Shirat Yam Amar

בתם של קרן אור ומשה אליהו. נולדה ביום ל' בתשרי תשס"ה (15.10.2004) בכפר מעש. אחות ליונתן ובן. שנות ילדותה הראשונות של שירת ים (ימי) עברו עליה במושב כפר מעש, בו נהנתה מחיי טבע. היא אהבה לשחק בשדות, לטפס על עצים, לבלות בבית העץ שבחצר הבית ולרכוב על סוסים. לאחר שנים מספר עברה משפחתה לעיר הסמוכה קריית אונו, ובה התחנכה. למדה בבית הספר היסודי על שם יעקב כהן ("הפסגה") ובחטיבת ביניים "שזר", והמשיכה לתיכון "בן צבי". הצטיינה בלימודים ובתקופת התיכון הדריכה בתנועת "הצופים". שירת ים הייתה ילדה אופטימית ומלאת שמחת חיים עם צחוק מתגלגל וחיוך מבויש על פניה. בכל מקום שאליו הגיעה הפיצה אור ושמחה. כיבדה את הסובבים אותה ודאגה להם ותמיד הייתה נכונה להיות עבורם אוזן קשבת ולייעץ ללא כל שיפוטיות. האמינה שהאושר תלוי רק בה והמשפט שהנחה אותה בחיים היה "את לא לבד – יש לך אותך". תחביבה העיקרי היה עיצוב בגדים ואופנה. היא למדה בכוחות עצמה לעצב ולתפור בגדים ואימצה סגנון לבוש צבעוני וייחודי. היא חלמה להמשיך ולפתח את כישוריה בתחום זה ולהיות מעצבת אופנה. היא אהבה ספורט, בין היתר עסקה בצלילה ואף צנחה. גם אהבה לטייל בארץ ובחו"ל, לפני הצבא נסעה לבדה לטיול ביוון. ביום 30.7.2023 התגייסה לצה"ל ושובצה לתפקיד בקרית איסוף יבשתית בחיל הגנת הגבולות. שירת ים הייתה גאה מאוד בתפקיד ורצתה מאוד לתרום לצבא ולמדינה, ואכן כבר בטירונות סומנה על ידי מפקדיה כמועמדת לפיקוד ולקצונה. את הקורס סיימה בהצטיינות וכהערכה זכתה לקבל את כומתת המפקדת שלה. בסיומו שובצה לגדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, ובראשית אוקטובר 2023 הוצבה במוצב נחל עוז. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. שירת ים הגיעה למוצב נחל עוז רק יומיים לפני פרוץ המלחמה, וביום שבת הייתה בבסיס. הקשר האחרון עם בני משפחתה היה סמוך לשבע בבוקר, בעת שהייתה במיגונית עם חברותיה. טוראי שירת ים עמר נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים ושני אחים. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי. כתב אחיה יונתן: "ים הייתה אחותי הקטנה והשמש של הבית שלנו. היה לה חיוך כובש והיה לה חן לא מהעולם הזה, שכל מי שראה אותה התאהב בה ... היא הייתה ילדה מיוחדת שכולם אהבו אותה. כל מי שנפגש בחיוך שלה רצה להישאר קרוב אליה. השמש של כולם היא הייתה בשבילנו". כתבה חברתה: "לא ניתן להסביר את הכאב והגעגוע שלא יעבור אף פעם, יש לי חור בלב בצורה שלה והוא לא יתמלא לעולם. שום דבר לא יוכל להשלים את החוסר שלה ... אין משהו שיצליח לנחם אבדה כזאת, אבל היא תמיד ניצלה כל יום כאילו הוא היום האחרון ... אני שמחה שהיא ניצלה כל רגע, היא תמיד נהגה לחגוג כל אירוע הכי קטן והפכה אותו להכי גדול שיש. ימי שלי עברה איתי המון דברים מכיתה א׳ שכל מי שמכיר אותי יודע שיש לי עוד אחות. לא האמנתי שיכולים לקחת לי אותה, האמנתי שיהיה נס לילדה עם לב זהב כמו שלה ... מגיע לים שיכירו אותה ואת הילדה הכה מיוחדת שהיא". אביה כתב שיר לזכרה: "רעיון ללא בית / מלך ללא כיסא / אות ללא צורה / סיפור ללא ספר // רוח ללא פקודה / שמיים ללא אור / נחל ללא עוז // שמלה ללא כלה / צבע ללא מכחול / להבה ללא אש // עץ ללא תפוח / אדמה ללא פרחים / שדות ללא סוסים // שירה ללא מילים / מנגינה ללא תווים / כינור ללא מיתרים // דמעות ללא עיניים / דרך ללא רגליים / פרפר ללא כנפיים // משה ללא שירת ים / אהבה ללא חיים". הזמר והיוצר עידן דבי כתב והלחין לזכרה שיר שנקרא ״בסוף הלב ינצח״. השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב". "סטודיו עלמה" לעיצוב שמלות העניק לאחת משמלותיו את השם "שמלת שירת עמר". לזכרה הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_shiratyam". שירת ים מונצחת באתר ההנצחה של תנועת הצופים.

