Daniel Rashed

בנם הבכור של סוהיר ומועאד. נולד ביום 11.11.2003 בשפרעם. אח לאנס, אנדרי וג'ורי.
דניאל, בן למשפחה דרוזית, גדל והתחנך בשפרעם. לאחר שסיים את בית הספר היסודי עבר ללמוד בבית הספר התיכון "עירוני מקיף שפרעם" וסיים שתים-עשרה שנות לימוד.
מגיל צעיר אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". עם אביו צפה במשחקי הקבוצה בטלוויזיה ובאצטדיון בחיפה. גם בתקופת השירות הצבאי לא ויתר על בילוי זה – כשיצא לחופשות, ביקש מאביו שיקנה לו כרטיס, והאב עשה הכול כדי לממש זאת. "אני ירוק בדם", נהג דניאל לומר, משום שזה צבעה של הקבוצה.
בשעות הפנאי אהב בין היתר לצאת לריצה על חוף הים. כן הרבה לבקר בקברי נביאים דרוזים.
קשר טוב שרר בינו ובין הוריו ואחיו. תמיד תמך במשפחה ועזר, ואביו היה עבורו כחבר.
דניאל, בחור שקט ורגוע שבורך ברוחב לב ובאכפתיות כלפי הזולת, קיבל כל אדם באשר הוא, בלי קשר לרקע, למוצא, למין, לדת או לגזע שלו. חבריו זכו בנאמנותו ונהנו לבלות בחברתו. סיפר חברו סאלח: "תמיד היה לו את הלב הכי טוב בחבורה, לב ענק ומיוחד ... היה קצת ביישן, אבל חמוד ... אוהב את כולם ועזר לכולם תמיד".
חזק, חסר פחד, תמיד ידע מה רצונו ופעל בנחישות להשגת מטרותיו. כאדם עצמאי מגיל צעיר, החליט מה ילמד ובמה יעסוק. הייתה לו תוכנית סדורה לעתיד: לעבור קורס חובשים של "מגן דוד אדום" ולעבוד בכך כמה חודשים כדי לממן את לימודיו הגבוהים בסיעוד או בתחום הקשור לענף ההיי-טק.
דניאל חלם להתגייס לחטיבת "גולני", ואכן ביום 31.3.2022 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "גדעון" בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. הוא אהב את השירות הצבאי ואת חבריו ליחידה והיה אהוב עליהם. גם בחופשות סוף השבוע, כשחזר עייף ותשוש לביתו, לא התלונן על הקושי שבמסלול ההכשרה והביע את שביעות רצונו.
לקראת סיום המסלול נפגע פגיעה מורכבת בקרסול כאשר נפל באימון, ועבר ניתוח מסובך. במשך ארבעה חודשים השתקם בביתו והצטער שאינו יכול לחזור לתפקוד מלא ביחידתו. הייתה לו אפשרות לעבור לשרת בקרבת מקום מגוריו, אך דניאל, שאהב את הגדוד, התעקש בנחישות להישאר בו, ובסופו של דבר מונה, לשביעות רצונו, לתפקיד סמל מבצעים (סמב"ץ).
בקיץ 2023 עבר הגדוד לגזרת החטיבה הצפונית בגבול עם רצועת עזה, ודניאל הוצב כסמב"ץ במוצב "נחל עוז" הסמוך לגדר הגבול ולקיבוץ נחל עוז. הוא ביצע את תפקידו בהצטיינות, במסירות ובתחושת שליחות, ובמוצב הכירוהו הכול בכינוי "החייכן".
ביום שלישי 3.10.2023 יצא לחופשה לרגל חתונתה של דודתו, ולמוחרת שב למוצב. ביום חמישי שחררה אותו המפקדת שלו לחופשת סוף שבוע בביתו, סוף שבוע שבו התקיים משחק בית של "מכבי חיפה" מול קבוצה יוונית ידועה, אך למרות זאת החליט דניאל להישאר במוצב, הוא נענה לבקשת חייל שביקש לצאת במקומו לרגל חג שמחת תורה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעה שש וארבעים הגיעו עשרות מחבלים למוצב "נחל עוז". לוחמי גדוד "גדעון" וכוחות נוספים שהיו במוצב נלחמו עימם בקרב עקוב מדם. עשרות מחבלים נוספים פשטו על המוצב בשעות שלאחר מכן. חלקם התקרבו אל החמ"ל בניסיון להשתלט עליו. במשך כחמישים דקות של לחימה קשה הצליחו חיילים וקצינים שהיו בחמ"ל להדוף את המחבלים. דניאל היה בין אותם חיילים – הוא יצא מהחמ"ל עם ארבעה חיילים ונלחם באומץ ובגבורה בקרב פנים אל פנים עד שאזלה התחמושת. בשלב זה הם חזרו לחמ"ל וסייעו בניהול הלחימה משם.
כדי להרגיע את מכריו ולמנוע בהלה, בסביבות השעה תשע כתב לאביו המודאג שהכול רגוע ושלא קורה דבר, אף על פי שהיו אלה רגעי שיא בלחימה. כעבור כארבעים דקות כתב בדומה לכך גם לחבריו, והוסיף שהם אף יכולים לבוא לבקר.
הודות לתושיית הלוחמים לא הצליחו המחבלים לחדור לחמ"ל הנעול, ולכן יידו רימוני יד לתוכו והציתו אותו. עשן רעיל וסמיך מילא את החמ"ל, ודניאל סייע לחיילת ולחיילים לברוח מחלון השירותים, אך הוא עצמו התעקש להישאר כדי לעזור לאחרים, ולכן לא הספיק לצאת ונהרג שם, ועימו ארבעה-עשר חיילים וחיילות נוספים.
עשרות חיילים וחיילות נפלו ביום זה במוצב "נחל עוז", ושבע תצפיתניות נחטפו לעזה.
סמל דניאל ראשד נפל בקרב ביום 7.10.2023. בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בשפרעם. הותיר הורים, שני אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
סיפר אביו מועאד בריאיון: "הכי קשה לי זה שאיבדתי את בני. אני מתגעגע לדניאל כל כך. לצחוק שלו, לכניסתו הביתה, לכל דבר. רואה אותו כל הזמן לפניי, לידי. חסר לי לעמוד איתו במרפסת, לדבר, חסר לשבת יחד לראות כדורגל".
בערב יום הזיכרון תשפ"ד התקיימה צעדה לזכר החללים בני העדה הדרוזית שנפלו במלחמה זו, ולאורך המסלול עברו הצועדים בין נקודות זיכרון, בהן נקודה שהוקדשה לדניאל.
דפי אינטרנט לזכרו הועלו באתר עמותת "גדעון" ובאתר של מועדון הכדורגל "מכבי חיפה", ובו סיפור חייו וסרטון שהפיק המועדון.
בעירו שפרעם הוקמה אנדרטה לזכרו ועליה הכיתוב: "נפל בגבורה בהגנה על עוטף עזה במלחמת 'חרבות ברזל'. אדם אשר טובו חרוץ בליבם של אנשים, לא יעזבם לעד".

