Eyal Klein

Cpt. Eyal Klein, 22, a team commander in the Nahal Brigade’s reconnaissance unit, from Kfar Harif, was killed on October 7 while battling the Hamas invasion of southern Israel.

Eyal was stationed that Saturday morning at an IDF outpost near the southern border of Gaza. Not long before the attack began, he and a group of soldiers set out on a routine patrol along the border, next to a memorial that was just outside Kibbutz Sufa. When the rocket fire began, they sought safety in a small bomb shelter but soon realized that terrorists had stormed the border, according to an IDF eulogy.

They engaged in a gun battle with the group of terrorists, killing five of them, and Eyal reached out to his commanders for backup, not knowing that there was a simultaneous mass invasion along the Gaza border. He was ultimately slain in the firefight at the memorial site alongside Staff Sgt. Daniel Bezgodov.

He was buried on October 11 in Kfar Harif. He is survived by his parents, Hagit and Amir, and his older brothers Guy and Ido.

Born and raised in Kfar Harif, a small moshav not far from Ashdod, Eyal, known as “Luli,” attended schools in the nearby Kibbutz Gat and Kibbutz Kfar Menahem. He loved to ride his bike, play computer games, play soccer and ride his scooter. As a young adult, he was always active, taking part in off-road biking with his family members, hiking around Israel, running long distances and ready to “jump into every spring and stream with his friends and his beloved dog, Harley, and stopping for a camp-stove coffee at any opportunity,” according to a memorial website.

He loved to experiment in the kitchen, always enjoyed his mother’s cooking and even learned how to make his own biltong, a South African beef jerky, that he shared with his friends and comrades, his loved ones said.

He was set on his goal of a combat role in the IDF, even joining a physical readiness program in 12th grade and always staying fit and active. He enlisted in the IDF in August 2019 and joined the Nahal Brigade’s special reconnaissance unit. He later successfully completed a sniper’s course, then a squad commander’s course and later an officer’s course, appointed first as a commander overseeing trainees in the Multidimensional unit and later as a team commander in Nahal.

At his funeral, his older brother, Guy, said that he could not imagine “that there was something in this world that could harm you.”

“You always have your sly little smile implying that everything is fine, and everyone else are just crybabies. You are so optimistic, the goodness of your heart is unmatched,” he added. “From my little baby brother, you grew up to be a big and impressive man, full of smiles, so successful and good that we could only look at you in appreciation. Undoubtedly the successful kid of our family, and now Grandpa can say out loud what we all already know — that you’re his favorite grandchild.”

Guy said there are “so many more things I was waiting to do together with you, and you had a million more plans you wanted to do,” including a big backpacking trip around the world and a family biking vacation to Romania, “where you would put us all to shame. Even just to go out for a beer in Tel Aviv and get you to throw up from alcohol. I promise you that we will achieve all your dreams together, and we’ll take you with you wherever we go.”

Eyal’s father, Amir, said at his funeral that he was “such a talented and smart kid. You have a heart of gold, immense willpower, the body of a swimmer and the face of a model — and yes, that smile, and you knew how to use it to get everything.”

His older brothers, he continued, “said you had ‘sticky hands,’ because you would steal from them clothes, shoes, and essentially anything you wanted. When you were caught — no problem, one smile and it was yours.”

“Eyal, what can a father write to his son who was deemed ‘invincible’ — and still lost in the battle of his life.”

אייל, בנם של חגית ואמיר. נולד ביום כ"ה באייר תשס"א (18.5.2001) בכפר הרי"ף. אח צעיר לגיא ולעידו. ילד שובב ומתוק שבבית כונה "לולי", גדל והתחנך במושב כפר הרי"ף. מגיל צעיר הפגין דעתנות והיה ממוקד, מדויק ונחוש להשיג את מטרותיו, כאשר דבר לא הסיח את דעתו מהיעד. אייל למד בבית הספר היסודי "שדות יואב" בקיבוץ גת. כילד, בשעות הפנאי שיחק במשחקי מחשב ובספורט. כדורסל, רכיבה על אופניים, ופעלולים עם קורקינט היו לתחביביו העיקריים. בכיתה ז' עבר לתיכון "צפית" בקיבוץ כפר מנחם. התחבר במיוחד למקצועות הריאליים ובהם השקיע את מאמציו, בהתאם למשפט שבו דגל: "אני עושה רק מה שמעניין אותי". הוא גדל להיות נער רציני המתמיד במשימותיו, ומתייחס ברצינות ובעומק לכל דבר שאהוב עליו. בגיל חמש-עשרה החל לרכב על אופנוע שטח ביחד עם אביו, עם אֶחיו ועם בני דודיו. רכיבת "אנדורו", רכיבה ספורטיבית קשה ותובענית, קסמה לו במיוחד בשל הכושר הגופני והטכניקה שהיא מצריכה, ועל כן השקיע בכך שעות רבות של אימונים. הרכיבה, אשר מתקיימת בטבע, הביאה לזמן איכות משמעותי עם בני המשפחה, ולטיולים רבים בכל רחבי הארץ. בתקופת התיכון התאגדה סביב אייל חבורת נערים ונערות חזקה ומגובשת. יחד הם יצאו לבילויים ולחוף הים, טיילו בשבילי הארץ ונהנו במעיינות ובפינות חמד בחיק הטבע. לכל מקום לקח אייל גם את כלבתו האהובה הארלי, וכמובן שלא ויתר על פק״ל קפה בטבע בכל הזדמנות. בקרב החבורה חש שמחה ורוגע, וכדברי חבריו – "לקח הכול בקלות, וידע להתמודד עם הכול". בתור בן הזקונים זכה מהוריו להגנה רבה ולפינוק לצד שובבותם של אחיו, אך כשבגר התהדק עד מאוד הקשר עימם. בדרכו החייכנית הצליח לנתב את כל המשפחה שתפעל לפי בחירותיו, למשל היכן לטייל, איזו פעילות לעשות ומתי. בני המשפחה כתבו: "בבית קראנו לו 'דביקי', כל דבר שלא היה שלו והוא רצה נדבק לידיו, ובחיוך הקסם היה הופך לשלו". בילדותו אייל יצא לטיולים רבים עם משפחתו ברחבי הארץ ובחו"ל, ובכך המשיך גם בחייו הבוגרים – בכל חופשת "רגילה" בשירות הצבאי שילב גם טיול רגלי, והתאמץ לצאת לטיולים עם חברים בארץ ובחו"ל. אייל נהנה מאוכל טוב ואהב לעזור במטבח – לתת עצות, לשלב בין מרכיבים ולנסות מתכונים, ותמיד פרגן לאימו על בישוליה. לאחר שלמד להכין חטיף בשר מיובש בשם "בילטונג", הוא הכין אותו עם אחיו וחילק לחבריו ולחיילים ביחידתו. כלפי חוץ בלט כבחור חסון ויפה תואר עם חיוך שלא ניתן לעמוד בפניו, אך היו לו גם יופי פנימי, לב רחב ונשמה טובה. אדם עקשן, סקרן ורגיש אשר בורך בכישרונות רבים, בדמיון עשיר ובחוש הומור שנון ומיוחד. בהיותו נער ספורטיבי וחדור מוטיבציה, הצטרף בכיתה י"ב לחוג כושר קרבי מתוך שאיפה לשירות משמעותי ביחידה קרבית. ואכן, ביום 4.8.2019 התגייס לצה"ל ושובץ בפלס"ר של סיירת הנח"ל. אימוני כושר וקרב מגע, אימונים באש וניווטים היו אתגרים שהתחבבו עליו. הוא אהב את היחידה, את החברים ואת המפקדים. במהלך מסלול ההכשרה יצא לקורס צלפים ואחריו