Mordehai Baron

מרדכי, בן רוזה ויחיאל, נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ה (7.7.1945) בוינה שבאוסטריה. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1949 וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "שבי ציון" ביפו ובבית-הספר התיכון החקלאי בכפר סילבר. מרדכי היה נער נבון, בעל סקרנות טבעית ושאיפה לרכוש ידע והשכלה. תמיד היה עצמאי במידה שאינה מקובלת אצל בני גילו והיה חבר מסור ונאמן. הוא אהב עבודת אדמה וחקלאות, לכן בחר בלימודים בבית-הספר התיכון החקלאי בכפר סילבר. גם בשנות הלימודים עבד בימי החופש במושבים בסביבה. מרדכי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1963 ושירת בחיל השריון. בתקופת שירותו בצה"ל חלה במחלה קשה ואושפז לתקופה ממושכת בבית-חולים. בגלל מחלתו הורד הפרופיל הרפואי שלו, אך הוא לא השלים עם מצבו ופנה לוועדות רפואיות בבקשה שיחזירו את הפרופיל לקדמותו והצליח בכך. בתקופת שירותו עבר קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים ועוד, והגיע לדרגת סגן. היה בקיא בתורת השריון. תקופה מסוימת בעת שירותו בצה"ל עסק בחינוך לוחמים לעתיד - כאשר פיקד על הכיתה השמינית בפנימייה הצבאית בחיפה. אחרי שחרורו מהשירות הסדיר עבד מרדכי ב"מכון וולקני" בחקר החקלאות. בגלל פציעה בעינו בעבודת המחקר נאלץ להפסיק את עבודתו במחקר החקלאי ועבר לחברת מחשבים. הוא הצטיין והגיע לתפקיד של מנהל מחלקה בחברה. תפיסתו המהירה, גישתו הרצינית ומסירותו לתפקיד ואחריותו, היו הגורמים להתקדמותו המהירה בסולם הדרגות. מרדכי היה צעיר רציני בגישתו לחיים. היה רגיש מאוד לעוול וכאב לו כאשר נתקל באי-צדק; אהב את הבית, היה מעורר כבוד ואף אנשים שלא הכירוהו בצורה מעמיקה העריכוהו מאוד. על הרבה מתוכניותיו ומהישגיו שמעו בני המשפחה מפיהם של חברים לעבודה רק אחרי מותו, כיוון שהוא נמנע מלדבר בשבח עצמו. בשנת 1970 נשא לאישה את אילנה, שהייתה אחות בבית החולים בו אושפז בעת שירותו הצבאי. הוא היה איש משפחה למופת, נאמן ומסור להוריו, לרעייתו ולשני ילדיו, שרבה הייתה גאוותו עליהם. במלחמת יום-הכיפורים היה מרדכי מפקד מחלקת טנקים בגזרת תעלת סואץ והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), נפגע מרדכי ונפל מפגיעת טיל בטנק שלו בעת הקרב בציר "הברגה" מול איסמעיליה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, מיכל ועידן, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו, כי מרדכי היה קצין טוב, יעיל, אחראי ואהוד, ומסור לאנשיו; סגן מפקד פלוגתו במלחמה כותב בין היתר: "הוא הצליח לעצור את האויב, הוא מנע את דהירתו מזרחה, הוא עשה זאת בגופו".