Yulia Vakser

Israel Police Sgt. Maj. Yulia Vakser, 37, bureau chief at the South District Operations Division, from Beersheba, was killed battling Hamas terrorists at the Supernova music festival on October 7.

Vakser was working a shift guarding the festival that morning. Although her shift had been slated to finish at 6 a.m., she ended up staying. “With her calm, she saved the lives of many partygoers,” Police Commander Amir Klein told Ynet. “She was the first one to alert me from the party about the terrorists who were shooting and the killings, thanks to her we understood there was a massacre going on in Re’im.”

Klein said that Vakser’s “request that we send backup, while under gunfire, led me to connect to the army and to send forces there,” noting that she sent photos of those who had been killed and wounded, and “through her, I understood how pressing it was to send forces to Rei’m to save the young people who were still alive who had nowhere to hide.”

He said that at around 9 a.m., she sent him a message saying “pray for me,” and within half an hour she was no longer answering. Her phone was later geolocated to Gaza.

“Yulia was a wonderful woman, simply a warrior — in life and in death,” said Klein. “On her day off she went to earn money and secure the partygoers at the festival. She took care of her parents, her family. She took on the yoke of providing for her family so that they would lack nothing.”

It took more than a week for her body to be found and identified, during which her family thought she may have been kidnapped. Her body was identified in part via tattoos she had of her children’s names.

Yulia is survived by her husband, Samuel Daunov, and their two children, Shirel, 12, and Liron, 8, as well as her parents, Alexander and Yelena, and a sister, Victoria. She was buried on October 18 in Beersheba.

Born in Ukraine, she moved to Israel in 1996 as a child with her family. She joined the police as part of her mandatory service in 2005, and stayed on for close to 20 years until she was killed.

Her relative, Svetlana, posted on Instagram: “Yulechka, our dear girl. Sweet, kind, funny and so bright… warm like the sun… The world went dark without your smile… our angel, rest in peace.”

Her husband, Samuel, told the Kan public broadcaster that Yulia didn’t think twice about staying at the festival to help after her shift ended: “She decided to stay. Of course, she didn’t think otherwise. She’s a hero, she was always a woman like that. Even though she’s not a field officer, she was usually in the station.”

Samuel said that at 9:14 a.m., she sent him one final message: “‘Take care of the kids, I love all of you,’ she wrote. And that’s it. Those are the last words I heard from her,” he said.

“She was the light of the house, our pillar of strength,” he added. “A very dominant mother at home, at a level that’s hard to describe. The kids were everything to her. She was also a very happy woman. I don’t know what we’ll do without her now.”

