת סביבת העבודה; כשעובדים עובדים וכשנחים נחים; הלוחמים הגדולים הם אלו שלא לוקחים דבר כמובן מאליו, גאים על הזכות, יוזמים, ותמיד מוכנים לשרת משימה גדולה כקטנה."
תחת פיקודו של טל ובהובלתו נערכו מבצעים רבים, נועזים ועלומים שתרמו לביטחון המדינה. "הוא היה מעורר השראה בשקט ובחדות שלו," כתבו פקודיו, "אדם ומפקד כל כך רגוע ושליו, ועם זאת מקצוען חדור ערכים, עם חשיבה כל כך ייחודית." גם כאן המשיך להפגין דאגה ללוחמים, דחף אותם קדימה, ראה בכל אחד את הטוב וסיפק פתרונות לכל בעיה. לא אחת, נדרש לעמוד מול ראש אמ"ן, הסמכות המאשרת את תוכניות היחידה, וניהל ויכוחים מקצועיים מתוך אמונה בצדקת הדרך ובחשיבות המשימה. "בר כוכבא שהתהלך בינינו," תיאר אותו אחד מחבריו, "והכול בשקט, בעוז ובענווה ללא טיפה גאווה, אבל מלא להט וחיות להגן ולשמור על ביטחון העם והארץ."
טל התלבט לגבי המשך דרכו הצבאית, והתייעץ עם אישים רבים. "שאלתי אותו איפה הוא רואה את עצמו בעוד כמה שנים," כתבה ליטל, חברת המשפחה, "הוא אמר בשלוות נפש: 'או ראש המוסד, או חקלאי, או מפקד סיירת מטכ"ל, או חינוך.' הוא חלם בכל כך הרבה כיוונים, חלם בענק." לאחר התלבטויות לגבי המשך דרכו הצבאית החליט להישאר בסיירת מטכ"ל כדי לסיים מבצע מיוחד שהתנהל בפיקודו, וסוכם שבהמשך ישוב לחטיבת גבעתי לפקד על הסיירת.
בראש השנה תשפ"ד נעדר מהבית, אבל דאג להכין מראש לנתלי ולילדים מתנות. בסוכות, הספיק לבנות לילדים סוכה קטנה. בערב שמחת תורה נהנה מערב משפחתי וחברתי עם הרבה צחוק ואושר – בפעם האחרונה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלו האזעקות, בשבת בבוקר, טל לא חיכה לקריאה, אלא מיהר לרדת דרומה ולהצטרף ליחידה. בדרכו התקשר לאחותו אפרת המתגוררת בקיבוץ זיקים, והורה לה להסתגר במרחב המוגן הדירתי. הגיע ראשון ליחידה, וארגן צוות של קצינים שהצטרפו אליו. הוביל את הכוח הראשון שהגיע בשעות הבוקר המוקדמות לכפר עזה. שם נלחמו בגבורה עילאית, מעטים מול רבים. טל חתר למגע, יזם והסתער על האויב. באחד האיגופים הכוח הותקל, ובקרב זה נפל.
רב-סרן טל כהן נפל בקרב בקיבוץ כפר עזה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הניח אישה, שלושה בנים, הורים, חמישה אחים ושתי אחיות.
כארבעה חודשים לאחר נפילתו נולדה בתו ראם, שאת שמה הספיק לבחור.
על מצבתו חקקו אוהביו את מילותיו של הרב קוק: "בידיים מלאות אומץ ונפש מלאה עוז ייגש הצעיר הישראלי לתחיית עמו וארצו".
ספדה לו אחותו הילה: "טל, כמו השמש, הארת אותנו. זכינו לפיסה מהאור הענק שלך. גרמת לכל אחד מאיתנו להוציא את המיטב מעצמו ולמצוא כוחות שלא ידענו שקיימים. גם בלכתך אתה ממשיך להאיר לנו את הדרך. אנחנו מבטיחים לא לוותר לעצמנו, ולהיות קצת יותר, טלכו."
הספדו של הרב אליהו אלקסלסי, מי שחיתן אותו עם נתלי: "טל, היית גיבור שבגיבורים. גבורה בשדה הקרב וגבורה בתורה. כל דבר ביררת לעומק, תבעת מעצמך שלמות. תבעת להוביל, תבעת לבדוק את עצמך. נתגעגע לקריאת התורה שלך המדויקת כל כך. נתגעגע לחיוך שלך, מלא העוצמה והקדושה, חיוך שמלא בענווה. טוב אתה לאומה כמו טל שהכול שמחים בו, רק מיטיב עם הבריות. ואתה, טל האהוב, אחד מקדושי עליון שרשומים על בגדי השכינה בעליונים..."
טל מונצח במקומות רבים לאור ערכיו, מורשתו וחזונו – אהבת הארץ, חיבור ואחדות, נדיבות לב, והמשך השליחות: לפעול, לפתח ולהיות עמוד תווך של ערכים למען אהבה ועתיד טוב יותר. זכרו הועלה בערבי עיון ולימוד וסיפורו נלמד במקומות רבים. כן הונצח באירועי ספורט.
בחטיבת גבעתי הוקמה על שמו 'תוכנית טל', שמטרתה לקדם מפקדים למצוינות.
לעילוי נשמת טל נכתב ספר תורה.
במסגרת הפרויקט "לגעת באור שלהם" מבית אולפנת "צביה חפץ חיים", הוקדש לו הפרק הראשון. דפי הנצחה על שמו נפתחו ברשתות החברתיות "אינסטגרם" ו"פייסבוק", ובפלטפורמות "memoriz+" ו-"remember" ובהם סרטונים, תמונות וסיפורים.

