Binyamin Elhanan Rabinovitch

בן שולמית ויצחק-אלחנן, נולד ביום כ' באלול תרפ"ו (30.8.1926) בברלין, בירת גרמניה. לאחר זמן קצר חזרו הוריו לקובנה, ליטא, אליה קשורה היתה המשפחה קשר-דורות. בסוף המאה ה19- שימש אבי המשפחה, הרב הנודע ר' יצחק-אלחנן ספקטור, בכתר- הרבנות של קובנה וצאצאיו היו מעורים בחיי העיר. בנימין למד בבית-ספר וגימנסיה עבריים. היה חבר בתנועת-נוער ופעיל למען הקרן-הקיימת-לישראל. בשנת 1938 ביקר עם אביו בארץ-ישראל, ובניסן ת"ש עלה לכאן יחד עם אחיו הבכור. הוריו ואחיו הצעיר נשארו בחוץ-לארץ. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב בכיתה החמישית ואילך, ומיד תפס את מקומו בין התלמידים כ"צבר" לכל דבר. באותה תקופה דבק בו הכינוי החברי "רבי" (קיצור שם משפחתו הקודם: רבינוביץ). היה חבר קבוע בוועד הכיתה, בנבחרת הכדורסל של הגימנסיה ומראשי המשתתפים בעתונים היתוליים שנכתבו לנשפי הכיתה. בנימין הצטיין בכל המקצועות העבריים, במתמטיקה ובפיסיקה. כשנה אחרי בואו לארץ הצטרף ל"הגנה". סיים קורסים של מ"כים חג"ם, מ"כים נוער, מ"כים סיירים ומדריכי-ספורט והדריך בבית-ספרו בחג"ם ובגדנ"ע ובקורסים של שני אלה. עם סיום לימודיו בגימנסיה רצה להתנדב לצבא הבריטי, לבריגדה היהודית, אך לא נתקבל בשל ראייתו הלקויה. מטעם ה"הגנה" נשלח לשנת-שירות במשמר הנע של משטרת היישובים העברית בחולון ובאותו זמן שימש כמפקד הגדנ"ע במקווה ישראל. בסוף השנה סיים קורס-השלמה למפקדי-כיתות. בשנת 1945 עלו הוריו ואחיו, ניצולי השואה באירופה, והוא התחיל ללמוד מכונאות בטכניון בחיפה, שירת כאיש קבע במנגנון ה"הגנה", והיה אחראי להדרכת החג"ם בגימנסיה "ביאליק" ומפקד-פלוגה בגדנ"ע. בראש יחידת גדנ"ע השתתף בעליית-הכיבוש לביריה בי"א באדר תש"ו. הלימודים במדעים המדויקים לא סיפקוהו ובסתיו 1946 החל ללמוד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה בירושלים. גם שם היה מפקד ומדריך בגדנ"ע ויסד קורס מ"כים של הגדנ"ע לנוער הפרברים. נמשך לעבודה זו ורצה להפסיק את עבודתו הרגילה ב"הגנה" ולהתמסר להדרכת נוער הפרברים. בחול-המועד פסח תש"ז השתתף במסע של חי"ש-הגדנ"ע- ירושלים למצדה. לאחר חודש יצא שוב למצדה לטייל עם ארבעה חברים-סטודנטים. נפרד מהם לבקש מים ונשאר יומיים בודד במדבר-יהודה. מצא לבדו את דרכו ונפגש עם קבוצת מחפשים בדרך המובילה מראס זועירה מערבה. על קורותיו במדבר פירסם את רשימתו "קול קורא במדבר" ב"דבר השבוע" (מס' 1947) 23/22,. בקיץ תש"ז סיים קורס נוסף בגדנ"ע. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, נתמנה מפקד-בפועל של השכונה המנותקת והמבודדת מקור-חיים. בחורף תש"ח נשלח לקורס קציני-קשר ומשחזר לירושלים שירת במחלקת סקר-השדה של כל מרחב ירושלים, תחילה כסגן מפקד היחידה ואחר-כך כמפקדה. על "רבי" האדם והמפקד מספרים חבריו נפלאות. מחלקתו היתה ידועה לתהילה. בראשיתה, כשסבלה מחסור גדול בקשרים, היה הוא עצמו יוצא לפעולות כקשר- טוראי. משהושלם התקן בהדרגה באנשים ובציוד היה תפקידו לתכנן ולארגן את הפעולות ונאסר עליו לעזוב את מקומו. הוא מנע מעצמו כל הנאה וכל יתרון של מפקד. הוסיף לסעוד עם אנשיו גם לאחר שהותקן במחנה שולחן מיוחד לקצינים. אף רישיונות-חופשה ליציאה העירה לא נטל לעצמו יותר משנתן לפקודיו, וכשיצא היה לוקח איתו רישיון-חופשה על שם הטוראי בנימין אלחנן, חתום בידי המפקד "רבי". בנימין דרש לשולחו לחזית, כי הישיבה ב"עורף", בירושלים, היתה בניגוד לדרישת מצפונו. "המצפון הוא הכוח שבו מכריע האדם בין שני כוחות פנימיים המתנגשים בקרבו" - היה אומר לחבריו. שליחת אחרים לתפקידים מסוכנים העיקה עליו, אם כי ראה הכרח בכך, כפי שכתב בחרוזים במאי 1948: "אני האיש אשר עליו פקדתי ללכת / אני אותו שלחתי למות - ואותי שפטו-נא / אני עשיתי זאת ומצפוני נקי". עם סיום ההפוגה הראשונה, נתמלאה סוף-סוף דרישתו להעבירו ליחידה קרבית. עבר כקצין חי"ר לחיל-הנחיתה הימי שהתחיל אז להתארגן. בליל 17-18 ביולי נערך מבצע "מוות לפולש" בניסיון לפרוץ את הדרך אל הנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפה מצפון, כשפלוגה מ"גבעתי" תתקוף מדרום. פלוגת הנחיתה נאחזה בפאתי הכפר, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ כלפי הפלוגה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. בנימין נפל ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) בהילחמו בראש מחלקה שפיקד עליה. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן- ראשון (סגן). ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הועבר למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-העלמין הצבאי בנחלת יצחק עם פקודיו וחבריו שנפלו יחד עימו.