Azriel Bar Ilan

בן טובה ומשה, מצד אביו היה עזריאל דור חמישי בארץ. הוא נולד ביום ג' באייר תשי"ט (11.5.1959) בתל-אביב. עזריאל, המכונה "עיזי" התחנך בגן ילדים בתל-אביב, ואחר-כך עבר להתגורר בפתח-תקוה ובה למד בבית-ספר יסודי. בשנות ילדותו ונעוריו היה עיזי פעיל בענפי ספורט שונים, ואהב גם מוסיקה. הוא היטיב לנגן על תופים, ולימים היה חבר בתזמורת של התיאטרון הקהילתי בבית-שמש. מגיל צעיר מאוד היה עיזי עצמאי, בעל תושייה והתנהג כבוגר לכל דבר. כשהיה בן 8 שנים, התגרשו הוריו של עיזי, ואמו עברה לקיבוץ צרעה יחד איתו ועם אחותו תמירה. בקיבוץ היא נישאה שוב. בתקופת שהותו בקיבוץ ספג עיזי את האהבה לארץ ולנופיה. את לימודיו התיכוניים הוא עשה בבית-הספר התיכון האזורי שבגבעת ברנר. עיזי התעניין בהיסטוריה של עם ישראל, ואף שהיה חילוני, האמין ביסודות הדת היהודית ונהג לצום ביום הכיפורים. במשך כל זמן גידולו שמר עיזי על קשר עם אביו, ומצא עמו שפה משותפת בכל נושא שהתעניין בו. בהיותו בן 15 שנים מתה עליו אמו ממחלה ממארת, ומותה השפיע עליו קשות. בכאבו, השכיל למצוא לו עיסוק בתחביביו, (הוא כתב גם שירים רבים), ובייחוד התרכז במוסיקה. הוא הצטרף לתזמורת בבית-שמש הסמוכה, ושם הכיר את חברתו מירה, ששיחקה בתיאטרון הקהילתי. ביתה של מירה היה לו לבית שני, שסיפק לו חום ומקלט. יחד יצרו השניים חברות מופלאה, שנמשכה חמש שנים. הם תיכננו להינשא ולהקים בית בצרעה, לכשישתחרר עיזי מן הצבא. את התלהבותו מנופי הארץ הרבה עיזי לבטא בטיולים ובצילומי נוף רבים. הוא נהג אף לפתח את צילומיו בעצמו. עזריאל התגייס לצבא בגיל 19 שנים, והיה בעל כושר קרבי מעולה. הוא הומלץ להשתתף בקורס קצינים בחיל-התותחנים, וסיים אותו בהצטיינות. אחר-כך הוא סופח לסיירת צנחנים, כקצין קשר של יחידת התותחנים. למרות היותו "חדש" ביחידה וחסר התמצאות בנושאי חי"ר, התערה עיזי מהר מאוד בתפקיד בזכות כוח הרצון שלו ודבקותו בתפקידו. יומיים לפני פרוץ מלחמת שלום הגליל הסירו גבס מרגלו של עיזי. כשפרצה המלחמה הוא חיפש את מפקדו, ישראל, ויחד איתו עלה ללבנון, למרות הסתייגותו של המפקד. בקרב עצמו הוא גילה תושייה, ותוך סיכון עצמי רב הפעיל את סיוע הארטילריה בצורה מקצועית ומדויקת, שאפשרה את התקדמות היחידה וחסכה בנפגעים. מפקדו כתב למשפחתו, כי "היה קצין חרוץ, השקיע הרבה בעבודתו, התנדב לתפקידים שחרגו מחובתו ובהיותו בעל ראש פתוח ואישיות חזקה הצליח להתערות בנושאים חדשים. במלחמה הצטיין בתפקידו ומנע אבדות רבות בנפש". ביום ט"ו בתמוז תשמ"ב (6.7.1982) נפל עיזי מיריית צלף בשכונת חזמייה שבביירות, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בצרעה. בן 23 שנים הוא היה בנופלו. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר נפילתו. גם בשעות הקשות לא היה עיזי אדיש לנוף שמסביב. הוא צילם את חבריו על רקע פינות טבע נדירות ביופיין. ברגעים אלה העניק לחיילים רגש של "אזרחות" בתוך המלחמה. הוא הניח אב ושתי אחיות.