Amnon Malihi

בנם של שמעה ועוואד. אמנון נולד ביום י"ט בשבט תשי"ז (21.1.1957) בכפר סבא. אח של רחל, לאה, רבקה, אפרים, מנשה, יוסי וחיים. הוא גדל והתחנך בכפר סבא, סיים את לימודיו בבית ספר תיכון "אורט". ביום 20.11.1974 התגייס אמנון לצה"ל. הוא סיים שירות חובה מלא והמשיך לשירות קבע כנגד ב"ירוקים". בשנת 1990 עבר לשרת כנגד בחיל האוויר, שם שירת בנאמנות עד נפילתו. לאורך השנים אמנון שירת בכמה תפקידים ובכמה מסגרות צבאיות, ואת כל תפקידיו ביצע במסירות ובאהבה, תוך התגברות על כל מכשול בו נתקל. הוא ראה בעבודתו שליחות וערך מרכזי בחייו. מוסר עבודתו היה גבוה מאוד, כל משימה אמנון מילא בשלמות ובמקצועיות גם אם נדרש לשם כך להישאר בבסיס שעות רבות, אף על חשבון הזמן עם משפחתו. במהלך השנים הוא שירת כמה שנים בשומרון, וכשנה בלבנון בתקופת מבצע שלום הגליל, שהחל ב-1982. בשנת 2000 שילב אמנון בשירות הקבע לימודים. הוא למד הנדסאות תעשייה וניהול במכללת "אפיק טומשין" בראשון לציון, וסיים את לימודיו בהצלחה. במהלך שירותו רב השנים אמנון התקדם לדרגת רב-סמל בכיר. תפקידו האחרון היה נהג חילוץ בבסיס פלמחים של חיל האוויר. בהיותו בן עשרים ושתיים אמנון נשא לאישה את ירדנה. בני הזוג הקימו את ביתם בראש העין, שם נולדו להם ארבעה ילדים: לירון, שירה, מעין ושלו. אמנון היה אב למופת, על אף שבשל עבודתו לרוב הוא יצא מהבית מוקדם בבוקר, כשילדיו עוד ישנו, וחזר מאוחר, כשהם כבר פנו לשנת לילה, ולעתים הגיע לבית רק בסופי שבוע. אמנון פיצה את ילדיו בגדול על היעדרויותיו הרבות, והיה מבלה בחברתם כל רגע פנוי. אמנון ורעייתו בחרו להיות משפחה אומנת, ובנוסף לילדיהם הביולוגיים שהו בביתם לאורך השנים ילדים רבים לתקופות שונות. בשנת 1996 הם קיבלו לביתם את אייל בן החודש, נכה מאה אחוז עם שיתוק מוחין שננטש על ידי הוריו, ומאז גידלו אותו באהבה רבה. אמנון היה תמיד זמין לאייל, גם באמצע יום עבודה קשה ביותר. אמנון נפל כשאייל היה בן תשע שנים, וירדנה ממשיכה לגדל אותו באהבה. בהיותו בבית אמנון אהב לבשל, בעיקר מאכלים תימניים שהכיר מבית הוריו כמו חילבה, סחוג, מרק ועוד מטעמים. הוא אהב מאוד לארח חברים ביד רחבה ולהכין חפלות נדיבות. גם כששירת ביחידת שדה היה נכנס למטבח ומכין מעדנים לחיילים ששירתו איתו, או שהביא מיני מאכלים מובחרים ותבלינים מהבית. אמנון היה אדם נעים הליכות, אנושי, חם ומלא בשמחת החיים. בדרך כלל היה מוקף בחברים, אותם הכיר מהעבודה, מבית הכנסת או מהטיולים הרבים שהשתתף בהם. כולם הכירו אותו כאדם חיובי ונעים, מאופק וצנוע אשר לא הירבה בדברים, אך משדיבר היה נושא את דבריו במתינות ובסבלנות והכול הקשיבו לו. אמנון לא אהב לריב, ואם קרה שרב עם מישהו היה מקפיד לסיים ברוח טובה, לסלוח ולהמשיך הלאה. את כל רואיו הקדים אמנון בחיוך, ותמיד היה מוכן לעזור לכל אדם ובכל צורך. הוא נהג לעזור לנזקקים, בהם רבים שכלל לא הכיר, והכול ללא כל ציפייה לתמורה. לא פעם הגיעו לביתו מכתבי תודה המעידים על כך. אמנון נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' בתמוז תשס"ה (27.7.2005). בן ארבעים ושמונה היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אחריו רעיה, ארבעה ילדים, שתי נכדות, אב ושבעה אחים ואחיות. בבית הכנסת "יריעות שלמה" בראש העין, שאמנון היה ממייסדיו, הוצב לזכרו על קיר שלם לוח "ברכת הלבנה" עשוי שיש. בנוסף, המשפחה מפיקה מדי שנה ספרי קודש ומחזורים לעילוי נשמת אמנון.