לקורס מ"כים. במרץ 2021, עם תום הקורס, שובץ לתפקיד סמל טירונים, ולאחר כמה חודשים יצא לקורס קצינים. בסיומו של הקורס, שובץ כמפקד בהכשרת טירונים ליחידה הרב-ממדית, וכעבור כעשרה חודשים שובץ לתפקיד מפק"צ במסלול לוחמים של הפלס"ר. תחושת השליחות ואהבת הארץ בערו בו, לצד יושר, כושר מנהיגות, כריזמה, תעוזה, קור רוח וצניעות. ביומנו אייל כתב שמפקד צריך לאתגר את חייליו, להקשות עליהם ולא לוותר להם, ובמקביל לנהוג בהם בכבוד כאילו היו אחיו הקטנים, להיות סבלני ורגיש, לדאוג לצורכיהם ולאהוב אותם. עוד האמין שעליו לתת דוגמה אישית, להוביל את חייליו ולהיות הראשון להסתער. ואכן כמפקד אייל דחף את פקודיו להצטיין ונרתע מבינוניות, ועם זאת ראה בתפקידו הרבה יותר מאימון לוחמים והכנתם למלחמה. הוא דאג להם, ביקר בבתיהם ועזר למי שחווה קשיים ואתגרים. חייליו העריצו אותו, סמכו עליו וראו בו מודל לחיקוי, אדם ערכי, חבר ומפקד מקצועי המדרבן לשיפור עצמי ולנחישות באמצעות דוגמה אישית ואופי כובש. כדי להניע אותם, נהג לומר בהומור: "אל תהיה סמרטוט!" בקיץ 2023 אייל קיבל משימה ממפקד הסיירת – לבנות צוות אשר ינצח באליפות צה"ל בכושר קרבי. עדן, קצינת הכושר של החטיבה, סיפרה על נחישותו: "אייל שיגע אותי בעקשנות שלו. הכנתי תוכנית הכוללת שלושה אימונים ביום ותפסתי אותו מתאמן עם חייליו גם בזמני המנוחה". לצורך המשימה הממושכת אייל הוחלף זמנית בפיקוד על הצוות הלוחם. בסיומם של ימי חול המועד סוכות תשפ"ד, אייל התנדב לחבור לצוותו במחנה "אמיתי" הסמוך לרצועת עזה ולאפשר לחלק מהחיילים לצאת לחופשת החג השני. הוא הצטרף כחייל ולא כמפקד מאחר שלא הכיר לעומק את הגזרה. ביום שישי בערב אייל יצא ביחד עם חבר מהיחידה לריצת חצי מרתון לאורך הגבול עם רצועת עזה, ואפילו שבר שיא אישי, דבר אשר שימח אותו מאוד. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. כשעה לפני תחילת ההתקפה יצאו אייל וחמישה לוחמים נוספים לסיור בוקר שגרתי - "כוננות עם שחר". בעת שהתמקמו באנדרטת נירים (דנגור) הצמודה לקיבוץ ולמוצב סופה, החל ירי מסיבי של פצצות מרגמה. הם תפסו מחסה במיגונית קטנה, וכעבור כמה דקות החלו לשמוע קולות בערבית והבחינו במחבלים אשר מתקדמים לכיוון הקיבוץ. הלוחמים פתחו באש ועד מהרה התפתח קרב שנמשך כשעתיים, כאשר עוד ועוד מחבלים הגיעו לזירה. מאחר שמכשירי הקשר לא פעלו, אייל כתב בהודעת וואטסאפ למפקדים ולחמ״לים בגזרה: "אנחנו באנדרטה. חמישה מחבלים הרוגים, יש עוד. יש פצוע, זקוקים לתגבור". הודעה מדויקת, ללא שגיאות כתיב, סימני קריאה או לחץ, דבר המעיד על הקור רוח שלו ועל התפקוד המדהים שלו. הכוח הראשון שהגיע לסייע ספג פגיעה מרקטת RPG ושניים מאנשיו, מפקד הפלוגה רועי צ'אפל והקשר תומר מזרחי, נפלו. הצוות הבין שלא יוכל להמשיך להילחם מתוך המיגונית ולכן פרץ החוצה לשטח החשוף, התחלק לעמדות ונלחם מהן. אייל פיקד על הקרב במקצועיות ובנחישות, תוך מתן דוגמה אישית, שמירה על אחוות