Shachaf Bergshtein

בנם של שלומית ודב. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ן (15.7.1990) בקיבוץ עלומים בנגב המערבי. אח ליעקב, טל ולבונה. שחף גדל והתחנך בקיבוץ עלומים. בן מסור להוריו ואח אוהב לשלושת אחיו. קיבוצניק בכל רמ"ח איבריו; מנעוריו עבד בחקלאות, ענף מרכזי בקיבוצו, ואהב את אדמת הנגב, את השדות, הטבע והים. בחודשי הקיץ פקד לעיתים מזומנות את חוף זיקים, ותמיד הגיע מצויד במטקות. עם סיום לימודיו התיכוניים למד במכינה הקדם-צבאית "ארזי הלבנון" במעלה אפרים, שם שילב לימודים והרבה טיולים. באוגוסט 2009 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "עורב" של חטיבת הנח"ל. עבר קורס חובשים והצטרף לאימון המתקדם. לאורך שירותו שימש חובש קרבי בצוות, ולקראת השחרור שירת בתפקיד חופ"ל (חובש פלוגתי) בסיירת. בלט כחייל אמיץ, בעל מוטיבציה גבוהה, יוזמה ואחריות, שלא חשש להביע את דעתו בקולו העוצמתי והייחודי. היה אהוב מאוד על החיילים ששירתו איתו. גם ברגעים מאתגרים במהלך השירות שמר על מורל גבוה והצחיק את הסובבים אותו. לאחר שירותו הצבאי נסע לטייל בדרום אמריקה. עם חזרתו לארץ למד הנדסת טכנולוגיות מים במכללה האקדמית ספיר שבנגב. במסגרת תפקידו כהנדסאי מים פיקח על עבודות השקיה ויבול גידולי שדה (גד"ש) בקיבוץ עלומים. נהנה מהעבודה הפיזית בחיק הטבע, תוך מימוש הערכים שהיו נר לרגליו – ציונות, התיישבות בנגב ועבודה עברית בחקלאות. הוא אהב את הארץ בכל ליבו, הכיר בה כל שביל ומסלול, וטייל בכל אחד מהם מגיל צעיר. גילה בקיאות מופלגת בידיעת הארץ: היסטוריה וגיאוגרפיה, דרכים וכבישים, מעיינות וצמחים. זאב חנוך (ז'אבו) ארליך שהיה חוקר ארץ ישראל, היה דוד של שחף ובמפגשים משפחתיים היו מחליפים חוויות ומידע על מסלולי טיולים שונים. שחף אהב מוזיקה ישראלית, ובפרט את ברי סחרוף, אהוד בנאי ולהקת הרוק "בית הבובות". לצד השירים בעברית האזין גם לשיריה של להקת "U2". גם בבגרותו שמר על קשר יומיומי חם וקרוב עם הוריו ואחיו, היה מעורב בחייהם והשתתף בארוחות שבת וחג. אחייניו זכו בדוד מושלם, שיצא איתם להרפתקאות וטיולים, הסביר להם על מקומות ואתרים וענה בידענות על שאלותיהם. היה אהוב מאוד גם במשפחה המורחבת. שחף היה חבר מסור, שתמך, עודד וחיבר בין אנשים. "החבר שכל אחד היה רוצה שיהיה לו", אמרו. בלט כאדם בעל לב רחב, שממהר להיות הראשון לעזור, עוד בטרם הספיקו לבקש עזרה. תמיד התנדב להקפיץ מישהו לרכבת, לקח לחוגים את ילדיו של חברו לעבודה ובעזרת הטנדר שבבעלותו סייע לחברים לשנע חפצים ולעבור דירה, והכול בשמחה ובנפש חפצה. ספורט היה חלק בלתי נפרד מחייו. בילדותו בילה במשחקי כדור עם אחיו וחבריו, ובנעוריו התמיד להשתתף בחוג כדורסל. בבגרותו המשיך לשחק כדורסל, התאמן בתרגילי כוח, עסק ביוגה ובשחייה, שיחק כדורגל בימי שישי, ובעיקר רץ בשעות הבוקר המוקדמות, לפני צאתו לעבודה בשדות. עסק בספורט על פי תוכנית סדורה, השקיע בציוד מתאים ודרבן את חבריו לרוץ למרחקים ארוכים ולשמור על כושר גופני. שחף מצא מקום שבו שילב בין אהבת הריצה לבין נטייתו לעזור לזולת: הוא התנדב בקבוצת הריצה של עמותת "אתגרים", סניף באר שבע, ושימש רץ מלווה לאנשים כבדי ראייה. עמותה זו שמה לה למטרה לקדם אנשים עם מוגבלות באמצעות פעילויות ספורט אתגרי בטבע. מסיום שירותו הסדיר שירת שחף במילואים כלוחם בגדס"ר 6408 (גדוד סיור המורכב מיוצאי חטיבת הנח"ל) במסגרת חטיבת "עציוני". היה חבר צוות מסור במיוחד, זה שמגיע ראשון לכל פעילות ויוצא אחרון. בשירות המילואים האחרון שלו קיבל תעודת הוקרה כ"מצטיין קו". בסוף שנות העשרים לחייו עבר לגור בקיבוץ כפר עזה הסמוך, אך המשיך לעבוד בחקלאות בקיבוץ עלומים. שחף הצטרף כשחקן לקבוצת הכדורסל "הפועל כפר עזה". ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, נסע שחף לקיבוץ עלומים כדי לחגוג את החג עם משפחתו. הוא השתתף בתפילה וב"הקפות" בבית הכנסת ורקד עם אחייניו האהובים. לאחר התפילה הגיע לסעודת החג המשפחתית בבית הוריו, ולאחריה נפגש עם חברים. בתום המפגש חזר לביתו בקיבוץ כפר עזה בשעת לילה מאוחרת. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. במטח הרקטות הראשון באותו בוקר הודיע שחף לחבריו שהוא נכנס למרחב המוגן בביתו. רבע שעה לאחר מכן, בשעה 6:42, נחתו בכפר עזה המחבלים הראשונים בשלושה מצנחים ממונעים והחלו במסע ההרג. זמן קצר לאחר מכן, לפני השעה שבע, נפרצו שני שערים של הקיבוץ. דרך השערים חדר לקיבוץ הגל הראשון של עשרות מחבלים, שנסעו בטנדרים ורכבו על אופנועים. שחף נורה למוות בביתו על ידי אותם מחבלים. לידו מצאו את התנ"ך שלו. רב-סמל ראשון שחף ברגשטין נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם. ספד לו אחיו, יעקב: "שחף שלנו, הדמעות יורדות, ואתה חסר בכל מקום, בכל אירוע, בכל נשימה. אתה לא פה, והחיים שלנו השתנו לעולם. אנחנו מבטיחים לך שלאט לאט נקום ונחייך ואפילו נשמח, אבל החוסר שלך לעולם ימשיך ללוות אותנו". ספדה לו אחותו, לבונה: "תודה שהיית לי לאח גדול 29 שנים, תודה שעזרת תמיד ועשית הכל בשבילי, תודה שזכיתי לאכול איתך כמעט כל יום ארוחת צהריים בחדר האוכל".מתוך דברים שאחיו טל אמר על טיולם המשותף בנפאל: "זכיתי לחוות עם שחף אינספור חוויות, לטייל בהרי ההימלאיה, זכינו בזמן איכות של אחים. אני מודה על הזכות לחוות את הטיול הזה, להיות אח שלך ולחיות לצידך 31 שנים". שלומית אמא של שחף הקריאה מעל קברו: "בפאזל המשפחתי חסרים החלקים שלך, המיוחדים רק לך. לפאזל נוספו חלקים חדשים ומאירים, אבל שלך לעולם לא יושלמו". ספדה לו רעות, בשם בני השכבה בקיבוץ: "שפי שלנו, לא נתפס שאתה לא איתנו יותר. תמיד תהיה חלק מאיתנו, פיסה מהילדות שלנו. אוהבים ומתגעגעים". ספדו חבריו מ"עורב" נח"ל: "לימדת אותנו להיות טובים לאחרים גם כשקשה, לעזור גם כשאתה עצמך צריך עזרה, להתעלות על הכאב ולהראות עוצמות כדי לחזק גם את הסביבה. היית חבר יקר ואיש מיוחד שלא כל יום רואים. נזכור אותך תמיד". שחף מונצח בדרכים רבות: הוא מונצח באתר עמותת ידידי סיירת עורב נח"ל. כמו כן, הוא מופיע בפרויקט הנצחה של עמותת סיירת נח"ל בפייסבוק, הכולל סיפורים אישיים של חללי הסיירת. בפוסט לזכרו הם קוראים ללמוד משחף על הערכים שהנחו אותו בחייו: אהבת הארץ, עזרה לזולת ו"להכניס הרבה חיים לשנים". "לא משנה כמה שנים יש בחיים, חשוב כמה חיים יש בשנים", כתב שחף בספר המחזור של המכינה הקדם-צבאית שבה למד. את המשפט הזה, שמתמצת היטב את השקפת עולמו ואת הדרך שבה חי, הדפיסו בני משפחתו על גבי מדבקות. "אנו לוקחים את המשפט הזה כצוואה משחף", אמרו, "ומקווים שלמרות החלל העצום והקושי, נצליח להכניס כמה שיותר חיים". שחף היה חובש צבאי, ומונצח בחיל הרפואה. המשפחה וכל אוהביו של שחף החליטו להקים בשדות קיבוץ עלומים מצפה לזכרו. בפרויקט ההנצחה "מקום בשולחן" מופיע מתכון ללזניה, המנה האהובה על שחף. הוא הונצח גם באמצעות מהדורה מיוחדת של "שוקולד פרה", המיועדת למשפחה. אחיו של שחף, יעקב וטל, החליטו לרוץ לזכרו במרתון ניו יורק כחלק מנבחרת הריצה של עמותת "שלוה", המסייעת לאנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם. האח יעקב ומוריה אשתו קראו לבנם החמישי איתי אֲחִיָּה, לזכרו של שחף: "אחי איתִי, שחף איתִי, איתנו. בכל דרך שנלך הוא ילווה אותנו, עם האור הגדול, החיוך והערכים", אמר האח. האחות לבונה וגלעד בעלה קראו לבתם השנייה אפיק שי, לזכרו של שחף: "אפיק מים זהו נחל שנוצר ע"י שני דברים שמאוד אפיינו את שחף שלנו - אדמה ומים. ש"י, ראשי תיבות של שחף ו-י' של ה', ששניהם תמיד ילוו אותה", אמרו ההורים.

