Eliezer Hauzman

אליעזר, בן עליזה וחיים, נולד ביום ד' בכסלו תשי"ג (27.11.1952) בקבוצת דגניה א'. הוא גדל בחברת הילדים שבקבוצה ולמד בבית- החינוך המשותף בדגניה א'. בשנות בגרותו למד אליעזר במסגרת חינוך פרטי משלים בירושלים. ספרה אמו: "ליזרקה היה תינוק חמוד בעל תלתלים חומים, עיני קטיפה טובות, קול דקיק, טוב ונוח. כבר בילדותו גילה אהבה רבה לבעלי חיים והתבונן בפליאה בפרפרים". נער חברותי היה אלי. הוא שמר על דברי המתיקה, שקיבל מהוריו, כדי לחלק אותם בין ידידיו. לא אחת ויתר על זכותו לטובת זולתו. אהבת הזולת ונאמנות עד תום אפיינו את אלי, למן ילדותו ועד סוף דרכו. בבית הספר למד בחריצות ובמרץ בלתי נלאה. כאשר סיים ח' כיתות יסוד, החליטו הוריו בלב קשה לשלוח אותו ללמוד מקצוע, כדי שיוכל לעמוד אחר-כך ברשות עצמו. אלי התגורר בירושלים אצל דודו, עבד ביום ולמד בערב. בשבתות היה נוסע אל הוריו בדגניה וממלא את בית הוריו שחוק וחמימות. "אף טיפה של מרירות לא ניכרה בו. היה לו חוש הומור מיוחד, חיוניות, שלווה וטוב לב", מספרים הוריו. בתקופה שהתגורר בירושלים, הצטרף אלי לתנועת "הנוער העובד והלומד". את שעותיו הפנויות הקדיש לתחביבים שונים: איסוף מחזיקי מפתחות מכל קצות תבל, רכיבה על סוסים, פעילות ספורט, ובעיקר- האזנה למוסיקה. סיפר אחיו של אלי, משה: "התחום הקרוב לו ביותר היה מוסיקה. בנושא זה היה פסקני מאוד לגבי מה שאהב ומה שלא אהב. לעתים, בהיותנו עסוקים בדבר-מה יחדיו, קפץ לפתע והגביר את המקלט. הוא היפנה את תשומת לבי לשיר חדש". עדינות רבה גילה אלי ביחסיו עם הסובבים אותו. אנשים שהכירוהו סיפרו בהתפעלות על התנהגותו הבוגרת ועל נימוסיו. ערב גיוסו לצה"ל עבד במוסך בירושלים ועד מהרה התחבב על כל העובדים ונודע כעובד חרוץ, בעל תחושת אחריות ונעים הליכות. אליעזר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 ולאחר סיום הטירונות הוצב לחיל האוויר. הוא השתלם בקורס נהגים ועבר בהצלחה את כל המבחנים. מספר אחד מחבריו ליחידה: "נהגים שונים היו באים אלינו בהסעות שונות, אך אליעזר בלט בנכונותו לעשות מעל ומעבר לתפקידו, ובעיקר בנסיעות בלתי מתוכננות. כאשר צריך היה להוביל חולה למרפאה, או חבר'ה לרחצה בים - ישב והמתין להם עד שיסיימו, ואז החזירם לבסיס". חברים נזכרים כיצד חילק אלי את תוכן החבילות שקיבל מן הבית בין כולם; כיצד הקשיב שעות ארוכות למוסיקה. הם ספרו שחלומו הגדול היה להתקין רשם-קול באוטובוס, להנאת הבחורים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הגיע אליעזר לבסיס ושוחח עם ידידיו על המלחמה, אך דבריו היו שקולים והעידו על קור רוח שהסתיר את דאגתו. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), במקום שירותו במרחב שלמה, נהרג אליעזר בפגיעה ישירה של טיל ששיגרו המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי באשקלון. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים להוריו השכולים כתב אחד ממפקדיו: "אליעזר היה חייל למופת, חייל מסור לעבודתו בכל מאודו. תמיד נכון היה לעזור לחבריו וידו הייתה בכל. אליעזר סימל את המסירות והטוהר ועשה את המוטל עליו בלא דופי". ידידיו של אליעזר העלו פרקי זכרונות וקווים לדמותו בספר לזכר הנופלים, שיצא לאור מטעם חיל-האוויר.