Cpl. Shirat Yam Amar, 18, an observation soldier in the Border Defense Corps’s 414th unit, from Kiryat Ono, was killed on October 7 when Hamas terrorists overran the Nahal Oz IDF outpost.

Amar had only enlisted in the IDF at the end of August. She finished up her basic training on Wednesday, October 4, and arrived at the Nahal Oz outpost the next day. Less than 48 hours later, she was slain in the Hamas onslaught along with 14 other observation soldiers.

Her brother said she called him at 6:54 a.m. that Saturday and told him that terrorists had stormed across the border and “to warn everyone,” while he heard the sounds of grenades and volleys on gunfire in the background. She assured her family that everything was OK and that she had to hang up to run to the bomb shelter. That was the last they heard from her.

She was considered missing for several days until her family was informed on Wednesday evening that her body had been identified.

She was buried on October 12 in Petah Tikva. She is survived by her parents, Keren and Moshe, and her brothers Yonatan and Ben.

Her younger brother, Ben, 12, wrote on Instagram that his sister had “the most perfect laugh, we called you ‘shikuti‘ at home because you always wanted us to kiss you and to pay attention to you and you succeeded in that. You were always here for us, I love you always and I am sure that you are in heaven and sitting in the chair of honor like a true queen. I love you a lot, you are the best sister I had in my life, a sister who everyone looked at and loved.”

Her father, Moshiko, told the Kan public broadcaster that his daughter “really wanted to be an observation soldier, really wanted to serve the country.”

“Yam was a girl of fields, Yam didn’t hang out in the malls,” said Moshiko. “She rode on horses, she ran barefoot through the wheat fields.”

“She was so vibrant, she was blossoming, she was goal-oriented,” he said.

She had a sewing machine at home, he added, “she would sew, her room was full of pictures of clothing that she designed,” he said, noting that a manufacturer was planning on producing a line of swimwear she designed in her memory.

Yam’s older brother, Yonatan, wrote on social media, “Our Yami, you were so strong, you had such a strong soul, our Yam, the queen of the house. We grew up togther, we rode horses together, motorcycles, everything you can imagine, we were driving vehicles since age 0 together. We did everything together, we always had each other.”

He said that Yam would always tell him, “Yonatan, we live every day and we die only once.” His sister, he said, “was brave, with a pure heart… always looking to help.”

“I promise you that every second I am on this earth will be to make you proud of me, as long as I am breathing I will memorialize you and speak about who you were to me and to the family and to everyone,” he said.

“I will love you forever, and I know that you are waiting for me at the end with your cheeky smile and your arms open for a hug,” Yonatan continued. “My little sister, Shirat Yam Amar, I salute you. I had the honor and privilege of being your big brother for 18 years — and forever.”