Gilad Gal-On

בן לאה ומרדכי ואח לתמי. נולד ביום י"ד בתמוז תשל"ו (12.7.1976), בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. גלעד גדל כל חייו בהרצליה. למד בבית-הספר היסודי "ויצמן", בחטיבת הביניים "שמואל הנגיד" ובבית-הספר התיכון "אורט הרצליה", במגמה לחשמל. לגלעד היה הומור מיוחד וחיוך תמידי וכובש, שאי-אפשר היה לעמוד בפניו. הוא אהב את החיים והיה אהוב מאוד על חבריו. לאחר מותו סיפרו עליו כי היה בחור שקט, שאישיותו היציבה והמיוחדת הקרינה על כולם. רכילות ובלגן לא היו התחום שלו. כולם אמרו שהוא "גבר אמיתי". גלעד אהב את הים מילדותו, בגיל צעיר עבר קורס שיט מקצועי, ומאז הרבה לשוט במפרשית המשפחתית, בכל הזדמנות ובכל מזג אוויר. בגיל חמש עשרה הגשים חלום, כשעבר קורס צלילה באילת, ומאז לא החמיץ אף הזדמנות לצלול באתרים השונים. במיוחד אהב לצלול בסיני. כשהיה גלעד בן שש עשרה שכנע את הוריו להתיר לו להוציא רשיון נהיגה באופנוע. הוא רכש אופנוע סוזוקי מכספים שחסך ובכך הגשים עוד חלום. מספר ימים לפני שנהרג הספיק להוציא רשיון נהיגה באופנוע כבד, 500 סמ"ק. בגיל צעיר אימץ גלעד גור כלבים וטיפל בו במסירות רבה, לקח אותו לתחרויות והיה גאה בזכיותיו. כשהיה בן שבע עשרה הכיר את חברתו מדי, ומאז לא נפרדו, עד יום מותו. גלעד התגייס לשירות חובה בצה"ל, בשלהי נובמבר ;1994 ביום הגיוס ליוו אותו חבריו ובני משפחתו לבקו"ם. הוא החל טירונות בגבעתי, אך במהלכה החליט לוותר על המסגרת הקרבית ועבר לטירונות כלל-צה"לית, בבסיס הנח"ל בחורון. גלעד נהרג ביום א' בבוקר, כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995), בדרכו לבסיס. הוא נפל בעת מילוי תפקידו, בהתפוצצות שני מטעני תופת שנשאו שני מחבלים מתאבדים בצומת בית ליד. יחד עמו נהרגו עשרים ואחד חיילים ואזרח. רק למעלה משנה לאחר מותו התברר לבני משפחתו - על פי עדויות במפגש בצומת בית ליד, שנערך ביוזמת קציני צה"ל בכירים - כי גלעד נהרג בפיצוץ השני, כשפנה לעזור לפצועי הפיצוץ הראשון. וכמו שחבריו ספדו לו: "רחוק מהים, רחוק מהחברים, רחוק מהחיים". בן שמונה עשרה וחצי היה בנופלו. גלעד הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ואחות. דברים שנכתבו לזכרו, ביום השלושים למותו: "כבר שלושים יום/ אני חושבת אותך בשרביט של זהב,/ רואה אותנו נשברים לרסיסים/ מסתבר שאין אנשים עם לב של אבן/ בכולנו פגעו הרסיסים בלב. האם גם לך הפרידה כה כואבת? / כבר שלושים יום/ אני חושבת על האושר הפרטי שלך/ פני מלאך צעירים לנצח בלי קמט וכתם/ טהורים ויפים לעולמי עד/! כבר שלושים יום/ אתה יודע את אשר עובר בלבנו/ אתה חודר אלינו בקיום - לא קיום שלך/ אתה רואה אותנו אוהבים אותך, כואבים אותך/ מדברים אתך ואליך בדמעות/ מקווים שאנו חולמים חלום בלהות/ כבר שלושים יום/ אנו מחכים שתגיח מן החדר השני אלינו/ בחיוך המתוק הנבוך/ ולדמעות שלי אל תוך הלילה/ אין סוף". תלמידי בית-הספר היהודי "אפשטיין" באטלנטה, שבארצות הברית, וחברת "צים", נטעו עצים לזכרו. גן לזכרו של גלעד, הוקם ברחוב הכנסת בהרצליה, ובו פסל שמנציח את שמו. ספר תורה יצא לאור על ידי חוג ידידי חב"ד, לזכר שלושים ושניים חללי צה"ל, ביניהם גלעד. הספר הוכנס לבית הכנסת המרכזי בגבעת זאב בירושלים. גלעד הונצח בספר לזכר הנופלים "זיכרון לבנים". במלאת שנה לנפילתו כתבו בני משפחתו: "גילי שלנו האהוב והיקר/! שנה בלעדיך והזמן כאילו עמד מלכת./ נשארת בן 18 וחצי, גבוה, חייכן ויפה תואר./ הבגדים שלבשת בבית בפעם האחרונה עדיין תלויים/ על הקולב בחדר שלך, מחכים... / אין לנו מילים לתאר את גודל הכאב, הצער,/ האובדן, היאוש, הדיכאון, העצב ובעיקר/ האהבה הגדולה שלנו אליך./ אתה חסר לנו כל-כך ואנחנו ממאנים להאמין/ שלא נראה אותך יותר/. אוהבים, כואבים וזוכרים לנצח". בי"א בסיון תשס"ג (יוני 2003) העניק אלוף פיקוד המרכז לרב"ט גלעד גל-און ציון לשבח אישי, אשר נמסר למשפחתו, "על חירוף הנפש, מימוש ערך הרעות תוך סיכון עצמי, אומץ לב, גילוי תושיה והיותו מופת ודוגמא". גלעד מונצח באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה- כרכור.