Eliyahu Grayt

אליהו (אלי), בן חזנה ואברהם, נולד ביום י"ג באב תשי"א (15.8.1951) בכפר סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי א' בנס-ציונה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי החל לעבוד בסניף "בנק לאומי" במקום, וללמוד בבית-הספר התיכון "חביב" בראשון לציון, בלימודי ערב. אליהו היה חברותי וקל להתיידד, אהב חברה והיה מכניס אורחים, הצטיין באורך רוח וסבלנות ולא שמר טינה לאדם. הוא ידע להטות אוזן לידידיו והיה מוכן תמיד לעזור לכל אדם, אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. ותרן היה וסלחן, רחק מריב ושקד על השכנת שלום בין חבריו. הוא היה אדיב, ונעים הליכות. היה לו חוש הומור מצוין והיתה בו שמחת חיים ואופטימיות. אליהו היה איש שיחה גלוי-לב ישר ובעל מצפון. מעולם לא היסס למתוח ביקורת כשהיה צורך בכך. בעבודה היה חרוץ ושקדן, הקפיד לעשות את מלאכתו באמונה, והממונים עליו שבחוהו על התמדתו ועל מרצו, על אחריותו ועל דייקנותו, הוא אהב מאוד את בני משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד ודאג לרווחתם. אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והתנדב לשרת בחטיבת "גולני". לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס חובשים, ומונה חובש קרבי בגדוד "ברק". הוא היה חייל טוב, וחבר טוב, שהיה מוכן לסייע לזולת ברצון וללא חישובים של כדאיות. במהלך שירותו השתתף בפעילות מבצעית ועל כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". מפקדו כתב עליו בחוות דעתו: "אליהו ממלא את תפקידו בדרך טובה מאוד, ויעילה, והוא אחראי ומסור לתפקידו". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), יצא בזחל"ם עם מפקדיו לחלץ כלי רכב טעון פצועים, שנלכד באש האויב. בדרך בין טסה לאיסמאעיליה, על ציר "טליסמן", באזור "נוזל", פגעו בהם שני טילים. התחמושת שהובילו התפוצצה וכל החיילים שבזחל"ם נהרגו במקום. תחילה נחשב אליהו כנעדר, ואחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים נתגלתה גופתו עם גופות חבריו, והם הובאו למנוחת-עולמים בקבר אחים, בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל אליהו ז"ל שירת ביחידה כלוחם וכחובש. הוא היה איש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור, מקובל על חיילי היחידה וניכר ברצונו לעזור לחבריו". עיריית נס-ציונה הוציאה לאור חוברת לזכר בני העיר שנפלו במלחמה, ואליהו בתוכם.