Shimon Nagoshbar

שמעון (שמעל'ה), בן פייגה ויצחק, נולד בשנת תרפ"ד (1924) באוסטרוב-מזוביצק שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. תחילה למד ב"חדר", שכן הוריו הקפידו לנהוג על פי המסורת. כאשר מלאו לו שבע שנים החל את לימודיו בבית-ספר פולני, ונאלץ לשאת את הבוז והשנאה שרחשו התלמידים הפולנים לו ולחבריו היהודים. בשנת 1939 פלשו צבאות הנאצים לפולין, ואם המשפחה נכלאה באחד הגטאות והומתה שם. האב וילדיו נדדו על פני כל רוסיה עד שהגיעו לסיביר, ואחרי-כן לאוזבקיסטן. שמעון המשיך שם בלימודים ונשא במעמסה של פרנסת בני הבית. לאחר גמר המלחמה חזרה המשפחה לפולין, ושמעון הצטרף לארגון עליית-הנוער, לקראת עלייתו ארצה. שמעון גויס לצה"ל במחצית ינואר 1949, זמן קצר לאחר שעלה ארצה. בימי מלחמת העצמאות לחם בדרום, בחטיבת הנגב. שמעון היה חברותי מאוד וקל להתיידד. ידידים רבים קנה בשעה שנסע עם מיכלית הדלק שלו ברחבי הארץ והכיר את נופיה ואת אתריה. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, אפילו על חשבון זמנו ונוחיותו, וכל מה שעשה, עשה באהבה וברצון. הוא היה עליז ושמח, מלא אופטימיות ומחונן בחוש-הומור. נוח לבריות היה, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, והכנסת האורחים הנאה שלו הייתה לשם דבר בקרב חבריו. בשנת 1951 נשא לאישה את מרים חברתו. הוא היה מסור מאוד לבני משפחתו, בעל נאמן לאשתו ואב אוהב לבנותיו. בימי "מבצע קדש" הוצב בגבול הצפון לקדם פני מלחמה. בימי מלחמת ששת הימים לחם בכיבוש ג'נין. בשנת 1970, הוצב שמעון להג"א והשתלם בקורס למנופאים ובקורס למכונאים מסייעים. כפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, התנדב שמעון לשרת באחת מפלוגות התובלה, בהובלת דלק למחנות הצבא ברמת הגולן ובסיני. הוא ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו ללא ליאות ועשה לילות כימים בדרכים לא-דרכים ובמקומות נידחים. ביום כ"א בחשון תשל"ד (16.11.1973) בעוברו ליד העיירה צמח שבעמק הירדן, לקה בהתקף לב ונפטר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אב, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמעון מילא את תפקידו בהצטיינות ושימש דוגמה אישית לחבריו. מסור, נאמן, אחראי ומוכן לעזור לכול בכל עת. הוא היה אחת מחוליות שרשרת הגבורה של צה"ל, ובזכות רבים שכמותו זכינו לחיים".