Shaul Pelek

שאול, בן אביבה וזאב, נולד ביום ד' באדר א' תשי"ד (7.2.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "מגן" בשכונת מעוז אביב ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "כל ישראל חברים" ברמת-אביב. שאול, שכונה בפי הכל - שולי, היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בלימודים, שכן הכיר בחשיבות הלימוד ורכישת ההשכלה ותרומתו של בית-הספר התיכון לעיצוב דמותו של הנוער. גישתו ללימודים הייתה רצינית ובוגרת ונבעה מתוך הכרה ברורה ורצון להצליח בלימודים, כדי להמשיך אחר כך ללמוד לימודים אקדמיים. שולי היה נער חביב, עדין נפש ונוח לבריות. הוא התחבב על הבריות בזכות מסירותו הרבה ונכונותו לחלק כל אשר לו עם חבריו וידידיו. חבריו לספסל הלימודים ורעיו לנשק זוכרים את טוב לבו, את אהבת-האדם שלו ואת נכונותו לסייע לזולת, מתוך שאיפה להיות אדם טוב יותר ולהגיע לשלמות ביחסים שבין אדם לחברו. שאול גיבש השקפת עולם ואידיאלים שלפיהם חי ופעל. דעותיו בדבר עתיד העם והמדינה ותפקידו של הנוער היו ברורות ונחרצות, וחיבוריו מעידים על החרדה העמוקה שחש לגורל עמו וארצו. הוא התעניין מאוד בבעיות מדיניות ומשק, ועבודותיו משקפות את דעותיו ואת עמדותיו לגבי דרכה של המדינה. כך, למשל, הביע את דעתו על מעמדן של האומות הקטנות, לאחר נפילת צ'כוסלובקיה: "ישראל, לשם דוגמא, נלחמה על עצמאותה בחירוק שיניים ובחירוף נפש, כאשר דעת הקהל בעולם הייתה נגדה והיא הייתה בודדה במערכה. ובכל זאת זכתה האומה למדינה משלה... לכן אל לה למדינתנו לקוות לעזרה מבחוץ, אלא עליה ללחום על קיומה". לשאול היו דעות ברורות בדבר מעורבותו של הנוער בחיי המדינה. הוא עמד על ייחודו של הנוער הישראלי בהשוואה לבני הנוער בעולם וידע מה הוא דורש מעצמו ומחבריו, ומה התרומה המתבקשת מהם. דברים אלה גם העלה על הכתב בזו הלשון: "מכל הנאמר ניתן להבחין, שהנוער הישראלי שונה בתכונותיו ובאופיו מן הנוער בעולם המערב. הוא שאפתני יותר, פטריוט, אוהב לעזור ולהיחלץ לעזרה בשעת צרה, אמביציוני יותר וממושמע יותר. יחד עם זאת קיימות קבוצות בקרב הנוער הישראלי, השואפות להידמות בכל לנוער בחוץ לארץ, והדבר מתבטא גם בהופעתם ובהתנהגותם של חברי הקבוצות הללו. אולם קבוצות אלו הן, למרבה המזל, מיעוט ואופיו של הנוער הישראלי אינו מושפע מהן. לכן, הנוער הישראלי שונה (ולעיתים שואף להידמות) מן הנוער בעולם המערב ושורשיו המוסריים והחברתיים טובים יותר". שאול גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. ערב גיוסו אמר כי עז רצונו להיות ביחידה נבחרת, שכן עליו למצות את הנתונים הטבעיים שלו ולתרום את המכסימום לצה"ל. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס תותחנות בבית-הספר לשריון. תכונותיו המצוינות של שולי נתגלו גם בעת השירות הצבאי. מעולם לא שמעוהו מתאונן על קשיי האימונים, הגם שקומתו הגבוהה הקשתה עליו. הוא הבין ללב הזולת, ידע להטות אוזן קשובה לבעיות שהעלו חבריו ועשה כמיטב יכולתו כדי לסייע בידם. הוא חילק עם חבריו את החבילות שהביא מהבית ולא חסך מכספו כדי לסייע לכל חבר שנזקק לכך. הוא התגלה כאדם ישר, המקפיד על קיום הבטחותיו, נותן אמון בכל וזוכה לאמון ולהערכה מצד מפקדיו. הוא השתתף בקורס למדריכי תותחנות טנקים ומשנסתיים הקורס פרצה מלחמת יום-הכיפורים. חניכי הקורס הצטרפו ליחידות של חיל השריון ויצאו לסייע בבלימת המצרים שחצו את תעלת סואץ. בקרבות הבלימה הצטיין שאול במיומנותו כתותחן ובכישוריו כאיש שריון. בתושייה רבה הצליח להשמיד מספר טנקים של האויב. בעת הניסיון לחלץ את חיילי צה"ל שהיו נצורים במעוזים נפגע הטנק שלו ושולי הצליח להציל את חברו לצוות מהטנק שהפך למלכודת אש. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע שאול ונהרג בקרב ליד "חמוטל". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח תאום - יהושע. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, אלוף-משנה עמיר יפה: "במלחמת יום-הכיפורים יצאה יחידתו של שאול לבלום את האויב המצרי, שצלח את התעלה וחתר להגיע אל לב סיני. בקרב אכזרי מטווחים קרובים, רצוף גילויי גבורה של צוותי הטנקים ואנשי צוות בודדים, שרכבם הושמד, כשאנו עומדים מעטים מאוד ובודדים מאוד מול נחשולי החי"ר והשריון המצרי הזורם אל סיני, נפלו רבים וטובים מלוחמי הגדוד".