לוחמים, ולמען המטרה החשובה ביותר - הגנה על אזרחים. במהלך הקרב, בעת שעבר בין שתי עמדות פגע באייל קליע של צלף והוא נהרג במקום. ביחד עימו נפל חייל נוסף מהצוות, דניאל בזגודוב, ושישה חיילים נפצעו. בלחימה העיקשת הלוחמים חיסלו עשרות רבות של מחבלים, והודות להם חייהם של רבים מתושבי קיבוץ סופה והסביבה ניצלו. סגן אייל קליין נפל בקרב באנדרטת ״דנגור״ ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. אייל הובא למנוחות בבית העלמין בכפר הרי"ף, והותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. ספד אביו: "לולי, מה כותב אבא למלאך, לא כזה עם כנפיים ובייגלה מעל הראש אלא לילד חי עם לב זהב שאוהב כל אדם ללא גבולות. ילד שהוא מרכז המשפחה. מצחיק ורציני, פרפקציוניסט ובלאגניסט, מוכשר בטירוף, אתלט מצטיין. מפקד שאהב ודאג לחייליו כאילו היו בניו והיה מושא להערצתם". כתב לו אחיו גיא: "אח שלי הקטן, אני עדיין לא מאמין שכתבתי לך את המכתב הזה שבחיים לא הייתי צריך לכתוב. אני בטוח שאם תקרא אותו תצחק עליי, תחייך את החיוך המובך שלך, אבל בסתר גם תתרגש, אך כמובן שלעולם לא תודה בכך... זכינו בך רק ל-22 שנים, אבל המתנה שהיית בחיינו תלך איתנו לכל החיים. אני מעריץ אותך, כפי שתמיד הערצתי, על כל מה שהיית ועל כל מה שעוד חלמת להיות. נעשה כל שנוכל כדי לעמוד בסטנדרט הבלתי-אפשרי שלך, ונהפוך לאנשים טובים יותר בפני עצמנו ובפני הסובבים אותנו... אוהב אותך המון, וכבר מתגעגע בלי סוף". אחיו עידו כתב: "אי אפשר לשכוח לעולם את הרכיבות שלנו ביחד. כשהיית ילד קטנטן אני וגיא ניסינו לשכנע אותך שנים לבוא לרכוב איתנו באופנוע, אבל אתה לא רצית. אחרי שלקחנו אותך בכוח לרכיבה אתה התאהבת בזה מהרגע הראשון ומאז כל הדברים שאני וגיא לימדנו אותך לאורך הזמן מהר מאוד התהפכו עלינו, וללא ספק עשית לנו בית ספר... כל רכיבה עכשיו בלעדיך תמיד תצעק לנו בראש 'יאללה י'סמרטוטים תפסיקו להתבכיין, שימו קסדה על הראש, קחו שלוק מים, ויאללה ממשיכים'... הפכת להיות גבר גבר, בחור יפה וחסון, חכם, שנון, שכל כך אהב את החיים ונהנה מכל רגע מהם. מי יעיר אותי ואת גיא בהשכמה מוקדמת ויפתח לנו זמנים בשביל להעמיס את האופנועים? מי יתפנק ויבקש לעשות לו מסאז׳ אחרי אימון כוח או רכיבה על האופנוע, מי יעלים לי בגדים חדשים שאני קונה, עם מי אני עכשיו אזרוק את המיחזור? מי יקפיץ את הבית עשר דקות לפני שהרכבת מגיעה שיבואו לאסוף אותו, מי ידפוק לי על החלון בחדר בארבע בבוקר כי הוא שכח לקחת מפתח לבית, מי ילמד את הארלי הכלבה שטויות ומי ייתן לי טיפים איך לעלות סלעים עם האופנוע? יש עוד כל כך הרבה דברים לספר עליך ואין ספור חוויות משותפות. אני לא מסכם כי אני יודע שאתה ממשיך להיות איתנו בכל שלב בחיים .