בנם הבכור של ליאת אמוויש וגדעון. נולד ביום כ"ט בשבט תשל"ה (10.2.1975) באתיופיה. אח בכור לחמישה: נתן, דניאל, ברק, אסתר ומשה.
שמואל גדל באתיופיה ובשנת 1983, בהיותו כבן שמונה, עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה בנתה את ביתה בקריית גת, שם גדל והתחנך.
כבר בשנות חייו המוקדמות בלט שמואל כילד אחראי ואכפתי, שדאג לאחרים ועזר לכל מי שזקוק לעזרה. הוא ידע להתמודד עם כל מצב ברוגע פנימי ובחכמה. משפחתו ויקיריו תיארו אותו כ"האור של הבית" שתמיד דאג ותמך, כיבד כל אדם ללא יוצא מן הכלל והיה רגיש לצרכיו של כל אדם שפגש. הוא תואר כמי שקפץ לכל מקום ראשון כדי לעזור, וכאדם של חסדים גדולים שהיה מופת וסמל למשפחתו ולסובבים אותו.
אחרי לימודיו שירת בצבא שירות סדיר מלא, משהשתחרר שב לעירו.
ביום 7 בינואר 1998 התגייס שמואל למשטרת ישראל. הוא שירת כשוטר קהילתי בתחנת המשטרה במחוז דרום בשדרות.
שמואל נישא לסימה, ולזוג נולדו שלושה ילדים: אליאן, אוריה ואליאור. המשפחה הצעירה התגוררה מאז שנת 2005 בשדרות. שמואל היה עמוד התווך של המשפחה המורחבת כולה.
מכריו סיפרו שהיה משכין שלום ומפשר במחלוקות בין אנשים, שחש אחריות עמוקה לשלמות הקהילה והמדינה, ופעל מתוך תחושת שליחות. שמואל התאפיין בנדיבות, אחריות אישית גדולה וחשיבה על ערבות הדדית. תכונות אלו הלכו והתעצמו ובאו לביטוי גם בשנותיו כשוטר במשטרת ישראל. מאחורי המדים הסתתר סיפור של חסד שקט ונתינה ללא תמורה. שמואל היה "מלאך שומר" עבור משפחות רבות בשדרות - הביא אוכל בלילות לנזקקים, ביקר קשישים בודדים, ליווה אנשים קשי יום, עזר לניצולי שואה, סייע לנוער בקהילה ופעל להחזיר נערים בסיכון לדרך הישר. פעמים רבות הוא השאיר כסף במכולת ואמר לבעלי החנות "למי שאין - תשלימו לו", סיפרו בני המשפחה. בסביבתו הוכר כמי שתמיד עמד לרשות הזולת - גם כשמדובר בעזרה רגשית וגם כשנדרשה תמיכה כלכלית. הוא היה מוכן להקריב מזמנו האישי ומכספו הפרטי עבור כל מי שזקוק לעזרה. מחוץ לשעות עבודתו הרשמיות, המשיך שמואל לפעול ככוח של טוב בעיר. רק לאחר נפילתו החלו הסיפורים על מעשיו הרבים להיוודע לבני המשפחה - כל מעשי החסד שלו נעשו בצניעות ובשקט ב"מתן בסתר". טוב הלב שלו קרן ממש מפניו והופץ לכל סובביו, עליהם הותיר רושם עמוק.
במהלך עשרים וחמש שנות שירותו במשטרת ישראל, היה שמואל מסור מאוד לתפקידו, זכה להערכה רבה והתקדם לדרגת רב-סמל בכיר.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
ביום זה, שבעה באוקטובר 2023, שהה שמואל בחופשת חג בביתו. עם הישמע האזעקה לבש את מדיו ויצא מיד ברכבו לתגבר את תחנת המשטרה בשדרות.כבר בדרכו לתחנה הספיק לסייע למשפחות שנמלטו מהאזור. בהגיעו לתחנה כבר הקיפו מחבלים את המקום והתמקמו על הגגות מסביב. למרות אש מכל עבר, שמואל לא נסוג - המשיך להילחם וניסה לחלץ אחרים עד הרגע האחרון. הוא נורה על ידי מחבלים מטווח קצר ונהרג, לאחר שלחם בגבורה ובמסירות נפש למען הצלת חיים.
רב-סמל בכיר שמואל סמצ'או גולימה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, ארבעה אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-נגד.
אשתו ספדה לו ואמרה: "הילדים שלי לא איבדו רק אבא – הם איבדו מגדלור".
בני משפחתו אמרו בהספידם אותו: "איך בנאדם אחד יכול לחלק את עצמו למיליון חלקים ובכל חלק לתת 100% דברים שרק מלאכים יכולים, ואתה היית אחד כזה שחי פה בינינו".
לעילוי נשמת שמואל הוכנס ספר תורה לבית הכנסת "הרמב"ם" בקריית גת, בה גדל.
מיזם מיוחד ביוזמת ארגון "לזכור לנצח" ובשיתוף משפחתו ממשיך את מורשת חייו של שמואל - חלוקת תווי קנייה וסלי מזון למשפחות נזקקות בשדרות, תחת הכותרת "שלא יישאר ילד אחד רעב בליל הסדר". הפעילות הורחבה לבתי ספר וקהילות, בדגש על חינוך לנתינה, ערבות הדדית וחסד.
לקראת פורים, ליוו חבריו לשירות את אשתו והילדים למסלול העזרה הקבוע של שמואל – וחילקו יחד ממשלוחי מנות. "פיזית הוא לא איתנו, אבל בכל פעם שאנחנו עוזרים למישהו - הוא איתנו. זה לא סוף הסיפור שלו, זה ההמשך".
שמואל מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.