בתם של ילנה ואלכסנדר ווקסר. נולדה ביום כ' בתמוז תשמ"ו (27.7.1986) באוקראינה. אחות לויקטוריה. יוליה, אשר כונתה בחיבה ג'ולי, או ג'נוצ'קה, גדלה והתחנכה באוקראינה. עלתה לארץ עם בני משפחתה בשנת 1996, כשהיא בת עשר, והשתלבה במסגרות החינוך באזור מגוריה בבאר שבע. נערה חרוצה ומלאת תושייה, אחראית ומסורה. קשורה להוריה ולאחותה, אשר להם ביקשה לסייע ולעזור ככל יכולתה. בגיל חמש-עשרה התנדבה במשטרת ישראל במסגרת תכנית ההתנדבות בבית הספר ומצאה בכך סיפוק והנאה גדולים, מאז חלמה להתקבל לעבודה כשוטרת בעתיד. עם הגיעה לגיל גיוס התגייסה ושירתה שירות חובה כשוטרת בלשכת ממ"ר (מפקד מרחב) נגב. היא נהנתה מביצוע תפקידה, פעלה לקידום משימותיה בהצלחה יתרה. בתום שירות החובה, במאי 2007 המשיכה לשירות קבע במשטרת ישראל בלשכת ממ"ר נגב. לאורך השנים התקדמה בסולם הדרגות והתפקידים והחל משנת 2018 שימשה בתפקיד ראש לשכת קצין אג"ם (אגף מבצעים) מחוז דרום. שוטרת מקצועית ומסורה, אהבה מאוד את עבודתה במשטרה וראתה שליחות בתפקידה. סיפרה חברתה: "כלפי חוץ הקרינה עוצמה של אישה חזקה הפועלת 'לפי הספר' הן בבית והן בעבודה, אך היו גם צדדים רגישים באישיותה. חברת אמת, אשת סוד, דאגה וכיבדה את כולם". חברה אחרת תיארה אותה כ"לב הפועם של אג"ם דרום" והוסיפה: "הצוותים כינו אותה - 'האימא של כולם'. תמיד דאגה לחבריה בעבודה וטיפלה בהם, וכשהיה צריך גם נזפה בהם". במרוצת השנים נישאה לסמואל (שמואל) דאונוב ולזוג נולדו שני ילדים: שיראל ולירון. משפחתה היוותה עבורה את כל עולמה. היא דאגה לילדיה והייתה אם מעורבת ופעילה. בני המשפחה אהבו לבלות זמן יחד, לטייל ולצחוק. "יוליה הייתה עמוד התווך במשפחתה ובמקום עבודתה" סיפרו אוהביה, והוסיפו כי דאגה לסייע להוריה בכלכלת הבית, לטפל בהם, לתמוך ולהיות לצידם בכל עת. בד בבד עם שירותה במשטרה רכשה השכלה גבוהה וסיימה תואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית, ואחריו תואר שני במנהל עסקים. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. יוליה, אשר סיימה משמרת בבר הקטן במסיבת "נובה" שהתקיימה סמוך לקיבוץ רעים, הייתה בדרכה לביתה עם הישמע האזעקות ותחילת ירי הטילים המסיבי לדרום הארץ. בקור רוח ובתושייה רבה ניגשה עם שוטרים נוספים לפנות את המבלים ממתחם האוהלים ומשם המשיכה לסייע לכוחות בחפ"ק. החלה להעביר דיווחים מהשטח למפקדה ולכוחות שהיו בדרכם לאזור, שלחה כל העת עדכונים ותמונות על מספרי המחבלים באזור, מספר הפצועים ומיקומים – מידע חיוני אשר סייע בהגעת הכוחות לשטח ובהצלת חייהם של רבים. סיפר מפקדה ניצב-משנה אמיר קליין: "כבר בשעה שבע וארבעים בבוקר שלחה אליי יוליה את ההודעה הראשונה: 'יש כאן באזור הרבה פצועי ירי, חלק הצליחו להימלט, חלק הגיעו אלינו לחפ"ק'... בקור הרוח שלה הצילה חיים של המון מבלים, בזכותה הבנו שברעים יש טבח. הייתה הראשונה ששיקפה מה קורה בשטח. הדרישה שלה לשלוח כוחות, תחת ירי כדורים לעברם, הובילה אותי ליצור קשר עם הצבא לשלוח לשם כוחות... דרכה הבנתי כמה דחוף לשלוח כוחות לרעים להציל את הצעירים שבחיים ואין להם איפה להסתתר ממאות המחבלים ששם". בהודעתה האחרונה לבעלה שמוליק כתבה: "תשמור על הילדים. אני אוהבת אתכם". רב-סמל מתקדם יוליה ווקסר דאונוב נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת שלושים ושבע בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותירה אחריה בעל, שני ילדים, הורים ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל בכיר. ספדה לה אחותה ויקטוריה: "יולקה שלי. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, הלב פשוט נשבר. במקום להתכונן לפגישה שלנו אני הולכת להלוויה שלך. איך לא מצאנו זמן להיפגש?... נזכרת איך תכננו את החיים שלנו בתור ילדות בנות ארבע-עשרה ושבע-עשרה, מה כל אחת מאיתנו תעשה כשתגדל. את חלמת להיות שוטרת והצלחת להגשים את החלום שלך. איך חיכינו לך כל הימים האלה בתקווה שתחזרי בשלום הביתה אבל זה לא קרה. אני מאוד אתגעגע אלייך ואת תמיד תישארי בליבי". ספד לה מפקדה ניצב-משנה אמיר קליין: "יוליה פעלה בעוז ובחירוף נפש בחזית הלחימה מול האויב בקרב ברעים. מי שבתפקידה בשגרה הייתה שוטרת מטה ולא אשת שטח הפכה באירוע ללוחמת ובזכות גבורתה ניצלו חייהם של רבים... היא הייתה אישה מדהימה, פשוט לביאה – גם בחייה וגם במותה. ביום החופש שלה הלכה להביא פרנסה ולאבטח מבלים במסיבה. דאגה להורים שלה, דאגה למשפחה. נשאה בעול הפרנסה כדי שלא יחסר דבר למשפחתה". חברתה דנה כתבה: "אהובה שלי, אני רוצה לזכור את כל החיבוקים החמים והחיוכים שלך, רוצה לזכור את כל הצחוקים ורגעי שמחה איתך. ביום הולדתי האחרון בירכת אותי שכל משאלות ליבי יתגשמו, יש לי משאלה - תחזרי. תשמרי על כולנו מלמעלה ותנוחי על משכבך בשלום". משטרת ישראל הפיקה עלון לזכרה ובו תמונות ודברים שכתבו עמיתיה לעבודה. בפתח העלון כתב ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום במשטרה את הדברים הבאים: "בשבת בבוקר, שבעה באוקטובר 2023, שמחת תורה התשפ"ד, נכפתה עלינו מלחמה... בשבת אחת, במשמרת אחת, שוטרי המחוז הדרומי וביניהם גם רס"ב יוליה ווקסר, היו השכפ"צ של המדינה. במעשיהם ובסיפורי גבורתם היוו דוגמה אישית, סמל ומופת לשוטרי משטרת ישראל." דף הנצחה לזכרה הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל ובאתר ההנצחה womenwarriors ובו תקציר קורות חייה ודברים שכתבו לזכרה. יוליה מונצחת באנדרטת המשטרה הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.