Alina Pravosudova

Cpt. Alina Pravosudova, 23, from Haifa, was killed battling Hamas terrorists who overran the Urim IDF base on October 7.

She is survived by her parents, Olga and Michael, her brother Daniel, 15, and her grandparents. She was buried on October 10 in Haifa.

A redhead with a beaming smile, Alina was a combat soldier in the search and rescue team of the Home Front Command, and was the officer on duty at the Urim base on that fateful Saturday morning.

She had stayed on in the IDF past her mandatory service period, had signed on to stay until 2027, and had successfully completed an officer’s course.

When the terrorists invaded the base, they cornered Alina and her team of soldiers in the war room. After Hamas gained access to the room while launching a grenade, Alina was killed while trying to protect herself and her soldiers in the battle that ensued. Two soldiers who were wounded but survived, later recounted the events, according to Magen David Adom, where Alina volunteered for four years.

Her family and friends are now collecting funds to donate an ambulance in her name to MDA. Loved ones said she dreamed of one day becoming a doctor.

Lavi, who volunteered alongside her in MDA for years, told the Davar news outlet that “she was just wonderful. Wonderful. The kind who manages to do so many shifts a week, as many hours as possible, always at her best. Always excelling. It’s not a cliche — it was like this because she simply cared.”

Her parents, Olga and Michel immigrated to Israel from Ukraine in the late 90s, hoping to find a better future in their new homeland.

Dubbed “Gingit” by her friends because of her flaming red hair, friends and family remembered Alina as a person who was always prepared to help others, who set the highest standards for herself and fought for just causes. She loved ballet and Aikido, for which she trained at a center in Haifa run by her grandparents.

Her boyfriend, Raz, who was himself wounded during his active service on October 7, wrote to her: “My dear Alina, you were an incredible person, from the very first moment I saw you I fell in love. We spoke about dreams, aspirations, a future. When they told me [you had been killed], I broke down. I am now a broken man.”

A video made in her memory by Amit Inbal, shows pictures of her over the years: in school, wearing a pink sweatshirt, horsing around with friends, noticeable because of her very fair skin enshrined by the red hair; dancing in the desert; hugging her little brother; graduating from high school with a pale blue evening dress, holding a red rose.

The images of her in the army depict her armed and in uniform, her hair tied up in a tight ponytail; dancing while cleaning the barracks, squeegee in hand; asleep on a bus. There is also an image of her on holiday, lying on her back in the shade of a tree, framed by green leaves, with her hair spread out over a blue-and-white striped mat. “You were gentle and a fighter,” the video ends. “You were a rose in the desert.”

“Alina always wanted more than she could,” her father, Michael, told the Davar news outlet. “And it always worked out for her.”

He said that she danced ballet for years, always worked out and engaged in sports, “she had all the components for excellence, and she anyway kept going and stuck with it and became better than anyone. She really was like that, the best of everyone.”

