Yaakov Krasniansky

בנם של צביה ואברהם. נולד ביום כ"ג בטבת תש"ס (1.1.2000) בירושלים. אח למרים, שמואל ואור.
יעקב (יענקי) גדל בבית חרדי בשכונת רמות א' בירושלים, למד בבית ספר חרדי בשכונה ובישיבה. כילד נחשב תלמיד מצטיין וצנוע שאהב ללמוד, ובמיוחד אהב ללמוד תורה. חברו לישיבה סיפר על "השטייגען" (השקעה, התקדמות והתמדה בלימודי הקודש) שלו.
כנער, החליט יעקב לפרוש מהישיבה ולצאת לדרך עצמאית. ההחלטה הפתיעה את משפחתו וסביבתו הקרובה, אך הוריו עטפו אותו בחום וקיבלו אותו כפי שהוא, סייעו לו ללכת אחרי האמת שלו ללא ניסיון לשנות אותו.
לאחר שיצא לדרך עצמאית, השקיע יעקב בלימודי יסוד אותם סיים בהצטיינות והשלים את לימודי הבגרות כמעט לבד.
יעקב היה נער יפה תואר, שניחן באומץ לב ובחשיבה עצמאית. "הוא היה בחור מבריק אבל צנוע, הייתה לו אהבת ישראל שאי אפשר להסביר" סיפרה אמו. העז לבחור לו דרך משלו ופעל לממש את שאיפותיו תוך שהוא משלב את אהבתו ללימוד התורה עם אהבה לעמו וארצו. יעקב פעל להגשמה עצמית תוך כיבוד העולם ממנו בא וכיבוד הוריו.
אומץ הלב אפיין אותו גם בהמשך דרכו, בשירותו ביחידה קרבית כלוחם וכמפקד.
אחרי לימודיו והשלמת הבגרויות התגייס יעקב למשטרת ישראל ושירת בחטיבה המרחבית של משמר הגבול (מג"ב). הוא היה ללוחם ובהמשך למפקד ביחידת המסתערבים של מג"ב. גם כחייל בלט בכך שנלחם על האמת שלו, והידע וחשיבתו המקורית שלו הוכיחו את עצמם כל פעם מחדש.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת יעקב שהה עם הצוות שלו - כוח קטן מיחידת המסתערבים של מג"ב - בקיבוץ נחל עוז כחלק מהיערכות להפגנות על הגדר. עם תחילת המתקפה הוא פיצל את הצוות שלו, שבשלב זה היה הכוח הצבאי היחיד בקיבוץ, והחל במאבק גבורה מול עשרות מחבלים.
צוות המסתערבים בפיקודו של יעקב יחד עם כיתת הכוננות של נחל עוז ניהלו קרב קשה, והצילו אנשים ומשפחות בקיבוץ. במהלך הלחימה שנמשכה שעות ארוכות יעקב נפצע, אך המשיך להילחם במחבלים גם כששכב פצוע בניסיון להכריע עם לוחמיו את מי שעדיין ניסו להיכנס לבתי התושבים. במהלך הקרב נפגע יעקב מאש המחבלים ונהרג.
רב-סמל ראשון שלמה יעקב קרסנינסקי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
אמו צביה ספדה: "הילד שלנו עשה כל דבר בחיים שלו בשלמות, וגם המוות שלו היה בשלמות... להילחם ולהציל ילדים, נשים ומבוגרים ולמות על קידוש השם. אין תנאים לאהבה בין ילד להוריו. אני מבינה ויודעת מה הקושי של הורה שהילד שלו עזב את הדרך, אבל מי שמאמין צריך לשחרר הכול בלב ולדעת שהקדוש ברוך הוא ברא כל אחד עם דרך החיים והתיקון שלו… התפקיד שלנו ההורים, הוא רק לאהוב ולכבד את הילדים שלנו. 'ואהבת לרעך ולילדיך כמוך' בכל מצב".
אחותו ספדה לו: " האח הגיבור שלי, יעקב קרסנינסקי, נפל לאחר קרב גבורה ב- 7.10, בו הוא וחבריו לחמו מול מעל 200 מחבלים והצילו את תושבי קיבוץ נחל עוז.בחור מקסים, עניו, ואוהב העם והארץ ".
יעקב מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שבמכללת השוטרים בבית שמש.

First Sgt. Shlomo Yaakov Krasniansky, 23, an officer in an undercover Border Police unit who grew up in Jerusalem, was killed on October 7 while battling Hamas near the Gaza border.

He is survived by his parents, Zvia and Avraham, and his three siblings Miriam, Shmuel and Or. He was buried in Mount Herzl in Jerusalem on October 10.

Krasniansky, who left the ultra-Orthodox world at age 17, was killed while fighting Hamas terrorists in Kibbutz Nahal Oz.

Though serving in the security services is considered a taboo in the Haredi world, Krasniansky’s mother, Zvia told Channel 13 news that what was good for their late son had been good for them and that he always did things with his whole heart.

He had shown “heroism of the spirit and the soul.”

Zvia later told 103M Radio that her son had “a love of Israel that could not be explained, he was a bright and humble guy. Yaakov never spoke about where he was stationed or what he was doing.”

She said that she was “happy that Yaakov got to where he did. A man who was killed in the sanctity of God, and saved people with his body, saved his friends. Yaakov reached the highest place he could, and I thank God for that.”

Krasniansky and nine other soldiers fought alongside the Kibbutz Nahal Oz security team, killing many of the terrorists, and helping to block their advance until reinforcements arrived.

Soldiers who survived later told the Krasniansky family that their son had led the fighters, and that after he was killed, comrades had driven a protected vehicle around and around the body until it could be evacuated.

When Amir Tibon left his house that Saturday, he saw the body in the road and set out to find out whose it was.

“Then one day, really late at night, I got a message from Shmuel Krasniansky, who, I later understood, was a brother of Yaakov, who fought and defended us,” Tibon recalled.

“He said, ‘My brother was killed in the battle for Nahal Oz,’ and I said to him, ‘I absolutely must come and visit you.'”

Tibon drove to the family’s Jerusalem home and told them, “What a fighter! You don’t understand how many he killed, how many he saved, how many kibbutz families are alive today thanks to him and his friends.”

Tibon said the meeting was one of the most moving experiences of his life. “There I was, a left-wing kibbutznik, a journalist for [the left-of-center] Haaretz, sitting in front of Yaakov’s mother, a Haredi woman, and I’m telling her, ‘Thank you for your hero son, who fought for us and saved us and paid with his life.'”

“I so wanted to hug her, but I don’t know what the [modesty] rules are,” he went on. “And then she just gave me her hands, and we held hands, and we hugged, and cried together, and I told her the truth — that thanks to her son, and his heroic friends, we can hug our daughters before we go to sleep.”