Shmuel Cohen

שמואל, בן פלורה ויעקב, נולד ביום ו' באב תש"ז (27.7.1947) בקהיר שבמצרים. בשנת 1950, בהיותו בן שלוש, עלתה המשפחה ארצה דרך צרפת והתיישבה בכפר סלמה, בפרברי תל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בבת-ים, ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ביפו. שמוליק, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה הבן הראשון שנולד במשפחה, לאחר שלוש בנות והשמחה עליו הייתה רבה. המשפחה ראתה תלאות וטלטולים רבים עד שזכתה להתיישב בצריף קטן בשכונת הפרברים של תל-אביב. לאחר תקופה לא ארוכה הצליחה לעקור לבת-ים. שמוליק היה ילד שובב ועירני שמצא עניין בכל מה שראו עיניו ושמעו אוזניו. הוא היה תלמיד טוב בבית-הספר וכיוון שמילדותו ניחן ב"ידי זהב", שהפליאו בתיקון כלים פגומים, החליט ללמוד בבית-ספר מקצועי. הוא לא הסתפק בלימודי המקצוע בבית-הספר ואחת לשבוע היה נוסע למוסך "אגד" בחולון, כדי לעבוד שם עבודה מעשית. חבריו מספרים שהיה מלא אהבת חיים, ולא פעם בילו יחדיו עד לשעות הקטנות של הלילה. ביחוד אהבו החברים להתאסף סביבו על הספסל השכונתי, ולהקשיב לסיפוריו ולרעיונותיו. מטבעו היה נדיב-לב ומוכן לעזור לכל אדם. "הוא היה עובד ללא ליאות, אך ורק כדי לעזור לחבר, או לכל מי שנזקק לו", העיד עליו "עובי", חברו הטוב מילדות. באותן שיחות נתגלה שמוליק כבעל דעה מוצקה, כשהדברים היו אמורים בעניינים חשובים כגון: עתיד, אישה, ילדים ומשפחה. שמואל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965, והוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס-יסוד במקצועות הארטילריה והשתלם בתפקידי איש צוות של תותח-שדה. אחרי-כן השתלם בקורס קשרי תותחנים ושימש בתפקיד קשר באחד מגדודי השדה של החיל במשך תקופה מסוימת. לבסוף הועבר לחיל החימוש ועבר הסבה כעובד סיכה ובמקצוע זה שירת בצה"ל עד יום שחרורו מהשירות הסדיר. מיד לאחר השחרור החל לעבוד בחריצות ולתכנן את עתידו. הוא לא הלך בטל אפילו יום אחד והיה מוכן לעשות כל עבודה. תחילה למד את מקצוע ליטוש היהלומים והחל עובד באחד המפעלים, אבל העבודה לא סיפקה אותו. אחרי-כן עבד בסבלות ונהנה מהפעלת גופו המוצק והשרירי בעבודה זו הדורשת כושר פיזי רב. בשנת 1970 הכיר את ירדנה, שעתידה הייתה להיות אשתו. הוא המתין לה בסבלנות עד שסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון ולאחר שגם היא מלאה חובת שנת שירות סדיר בצה"ל, נשא אותה לאישה. הזוג הצעיר נכנס לדירה שכורה ושמוליק החל עובד כנהג משאית, כדי לחסוך כסף לקניית דירה משלהם. ואכן, לאחר כשנה של עבודה מאומצת ובעזרת הלוואות, הצליחו לרכוש דירה משלהם. באותה תקופה גם נולדה בתם בכורתם נורית. שמוליק זכה ליהנות מבתו רק חמישה חודשים קצרים, ואל ביתו החדש נכנס עשרה ימים בלבד לפני פרוץ המלחמה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שמוליק בקרבות הבלימה הקשים נגד הסורים ברמת הגולן. הוא עשה לילות כימים בתיקון רכב פגוע ובהחזרתו לתקינות כדי להחזירו ללחימה בשדה הקרב. בסדנא המרכזית בקוניטרה מנע מעצמו אוכל ושינה במשך ימים ארוכים, שקוד על תיקון הרכב הפגוע, שזרם ללא הפסק אל הסדנא מן החזית. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), הופגזה הסדנא על-ידי הארטילריה של הסורים והוא נפגע ונהרג בהפגזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, חמש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.