Eitan Gaon

בן שולמית ואריה, נולד ביום י"א באדר א' תרפ"ט (21.2.1929) בחיפה למשפחת פועלים. היה נער ער, חי ושובב, ראש השובבים בסביבה. מרצו הרב מצא אפיק לעצמו בבואו לקיבוץ אלונים להכשרה. שם הצטיין כתלמיד וכעובד ובמהרה היה לטרקטוריסט ומסגר מומחה. כאיש פלמ"ח התמחה כסייר ותוך כדי כך הכיר יפה את הנגב ואת גוש עציון. הוא אהב מאוד את הארץ ואת נופה ובהתפעלות רבה היה מספר על פעולתו כסייר המאפשרת לו להתייחד עם הארץ ולהכירה. באותו זמן השתתף גם ברוב פעולות הפלמ"ח, בפיצוץ גשרים, פיצוץ הראדאר וכו', ולא אחת סיכן את חייו. ב"שבת השחורה" (29.6.1946), בימי החיפושים הבריטיים והמאסרים הפוליטיים הגדולים, נלקח למחנה לטרון. שם היה פעיל בארגון משמר על מנהיגי הציונות שנכלאו שם אף הם. מלטרון הועבר למחנה-המעצר ברפיח ואף שם היה ער, פעיל ומעודד. והצטיין בארגון מלאכות-יד שונות אשר הפיגו מעט את שממון הכלא. אחרי חודשים מספר שוחרר מרפיח והועבר במסגרת הפלמ"ח לבסיס ברמת רחל. בתחילת מלחמת-העצמאות נשלח כסייר עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 16- 15 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). איתן הובא לקבר-אחים בכפר עציון. זמן לא רב אחרי נופלו מתה אמו אשר לא מצאה עוד ניחומים אחרי נפול בנה. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר, עם יתר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.