Dan-Gur-Arie Degani

דן (דני), בן טובה ויאיר ז"ל, נולד ביום כ"ט באייר תש"ח (6.6.1948) בכפר סבא. הוא למד בבית הספר היסודי "היוגב" במושב היוגב והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "חוות-לימוד" בעפולה. שם למד במגמה הביולוגית, אך עזב לפני תום הלימודים ועבר ללימודי ההוראה בסמינר למורים בנהלל. דני היה טוב-לב, נבון וחרוץ וכל מוריו וחבריו העריכוהו. עוד בהיותו צעיר לימים הצטיין בתכונות של מנהיג: יזמה, כושר-שיפוט וכושר שכנוע יוצאים מן הכלל. בנעוריו היה מדריך-נוער, וכבר אז תרם רבות לחיי התרבות של הכפר. הוא היה מדריך טוב ומסור לחניכיו והם אהבוהו מאוד. דני השתדל לעשות את מועדון הנוער של הכפר למקום התכנסות נעים ויפה ולשם כך קישט אותו בכרזות מאירות-עיניים ובציורים מקסימים מעשה ידיו. גם מחנות החופשה של הקיץ שהשתתף בהם היו מן העליזים והיפים ביותר. באותה תקופה היה דני חבר בגדנ"ע במסגרת בית-הספר ואף השתתף בחוג לקליעה. אך במיוחד אהב את הנגינה בגיטרה, בחליל ובמפוחית-פה. הוא היה כשרוני, רגיש וניחן בחוש-קצב מצוין, בשמיעה טובה ובאהבת-המוסיקה. דני הצטיין בפתיחות, בגישה סובלנית ואוהדת לאנשים ובאהבת האדם בכלל. לא יפלא, איפוא, שבחר ללמוד הוראה. הוא למד שלוש שנים בסמינר למורים בנהלל לאחר תום הלימודים נשלח לטבריה לשנת הוראה. הוא חזר לכפר מלא תוכניות ונטל חלק פעיל בוועדת הנוער ובוועדת התרבות במושב. כן זכה להצלחה מרובה בפעולות למען הנוער במושב חבל תענך. דני גויס לצה"ל באפריל 1967. הוא השתלם בקורסים שונים ושירת בנאמנות בחיל השריון וההנדסה עד שהגיע זמנו להשתחרר מהשירות הסדיר. לאחר שחרורו החליט דני, כבן למשפחת חקלאים, להתיישב בכפר ולהקים לו משק משלו. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו עירית ויחד הקימו בית נאה וקיוו לבנות משק. דני היה בעל למופת; מסור, אוהב ונאמן. הוא הקדיש את רוב זמנו לאשתו ולמשפחתו - לאמו ולחמשת אחיו. הוא עזר להם ודאג למלא את מחסורם. ביום הכיפורים, כשחלפו מכוניות המגויסים על פני המושב, לא ידע דני את נפשו מקוצר רוח על שלא נקרא עדיין. כעבור זמן לא-רב הגיע גם הצו שלו ואחרי פרידה חטופה יצא למלחמה. הגלויה האחרונה ששלח נכתבה יום לפני שנהרג והיא רווית געגועים, דאגה למשפחתו ולאשתו שעמדה ללדת ותקווה לעתיד טוב. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (14.10.1973) יצאה יחידתו של דני להכשיר מעבר בדרך קוניטרה-דמשק. מעבר זה חובל קודם לכן על ידי הצבא הסורי בעת נסיגתו. המשימה בוצעה בשלמות, אך במהלך הלחימה נפגע דני מירי מטוסי-האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, בת שנולדה אחר מותו, אם וחמישה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקד יחידתו: "דני היה חייל אחראי, מסור ומהימן על מפקדיו ועל חבריו. במסירותו שימש תמיד דוגמא לאחרים. מפקדי הגדוד וחבריו עומדים דום לזכרו".