Nehemya Yosef Hai

בן יצחק וציפורה זכרונה לברכה. נולד ביום י"ב בסיון תשי"ז (11.6.1957) בנבטים. כעבור זמן עברה המשפחה לכפר-יובל. שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון 'מקוה-ישראל' במגמה של חקלאות. לאחר שסיים את לימודיו בכיתה התשיעית, החל לעבוד במשק של אביו. נחמיה או 'נמי', כפי שנקרא בפי-כול, אהב את עבודת האדמה ובייחוד את העבודה בלול ואת הטיפול בעופות. מדי-בוקר היה משכים קום ומתחיל לעבוד: מאכיל את העופות ואחר-כך יוצא לעבוד בשדה. הוא היה לעזר רב לאביו, שהרבה להתייעץ בו בתחומים שונים ולרוב קיבל את דעתו. נמי היה נער פעיל בחברה, מלא שמחת-חיים, טוב-לב ונעים- הליכות. הוא ניחן בכושר-מנהיגות, והצטיין באחריותו ובעצמאותו. כאשר למד ב'תיכון' והיה חניך בגדנ"ע למד להכיר את הארץ, את אתריה ואת יופיה. במיוחד אהב את אזור הצפון והרבה לטייל בו עם חבריו. בדרך-כלל נהגו להצטייד בשק-שינה ובמזון ולסייר ימים- מספר בהרים ובגיאיות. אחרי-כן היו חוזרים עשירים בחוויות ומלאי-התפעלות מהמראות שראו עיניהם. מאחר ששאף לרכוש מקצוע כדי להתפרנס בחיים האזרחיים, ביקש להשתתף בקורס נהיגה קדם-צבאי. בקשתו אושרה, הוא צורף לקורס ועמד בו בהצלחה רבה. נחמיה גויס לצה"ל בשלהי מאי 1975 והוצב לחיל-השריון. במהלך הטירונות השתלם בקורס-רובאים. ביום שישי, 14.6.1975, נשלח עם חיילי יחידתו לחופשה. נמי הגיע למושב לפנות-ערב ובמשך יום-השבת בילה עם משפחתו ועם חבריו. אחרי-הצהריים הכין את החפצים שרצה לקחת אתו ליחידתו. אך הוא לא זכה לחזור ליחידתו. ביום ו' בתמוז תשל"ה (15.6.1975), בשעות- הערב, חדרו מחבלים אל הכפר והתחילו תוקפים את תושביו. בנסותו להגן על משפחתו נפגע נמי מיריות המחבלים ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפר- יובל. השאיר אחריו אב וחמישה אחים ואחיות. אחותו שמחה ז"ל נהרגה אף היא באותה התקפת מחבלים.