אני יודע שאתה מטפס שם עם האופנוע עליות מטורפות כמו שרק אתה יודע, ועושה בסוף פק"ל קפה. לולי. אני אוהב אותך וגאה בך כל כך". כתבה נעמה, גיסתו: "איילי, אתה האדם הכי חי שאני מכירה. מאלו שלא מבזבזים אפילו דקה על מה שלא חשוב באמת. נהנית מהחיים שלך בצורה כל כך מעוררת הערצה. הכול נראה קל כל כך דרך העיניים שלך. גיבור העל הפרטי שלנו. בשבילנו, הירח באמת היה אצלך בידיים... אני רוצה להבטיח לך שלכל אורך חיינו נעבוד קשה כדי להיות ראויים לך. נילחם כדי לחיות קצת יותר כמוך. נפסיק לבזבז זמן על שטויות. נשאב ממך כוחות. נפיץ את האור הבוהק שלך לכל עבר... אני גאה בך כל כך, אוהבת אותך בכל ליבי, וכל כך כל כך מתגעגעת". אחת מחברותיו כתבה: "היום אני יודעת שאייל הוא מאלו שהם הכי בהכול. כשהוא לידך, אתה יודע שלעולם לא תלך לאיבוד, וכשאייל לא לידך, אתה כבר לא יודע איך יהיה". חבריו ספדו: "אנחנו עשרה בחבורה. עשרה אנשים שלכל אחד יש את הדברים שהוא טוב בהם יותר וטוב בהם פחות. יש את החכמים מבינינו, טובי הלב מבינינו, המשוגעים וגם את אלו שהם הכול מהכול. אייל, היה הכול מהכול. ויותר מזה, אייל היה פשוט אייל. יש מונח כזה אצלנו – 'זה כל כך אייל'... היום אני יודעת שאייל הוא מאלו שהם הכי בהכול. כשהוא לידך, אתה יודע שלעולם לא תלך לאיבוד, וכשאייל לא לידך, אתה כבר לא יודע איך יהיה... בלתי אפשרי לדמיין את החיים בלי העשירי בפאזל שלנו, או שעליי לומר החלק הראשון. החלק שבלעדיו הפאזל עדיין נשאר חזק ומאוחד, אך עם חור במרכז. חור בדיוק איפה שהפאזל צריך להתחיל להיבנות". פקודיו וחבריו מהצבא כתבו: "היינו מוכנים ללכת אחריו בקרב בעיניים עצומות", "הוא ראה אותי מעבר לחייל בצוות", "רק בזכותו החזקתי מעמד", "לא נתן לנו לנוח, ועכשיו, במלחמה, אנחנו מבינים שהוא הכין אותנו הכי טוב שאפשר". עוד כתבו לו: ״תודה על האמונה שנתת בי. מפקד שראה בי דברים שאחרים לא ראו. מפקד שדרש ממני יותר כי ידע שיש תמיד יותר״. "לפני שהוא הגיע לצוות היינו צוות בינוני ולא ווינרי, מאז שהוא הגיע הוא הקפיץ אותנו בכמה רמות. גם כשרצינו לוותר, לא היה נותן לנו". "הוא היה איש מיוחד, מלא ביטחון עצמי, נוטף כריזמה, אחראי, ערכי ברמות שלא פוגשים ובאמת אני לא יודע לתאר את זה חוץ ממלח הארץ". "היית הכי מקצוען בפלגה, בין הקצינים הכי טובים ביחידה, מוכשר בטירוף, כל דבר שנגעת בו הפך למושלם, ואם הוא לא מיד הפך למושלם אז לא ויתרת עד שיהיה למושלם". "דרשת מאיתנו מעל ומעבר כי כזה היית, בן אדם של מעל ומעבר. וככה גם נהרגת. בחוד. מקדימה. ראשון לפני כולם". ״בפעם האחרונה שהתראינו נתת לי אישור מיוחד לצאת אל המשפחה שלי למרות הדברים החשובים שהיו לנו, כי זה היה אתה, איש שמבין את החשיבות שיש בלשמור על הלב של הלוחם״. לזכרו של אייל הוכן אלבום תמונות מתקופת הצבא עם אמירות שאפיינו אותו וציטוטים מיומן המפקד שלו. קצינת הכושר של חטיבת הנח"ל הקדישה לו חוברת של תוכנית אימון כושר לקראת ריצת חצי מרתון. בני משפחתו הקימו לזכרו אתר אינטרנט בכתובת https://www.kleineyal.com/, ובו מצורפים מכתבים לאייל, תמונות עם בני משפחה וחברים, מידע נוסף על הקרב ועל פרויקטים שהוקמו לזכרו.