Maj. Tal Cohen, 30, a commander in the Sayeret Matkal unit from Ganei Tal in central Israel, was killed on October 7 while battling Hamas terrorists in Kibbutz Kfar Aza.

With the start of the Hamas onslaught, Tal immediately headed to the front lines without waiting to be called, and met up with a number of other soldiers from his elite Sayeret Matkal unit. Nine of them headed to Kibbutz Kfar Aza, which was overrun with Hamas gunmen.

Tal — known to his friends as “TalCo” — and three others, Cpt. Hadar Kama, Maj. Ilay Zisser and Cpt. Amir Zur were slain in the massive firefight between the outnumbered soldiers and the terrorists.

He was buried on October 10 at the Mount Herzl military cemetery in Jerusalem. He is survived by his wife, Natali, their four children, Tzur, Ivri and Dror and Re’em — who was born five months after her father was killed. He is also survived by his parents, Rivka and Benzion, and his seven siblings Efrat, Eliraz, Doron, Gil, Hila, Yonatan and Nuriel.

Tzur, his oldest son, was born blind, and Tal’s name and memorial were written in braille in the National Memorial Hall on Mount Herzl to make it accessible.

At his funeral, his brother Eliraz noted that “every one of us had a job at home, that’s what it’s like when you grow up in a house with eight siblings.”

“You were the glue,” he said. “When are we meeting at Mom and Dad’s, when are we having a barbecue, when are we going for a trip? You knew better than anyone to be quiet when the rest of us were talking, to calm us when we were stressed, to laugh when we didn’t know about what, to offer praise when we were quiet.”

Tal’s older sister Efrat wrote on Instagram ahead of Memorial Day that it was hard to connect him to “all this sadness. You — you’re connected to happiness.”

“After all, you don’t need more than one look to plan the next joke, you were the best partner for a good and healthy argument, the best friend, the funniest brother, the most embracing son, the proudest father and the most loving husband,” she wrote.

In the past, she wrote, “Memorial Day for you was a day for introspection, you had a hard time with how the pain and the sadness took over this day, for you it was a holy day” to remember those who were lost. “For seven months we are hearing, seeing, knowing and understanding how much your presence, your path, your actions were and still are meaningful to so many people.”

“Like a good commander, you left behind tasks for when you’re not here, and we are trying to be good soldiers and live up to your standards.”

Efrat shared a message that Tal sent to his own soldiers on Memorial Day two years earlier: “Memorial Day is primarily a day of reckoning. My soul-searching as a person, as a warrior, as a commander. How much have I really fulfilled my duty, my responsibility, how dedicated I am to the task and to the people… Those who have fought, those who have lost friends in battle, those who have led commandos in riots and risked their lives — they know that the commander is obligated to his men to bring them home safely.”

On such a day, he wrote, “When I see those who are no longer here, the question always arises: Could things have been different?”