Shachaf Bergshtein, 33, from Kibbutz Kfar Aza, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of the kibbutz.

A member of the kibbutz’s local security team, he was posthumously recognized as a fallen soldier with the rank of sergeant major in the reserves. Shachaf, an active IDF reservist, had also been called up for reserve duty that day but was killed before seeing the message.

Shachaf was missing for a week following the Hamas attack, until his family was finally informed that his body had been found. Little is known about the circumstances surrounding his final moments.

He was buried in Tel Aviv on October 14. He is survived by his parents, Shlomit and Dov and his siblings Yaakov, Tal and Levona.

Born and raised in Kibbutz Alumim near the Gaza border, Shachaf was heavily involved in all kinds of sports throughout his life, according to a local eulogy. He played soccer and basketball, matkot (paddle ball) at the beach, practiced yoga and above all was a devoted runner, regularly racing around the kibbutz fields in the early morning hours before work. He also volunteered as a guide to run in partnership with those with impaired vision.

In 2009, Shachaf enlisted in the Orev unit of the Nahal Brigade’s elite reconnaissance unit, first training as a paramedic, according to an Orev eulogy. After his release, he remained an active reservist, always showing up when called for duty, most recently in August 2023, when he received a notation of excellence for his service.

Shachaf studied hydraulic engineering and worked overseeing the irrigation of crops. After living most of his life in Alumim, Shachaf moved to Kfar Aza a few years before his death but continued to work in the agriculture of Alumim. He was remembered as a doting uncle to his nieces and nephews, a caring friend who was always on hand with his pickup truck to help people move, and a devotee of physical fitness.

On what would have been his 34th birthday, his sister, Levona, wrote on Facebook that they went to celebrate the day “at the sea because we probably would have found you here in the middle of summer — sitting in the shade of the Otentik [sunshade] on a comfy beach chair, then getting up to play matkot and then running into the sea, jumping into the water.”

Levona wrote, “This is your 34th birthday, but you will remain 33 forever… I hope everyone here can take something from Shachaf, the friend he was, the endless generosity, his unique hobbies, his full enjoyment of life, because as Shachaf himself said at some point in 2009 — ‘It doesn’t matter how many years there are in life, it matters how much life there is in the years.'”

His brother, Yaakov, wrote on Facebook marking a year since he was killed, noting all the times and places Shachaf’s absence was strongly felt.

“In all of our apartment moves, my hand went to press your name in my phone and ask for help — who else could I request help from without feeling bad, who would come and advise us how to pack and unpack things and do everything with a smile with a huge heart,” he wrote. “Your absence is felt in long conversations with our parents, in every conversation with Mom and Dad I think, ‘Where is Shachaf when you need him?’ To talk to Mom for hours, to tell Dad good morning at the start of every day in the fields.”

When things got busy with the kids, Yaakov wrote, “I would imagine you here, lightening the load, taking the kids anywhere they asked… Going to the desert without you, out on a trek doesn’t compute, the trips and the nature isn’t the same anymore.” When their sister Tal got married, “you weren’t at the chuppah, not on the dance floor… it was so easy to imagine you there in the middle, drinking a little, smoking a little but mostly smiling and happy, as you always were.”

“But the place you are most missed is inside me. I want you to come and tell us, ‘Yalla, enough crying, get up, keep going’… but it’s hard. The tears flow and your absence is felt in every place, at every event, in every breath.”