Staff Sgt. Daniel Rashed, 19, a Golani soldier from Shfaram, was killed October 7 when Hamas terrorists overran the Nahal Oz IDF outpost.

He is survived by his parents, Suheir and Moaad, and his three younger siblings, brothers Anas and Andre and sister Jouri. He was buried on October 15 in Shfaram.

Ahlam Saed, his aunt, wrote on Facebook in tribute to “my nephew, a hero of Israel, you are engraved in my heart and soul, we will remember you forever.”

“A hero of Israel, who fell on the Nahal Oz base on 7-10-23 after he stayed on the base even though he had permission to go home,” she wrote. “A child of 19 who fought like a lion against terrorists, the Druze soldier who was killed on that black Saturday… A hero of the nation and the Druze community, a hero of Shfaram, a hero to mom and dad, my hero. I love you until my last breath.”

His former teacher, Yousef Ola Misheal, described him as “a shy young man with a sweet disposition… I share in my country’s grief for this decent, polite young man and his family.”

His cousin, Hayl Azi, told a local radio station that it was hard to speak about Daniel in the past tense.

“He was an introvert, smiley, brave,” he said, noting that after he finished high school he “insisted on enlisting in Golani, he wanted to be there, he wanted to realize the potential inside him.”

Hayl noted that the Wednesday before October 7, Daniel got a break from the army to attend his aunt’s wedding, and his father wanted to get him to stay an extra day “and he refused, he said I need to get back to my company… that’s the spirit of the people there. That’s the spirit of Golani.”

He said that the family does not have a lot of details about his death, but “we know that he fought, that he fought — they told us — as a hero. Which doesn’t surprise me. He comes from a family of heroes… he grew up in a family of brave people, people who love the State of Israel, and see themselves as an integral part of the state.”