בתם של אולגה ומיכאל. נולדה ביום כ"ט באייר תש"ס (3.6.2000) בחיפה. אחות בכורה לדניאל. אלינה גדלה והתחנכה בחיפה. ילדה יפת תואר וברוכת כישרונות עם צמה ג'ינג'ית ארוכה וחיוך כובש. למדה בבית הספר היסודי "אלון" ובהמשך בחטיבת ביניים ותיכון "אליאנס" במגמת מת"ת (מנהיגות, תקשוב ותקשורת). תלמידה חכמה וחרוצה, "ראש גדול", כדברי מחנכיה, שקיבלה תעודות הצטיינות יתרה מדי שנה. בחתירתה המתמדת למצוינות, ידעה להציב לעצמה מטרות ופעלה בנחישות להגשימן. בשעות הפנאי אהבה לעסוק בספורט וגם בתחום זה הצטיינה. היא התאמנה באייקידו, אומנות לחימה יפנית מודרנית, ורקדה בלט עד כיתה ט', אז החלה להתנדב במגן דוד אדום. אלינה הקדישה את רוב זמנה הפנוי בתיכון להתנדבות במד"א. הצלת חיים הייתה עבורה ערך עליון והיא חלמה להיות רופאה. לאחר שצברה ניסיון כחובשת, עברה הכשרה מתקדמת שהסמיכה אותה להתנדב באמבולנס לטיפול נמרץ. עמיתיה סיפרו על נערה מקצועית ואכפתית שביצעה כל משימה על הצד הטוב ביותר, מכל הלב ובחיוך. בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת. אלינה הסבה להוריה גאווה רבה, כיבדה את הסבים והסבתות וטיפחה קשר קרוב עם אחיה דניאל. ביום 18.3.2019 התגייסה לצה"ל, סיימה את הטירונות בהצטיינות ושירתה בפיקוד העורף כלוחמת חילוץ והצלה. בהמשך יצאה לקורס מפקדי כיתה ולקורס קצינים. אלינה שימשה כקנ"רית, קצינת נפה ורשות, שתפקידה להכין את הבדואים תושבי היישובים והמאהלים ברחבי הנגב לשעת חירום, ולהסדיר מתחמים מוגנים עבורם. היא שירתה בבסיס אורים בדרום, חתמה קבע לחמש שנים ואף עברה לבאר שבע כדי לגור קרוב יותר לבסיס ולתושבים. אלינה אהבה את הצבא ופעלה מתוך שליחות. מפקדיה סיפרו על קצינה מקצועית, מסורה ואכפתית שדאגה לחייליה, הייתה קשובה אליהם והם ראו בה מודל לחיקוי. לאחר שחתמה על שירות קבע אלינה כתבה ביומנה: "בחרתי להמשיך בצבא מתוך אמונה שלמה שלעסוק בביטחון ובהגנה על האזרח הוא אחד הדברים החשובים לי כאדם וזה מה שאני רוצה לעשות, לפחות כרגע, אז כדאי לי להיות הכי טובה במה שאני עושה כי בסוף זה משפיע על אנשים". את רז, קצין ביחידתה, הכירה בשנת 2022 כששירתו יחד בבסיס אורים. רז סיפר כי התאהב בה ממבט ראשון ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. הם הפכו לבני זוג ורקמו תוכניות משותפות לעתיד. אישה רחבת לב, אהובה על הבריות ומוקפת חברים שפגשה בכל תחנות חייה. חבריה כינו אותה בחיבה "לב כתום" וסיפרו על חברה טובה, מלאת נתינה, נכונה תמיד לסייע. בטוב ליבה ובמאור פניה כבשה את ליבו של כל אדם והפיצה אור בכל מקום. בשעות הפנאי אהבה לטייל בארץ ובחו"ל, לבשל, לאפות ולקרוא ספרות יפה בעברית ובאנגלית. אלינה הייתה "שושנה במדבר", כדברי חבריה. אישה עדינה ועם זאת חזקה, שמעולם לא ויתרה לעצמה ונתנה את כל כולה למען המשימה העומדת מולה. במקום שבו אחרים ראו קושי, אלינה ראתה אתגר. ביומנה כתבה: "יש לך שאיפות, יש לך יכולות, את יכולה להזיז הרים, אז תעשי את זה, תעופי על זה, על החיים. לא כעוד עבודה שגרתית אלא כשליחות". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. באותה שבת אלינה הייתה קצינה תורנית בבסיס אורים ליד קיבוץ רעים. עם תחילת מתקפת המחבלים, היא נכנסה לחמ"ל ויחד עם הסמב"ציות (סמלות מבצעים) ניהלה את האירוע. לאחר כשעה, חדרו מחבלים לתוך הבסיס. אלינה תפקדה בקור רוח ובגבורה והגנה בגופה על פקודיה, בזמן שמחבלים ניסו לחדור לחמ"ל. בשעה 8:20 לערך, היא אבטחה את דלת החמ"ל, דיווחה למפקד המוצב על המצב וביקשה שיזעיקו עזרה. כשהמחבלים מעבר לדלת, ירדה אלינה למצב כריעה, דרכה את הנשק, תדרכה חיילת שהייתה לצידה והשתיים היו מוכנות לירי. כשהמחבלים פרצו את הדלת, אלינה ירתה לעברם והצליחה לפגוע בכמה מהם, אך נהרגה מרימון שהושלך לתוך החדר. "נפגענו", היא שלחה הודעה למפקדה, לפני שהקשר עימה נותק. כעבור יומיים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה שנפלה. סגן אלינה פרבוסודובה נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושלוש בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותירה אחריה הורים ואח. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סרן. אביה מיכאל ספד: "היית הטובה מכולם. אני מאושר שהייתי אבא שלך. את האהבה שלי אלייך אי אפשר לתרגם במילים. את הכי טובה והכי מרגשת, אני אוהב אותך ותמיד אוהב". ספדה חברתה אמילי: "אלינה הייתה הילדה הג'ינג'ית הכי מיוחדת שיש. חברת אמת, תלמידה מצטיינת. תמיד שאפה הכי גבוה שיש. כל מי שהכיר אותה היא מיד נכנסה לו ללב. תמיד הייתה עם חיוך, תמיד שמחה. ילדה טהורה עם כוונות טובות, שדרך העיניים שלה רואים שכל הטוב שבעולם נמצא שם. תמיד קיבלה את כולם בחום ובהבנה ונלחמה עד הסוף למען הצדק, רק שעכשיו המילים 'עד הסוף' קיבלו משמעות חדשה. אין מספיק מילים שיתארו את גודל הכאב והצער. תמיד נזכור אותה עם החיוך הכי יפה ועם פני המלאך שלה". הילה חברתה כתבה: "אלינה לא הפסיקה לעשות טוב. היא ראתה את כולם, ובעזרת השקט המיוחד שלה יצרה גלים של טוב בכל מסגרת שאליה הגיעה. ג'ינג'ית עם חיוך כובש, קרן שמש שלא מפסיקה להאיר ולעשות טוב. מאז שהיא לא פה אני לא מפסיקה להתגעגע. אלינוש, אני מקווה שאת רואה כמה אנחנו החברים מנסים להעביר את הטוב והאור שלך הלאה. אני אוהבת אותך לתמיד". עמותת ידידי מד"א פתחה דף לזכרה של אלינה וגייסה תרומות לרכישת אמבולנס שייקרא על שמה. חברותיה של אלינה הפיקו צמיד לזכרה עם משפט שכתבה ביומנה ואפיין את דמותה: "תעבדי בשקט ותני להצלחה לעשות את הרעש". משפחתה וחבריה של אלינה העלו סרטון ובו תמונות וקטעי וידאו מתחנות חייה השונות. הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב.